רמי לוי / צילומים: שלומי יוסף, shutterstock עיבוד: טלי בוגדנובסקי
הדיווח של חברת רמי לוי על הצגה מחדש של הדוחות לרבעון הראשון של 2023, לאחר שגילתה טעות של עשרות מיליוני שקלים בהצגת עלות המכירות, מעלה שורה ארוכה של שאלות. איך יכול להיות שחברה ציבורית גדולה מפרסמת טעות בסדרי גודל כאלה, ואף שומר סף לא מתריע?
● הרווח הנקי נופח ב-45 מיליון שקל: הטעות שהפילה את מניית רמי לוי
● שפל כל הזמנים: מניית החברה הישראלית שצנחה 41% ביום
בדיווח מיוחד מסרה החברה כי כתוצאה מטעות אנוש מסעיף עלות המכירות ברבעון הראשון, לא נכללו בו יתרות סגירה של כמה ספקים בסך של 59 מיליון שקל. השפעת הטעות על הרווח הכולל עמדה על כ־45 מיליון שקל.
מדובר בפער משמעותי ברווח של החברה, שהדיווח עליו השפיע כצפוי על מניית רמי לוי , שנסחרה בירידות שערים עם פרסום התיקון. אולם לטענת החברה, הטעות לא השפיעה על רווחי המחצית.
אגב, זו אינה הפעם הראשונה שבה מתרחש אירוע שמגלה חולשה בביקורת הפנימית של החברה, שהתמודדה עם סוגיה דומה בשנת 2019.
רואי החשבון המבקרים של רמי לוי הם פירמת רואי החשבון Deloitte ישראל, בראשה עומד רו"ח אילן בירנפלד, והנמנית עם ארבעת המשרדים הגדולים והמובילים בארץ (ה"ביג 4"), ומשרד רואי החשבון בן דוד שלוי קופ. אך גורמים בתעשייה מציינים כי "לא סביר שבמשרדי רואי החשבון המבקרים לא הבחינו בפער ברווח הגולמי ולא שאלו את הנהלת החברה שאלות רלוונטיות בנושא. ככל הנראה הרואי חשבון ביקשו וקיבלו הסברים שסיפקו את הדעת, בוודאי לשלב הסקירה. בנוסף, יש לזכור שיש פה חברה ציבורית שמדווחת שהטעות שלה".
מרמי לוי נמסר כי הטעות התרחשה בשל חולשה מהותית בבקרה הפנימית שתוקנה. גם אם במקרה הזה Deloitte ישראל התנהלה לפי הספר, הוא מגיע בעיתוי בעייתי עבורה - סמוך לפרשת קריסת הענק של חברת גיבוי ולטענות הנטענות במסגרתה נגד פירמת רואי החשבון.
מי אחראי: החברה או רואי החשבון?
גורמים בענף ראיית החשבון יצאו להגנת Deloitte ישראל והסבירו כי במקרה של רמי לוי מדובר בדוח רבעוני ובסקירה בלבד, להבדיל מדוח שנתי מבוקר, ובמסגרת הסקירה רואי החשבון לא אמורים לבדוק את הבקרה הפנימית של החברה והאם נפלו טעויות בהליך ההתקשרויות עם צדדים שלישיים, כפי שקרה לכאורה במקרה הזה (לא עודכנו יתרות של ספקים). אבל לא כולם תמימי־דעים.
"סקירה זה לא ביקורת. הדוח של רמי לוי הוא דוח סקור, ואכן יש הבדל בין דוח מבוקר לדוח סקור. רמת הבדיקות של רואה החשבון שונה לחלוטין. בדוחות רבעוניים רמת הבדיקה הרבה יותר נמוכה, ובדוח סקור רמת האחריות של רואה החשבון הרבה יותר נמוכה, כי לא עושים את כל הליכי הבקרה שעושים בדוח שנתי, ועדיין אם יש רווח לא סביר, חייבים לבדוק ממה הוא נובע", מסביר רו"ח (ומשפטן) עופר אלקלעי, המתמחה בביקורת חקירתית.
לדבריו, "עקרונית צריך לעלות על טעות כזו כשיש פערים, בטח כשעושים השוואה עם דוח רבעוני קודם, ובטח בתחומים כאלה שלא אמורים להיות בהם פערים כל־כך גדולים ברווחים". ואולם אלקלעי מבקש להבהיר כי "בכל מקרה האחריות על החברה. מי שמכין את הדוחות, וביתר שאת הדוחות הרבעוניים, זה החברה. העובדה שהחברה לא עלתה על הטעות, מלמדת שיש כשל בהליכי הבקרה הפנימיים. האחריות היא על החברה יותר מאשר על משרד רואי החשבון".
נעשה סדר: כל חברה ציבורית - ורמי לוי נכללת ברשימה - חייבת לפרסם בכל רבעון דוח כספי שמסכם את פעילותה באותו רבעון. את הדוחות הרבעוניים יכולות החברות לפרסם עד חודשיים מתום הרבעון (עד סוף מאי, אוגוסט ונובמבר), ואת הדוח השנתי (שנקרא גם "דוח תקופתי") יכולות החברות להגיש עד סוף חודש מרץ של השנה שאחרי.
