שיתוף ברכוש שהתקבל לאחר הגירושים / אילוסטרציה: Shutterstock, Burdun Iliya
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
חוק יחסי ממון קובע חלוקה שווה של כל הזכויות שנצברו על שם בני הזוג ממועד הנישואים ועד לסיומם. מועד סיום הנישואים לא נקבע בהכרח לפי המועד שבו בוצע טקס הגט בבית הדין הרבני, אלא נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט וקרוי בשם "מועד הקרע". לשם כך בית המשפט תר אחר הרגע שבו בני הזוג נפרדים באופן פיזי, לדוגמה כשאחד מהם עוזב את בית המגורים המשותף; או באופן כלכלי, כלומר כשהם מפסיקים להתנהל בחשבון בנק משותף ולשתף זה עם זו את הכנסותיהם.
● האם פסק הדין החדש של העליון פוגע בידועים בציבור?
● הבעל נתן לאשתו שיקוי אהבה בלי ידיעתה. מה קבע בית המשפט?
לבית המשפט לעניני משפחה בתל אביב הגיעו לפני עשור שנים בני זוג שנישאו בשנת 1991, צעירים וללא רכוש קודם, ונפרדו בינואר 2014, אשר נקבע על-ידי בית המשפט כ"מועד הקרע". האישה הקדישה עצמה לטיפוח המשפחה וגידול הילדים, כדי לאפשר לבעל לפתח קריירה בארץ ובחו"ל, ואכן הבעל הפך לאיש עסקים ממולח ומתוחכם, פיתח קשרים עסקיים ענפים עם בעלי דרגים בכירים בתחום הביטחוני, נחל הצלחות פיננסיות רבות, וניהל עסקים חובקי-עולם.
בשנת 2012 הבעל נקלע לטענתו למשבר כלכלי, אשר הותיר אותו ביום אחד בהיר עם חובות של מיליוני שקלים, אולם בשנת 2013 התהפך מזלו בחזרה. ב-1 ביולי 2013 נחתם הסכם בין הבעל ושותפו לבין חברה בינלאומית, אשר מינתה אותם כנציגיה הבלעדיים לשווק את מוצריה ושירותים הנלווים אליהם למשך ארבעה חודשים, עם אופציה להארכת תקופת הבלעדיות. הבעל הרוויח מעסקה זו סך של 4 מיליון דולר. בשנת 2016 החברה הפרה את הסכם הבלעדיות שנתנה לבעל ולשותפו, ועקב כך שילמה לו סך של 5 מיליון דולר נוספים.
ההכנסות מהעסקה התממשו לאחר סיום החיים המשותפים
הבעל טען כי אין מקום לשתף עם גרושתו רווחים אלה, שהתקבלו לאחר "מועד הקרע", אולם בית המשפט דחה את טענתו וקבע כי האישה שותפה לרווחים. ההכנסות מהעסקה אומנם התממשו לאחר סיום החיים המשותפים, אולם תולדתם בתקופת השיתוף טרם הקרע, שכן ההסכם שנחתם בשנת 2013 מהווה זכות חוזית לקבלת הכנסות עתידיות בעלות שווי כלכלי אדיר.
לעסקה זאת הגיע הבעל על בסיס הקשרים, הניסיון והידע הרב שצבר במהלך הנישואים, ובתחילתה גם מומנה מכספים משותפים. כלל הפרטים הדרושים לעסקה היו כלולים בהסכם של שנת 2013, לרבות העובדה שמדובר במכירת מוצר קיים, גובה ומועדי התשלום. לכן מדובר בעסקה מוגמרת שנערכה בתקופת השיתוף, בבחינת עץ שנשתל במאמץ משותף, והעובדה שפירותיה שולמו מאוחר יותר אינה גורעת מזכות האישה. כך גם לגבי הפיצוי שנובע מאותו הסכם ראשון.
כמו כן, בית המשפט דחה את טענת הבעל כי ללא המשך עבודתו במימוש העסקה לאחר "מועד הקרע", הוא לא היה מקבל את התשלום, כנימוק להחרגת הרווחים מהשיתוף. גם לגבי אופציות בחברת הייטק ההלכה המשפטית קובעת כי אין די בעצם התניית זכותו של בעל הזכות למימושה בהישארותו בעבודה, כדי להחריגה מכלל השיתוף, וככל שהעבודה מכוחה קיבל את האופציה בוצעה במהלך הנישואים, אזי מדובר בנכס בר-איזון, גם אם נדרש להישאר באותו מקום עבודה לאחר "מועד הקרע".
באשר להוצאות המשפט, לא זאת שהבעל הפסיד במרבית טענותיו, אלא שלאורך ההליך הוא התנהל בחוסר תום-לב, גרר את עבודת המומחה שמונה להערכת שווי הנכסים על פני ארבע שנים בשל אי-שיתוף-פעולה, וגם בחלוף תשע שנות ניהול ההליך, קבע בית המשפט כי ספק אם התבררה מלוא היריעה אודות הכנסותיו ופעילותו העסקית של הבעל. כתוצאה מכך בית המשפט חייב את הבעל לשלם לאישה הוצאות משפט בסך של 350 אלף שקל, ובנוסף לממן 75% משכר המומחה.