גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: מארק ישראל סלם, "ג'רוזלם פוסט"

הכותב הוא מנכ"ל הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות

כשקראתי את תגובת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לפניית שר הפנים משה ארבל בעניין שחרור תקציב האיזון לרשויות הערביות, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. מדובר באחת התגובות המסולפות ביותר שיצאו אי־פעם מפי שר אוצר, ואני בטוח שהיא לא נסמכת על עמדת אנשי המקצוע במשרדו, שמרביתם היו שותפים מלאים בגיבוש החלטת הממשלה 550, שהיא למעשה המקור לתשלום מענק זה, ומכירים בדיוק את הנסיבות שהביאו את הממשלה להחליט מה שהחליטה באוקטובר 2021.

קביעתו של סמוטריץ' כי מדובר ב"תקציבים פוליטיים", מטרתה לנשל את החברה הערבית מהתקציבים המגיעים לה בדין, ולייצר לעצמו לגיטימציה לשים את ידו על תקציבים אלה לטובת הבייס האלקטורלי שלו. 

● עצירת הכספים לחברה הערבית והתירוצים: בדקנו את הטענות של שר האוצר
● התקציב למזרח ירושלים יאושר - למעט מאות המיליונים ללימודים אקדמיים 
● ראשי המשק לנתניהו: "אל תתן יד לפגיעה בחברה הערבית"

נוסחה היסטורית מפלה

על־מנת לעשות סדר, אתן הסבר על התקציב שסמוטריץ' מעכב: כבר יותר מ־20 שנה נאבקות הרשויות המקומיות הערביות עם משרד הפנים על אחד ממנגנוני התקצוב המפלים ביותר הקיימים במשרדי הממשלה: נוסחת "גדיש" לחלוקת מענקי האיזון לרשויות המקומיות, שבמסגרתה מחולקים לכלל הרשויות בארץ 3.3 מיליארד שקל.

העיקרון מאחורי נוסחת גדיש פשוט: הממשלה קובעת מדי שנה הוצאה לנפש, שהיא למעשה ההוצאה המינימלית הנחוצה לכל רשות מקומית לצורך מתן שירות ברמה סבירה. מסכום ההוצאה הזו מחשבת הממשלה את פוטנציאל ההכנסות של כל רשות. במקרה שסכום ההכנסות הוא פחות מההוצאה לנפש, הממשלה משלמת לרשות "מענק איזון".

במרוצת השנים עיקם משרד הפנים את הפרמטרים הכלולים בנוסחת גדיש במטרה לצמצם את מענק האיזון של הרשויות הערביות. בכל שנה דאגו לעקם פרמטר אחר, על־מנת שהכוכבים יסתדרו להם כפי שרצו.

הנושא נידון מספר פעמים בבית המשפט העליון, ובכל פעם מינתה הממשלה ועדה שמסמסה את הנושא עד כדי גניזת המסקנות וההמלצות.

בהחלטה 550 החליטה הממשלה על הקמת ועדה נוספת לבחינת נוסחת מענק האיזון (לימים ועדת שראל), אך מכיוון שלאור ניסיון העבר הרשויות הערביות כבר איבדו כל אמון במשרדי הממשלה, הן דרשו כי עד לסיום עבודת הוועדה, האוצר יעביר סך של 200 מיליון שקל על חשבון תיקון העיוותים, על אף שהיקפם היה מעל ל־400 מיליון שקל לשנה.

בדיעבד מסתבר כי הרשויות הערביות צדקו. אף על־פי שוועדת שראל סיימה את עבודתה לפני יותר מחצי שנה, לא פורסמו המלצות, ולא נודע מה עלה בגורלה. לכן, אם שר האוצר היה טורח לצלול למספרים, הוא היה מגלה שמה שכתב בעמוד הפייסבוק שלו הוא שקר מוחלט.

מגיע לנו כדין

מתוך 17 מיליארד שקל ארנונה מעסקים שנגבים בכלל, הרשויות במדינת ישראל חלקן של הרשויות הערביות הוא כ־300 מיליון שקל בלבד, וזאת מפני שרק 3% מהקרקעות המיועדות לתעשייה ומסחר נופלות בשטחיהן. זו למעשה הסיבה העיקרית למצבן הכלכלי של הרשויות הערביות, שבקושי מאפשר להן להוציא על תושביהן פחות ממחצית ממה שמוציאה רשות מקומית יהודית, כולל המוחלשות שבהן. הנושא מקבל ביטוי בהוצאה האפסית על ביטחון אישי, בסבסוד בחסר של מערכת החינוך, בתחזוקה רעועה של התשתיות, בפינוי אשפה בצורה לא סדירה ועוד ועוד.

במקום להבטיח מענקי איזון אשר מתמודדים עם המחסור בהכנסות עצמיות, דאגו במשרד הפנים להשתמש בחסמים שונים ומשונים על־מנת לקצץ בחלקן של הרשויות הערביות: מענקים לערי עולים, מענקים בגין מועצות דתיות, מענקים למרכיבי ביטחון.

אז יש לנו חדשות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ': אנחנו לא נהיה הקופה הקטנה של הבייס האלקטורלי שלך. זה כסף שמגיע לנו בדין, כאזרחי ישראל, ואנחנו ניאבק כדי לקבל אותו.