את הדוחות הרבעוניים מפרסמות החברות כשהם "לא מבוקרים" כפי שמצוין בהם, והכוונה היא שהדוח לא עבר ביקורת של פירמת ראיית החשבון של החברה, וזו רק "סקרה" אותו. Deloitte ישראל ומשרד בן דוד שלוי קופ ערכו "סקירה" של הדוח הרבעוני הקודם של רמי לוי.
"סקירה", לפי תקנות לשכת רואי החשבון בישראל, מורכבת בעיקר מבירורים, בעיקר עם אנשים האחראים לעניינים הכספיים והחשבונאיים, ומיישום נהלי סקירה אנליטיים ואחרים. היקפה של הסקירה מצומצם בהרבה בהשוואה לביקורת שנערכת בדוח השנתי, וציבור המשקיעים שקורא את הדוח הרבעוני צריך לקחת אותו בעירבון מוגבל.
איך מפספסים 60 מיליון שקל?
הדוח השנתי, לעומת זאת, מבוקר בידי רואי החשבון של החברה, והם אמורים לערוך בדיקות דקדקניות יותר של יתרות ספקים, התקשרויות עם צדדים שלישיים, בדיקות מסמכים ושורה של בדיקות נוספות.
"הפערים בהיקף השעות בין סקירה לביקורת הם פי שלושה או ארבעה. כך למשל הביקורת לוקחת יותר ממחצית השעות השנתיות, וכל סקירה של רבעון כ־15% מהן. לכאורה, בסקירה משרד רואי החשבון המבקר לא אמור למצוא את החשבונית של הספקים שנרשמה או לא נרשמה, כי זה לא חלק מהדרישות ממנו בסקירה", מסביר רואה חשבון בכיר. ובכל זאת, אומר אותו בכיר, "זה לא פוטר את רואי החשבון מעיסוק בסוגיה במקרה הזה, כי השאלה היא לא אם הם היו צריכים למצוא את החשבונית, אלא אם הם זיהו את הפער ברווח הגולמי ושאלו את ההנהלה את השאלה המתבקשת: מאיפה הרווח הזה נובע".
כאמור, גורמים המכירים את הפרשה מספרים כי השאלות אכן נשאלו, אך התשובות ככל הנראה הניחו את דעתם של רואי החשבון.
רואי חשבון המתמחים בביקורת חקירתית מסבירים כי הטעות הייתה אמורה להיחשף באחד משלושה שלבים, כשהראשון הוא מערכת הבקרה של החברה שאמורה להבטיח ש־60 מיליון שקל לא ייעלמו, והאחרון הוא רואי החשבון. "אם התהליך עובד בסדר, אז טעות כזאת לא קורית. אבל נניח שהייתה טעות, והבקרה הפנימית לא עלתה על זה, אז יש את השלב השני שזה ההנהלה, שאמורה לעלות על זה שיש לה פתאום 60 מיליון שקל רווח יותר מבעבר", מסביר רואה חשבון מבקר.
"ההנהלה צריכה לנתח את הנתונים שלה ולבחון מאיפה הרווח הזה הגיע. הבעיה פה היא קודם כל בעיה של ההנהלה. יש להנהלה ניתוח של כל קטגוריה - רווח על החלב בנפרד, ביצים, יין וכדומה - ובתחשיבים האלה הקפיצה הייתה אמורה להיות מורגשת, והיו אמורים לבדוק מאיפה היא נובעת".
אחרי ההנהלה מגיע כאמור השלב של רואה החשבון. "בסקירה, רואה החשבון לא רואה ניתוח לפי קטגוריות, הוא רואה את הדברים מלמעלה, אבל הוא עדיין אמור לזהות פער של עשרות מיליוני שקלים ברווח. בגוף כזה גדול הטעות הייתה צריכה לצוף כבר בשלב הסקירה", אומר אותו רואה חשבון.
השאלה "מאיפה הפער" צריכה להישאל
בנסיבות אלה, המשרדים המבקרים של רמי לוי היו אמורים לשאול מאיפה הפער. לדברי רואה חשבון בכיר, "רואי החשבון היו חייבים לשאול את השאלה ולנתח את התשובה של ההנהלה. בנסיבות של הפער הגדול השאלה צריכה להישאל, תשובה צריכה להינתן על־ידי ההנהלה, והיא צריכה להיות כזאת שמספקת את הדעת של רואי החשבון. אם ההנהלה הטעתה את רואי החשבון, אז אין להם אחריות; אבל אם השאלה לא נשאלה, יש פה רשלנות של רואי החשבון; ואם היא נשאלה, וההסבר לא היה מניח את הדעת - אז גם פה יש בעיה".
מדלויט נמסר: "הפירמה אינה מתייחסת לנושאים הקשורים ללקוחותיה בתקשורת". מרמי לוי לא נמסרה תגובה.