טיסת ''רייאנאייר'' מבריטניה. בעיגול: המאפה המסורתי של מיורקה, אנסיימדה, שעורר את הסערה / צילום: Shutterstock
במאי האחרון תפסה פרשה שולית יחסית את הכותרות בספרד. שני נוסעים שניסו לעלות לטיסת רייאנאייר (Ryanair) מבירת האי מיורקה ליבשת, התבקשו לשלם לא פחות מ־90 אירו כדי להעלות איתם לטיסה שני מאפים מיורקנים מסורתיים בשם אנסיימדה. לטענת חברת התעופה, שתי העוגות מצופות הסוכר חרגו ממטען היד המותר לפי התקנות, המוגבל לתיק אחד קטן, ולכן על הנוסעים היה לשלם 45 אירו על כל אחת מהן, כאילו העלו מזוודה קטנה לסיפון המטוס.
● מחשבוני טיסות ותכנון עם ChatGPT: כל הכלים להוזיל את החופשה הבאה
● שוק של קצוות: בעלי ההכנסות הגבוהות והנמוכות מעדיפים לנפוש בארץ
הזוג החליט לזרוק את המאפים לפח, אבל חברת התעופה האירית - וחברות לואו קוסט אחרות הפעילות באירופה - עומדות מאז במרכז תשומת־לב ציבורית ורגולטורית בנוגע למחירים הגבוהים שהן גובות על שירותים כמו מטען (יד או בבטן המטוס), מושבים, צ'ק־אין ועוד שלל פעילויות בסיסיות הכרוכות בטיסה.
שורת ממשלות וארגוני צרכנים ביבשת בודקים אם הן ניצלו לרעה את כוחן, בהצגה של מחירי טיסות זולות לכאורה שמתייקרות במהלך תהליך ההזמנה, ובניצול של בלבול מצד נוסעים כדי להגדיל את שורות הרווח שלהן.
במיורקה עצמה, חלק מהאיים הבלריים, שהם אזור אוטונומי ספרדי, זימנו הרשויות לפגישת חירום את נציגי רייאנאייר ודרשו מהחברה לאפשר את הטסת המאפה המסורתי, אחת מהגאוות הקולינריות של האי.
חלק מהנתיבים של חברת הלואו קוסט האירית הם פנים־ספרדיים, והתושבים המקומיים ומשפחותיהם נושאים לפי הדיווחים עוגות רבות במהלך השנה. גם תיירים ניצבים למעשה בפני ההכרח לקנות את המאפה ארוז וסטרילי רק בחנויות הדיוטי־פרי במחיר יקר, במקום להביא אותו איתם לשדה ולטוס איתו בחיקם. החברה הבטיחה להחריג את העוגות הללו מכללי המטען הנוקשים שלה.
אבל התהליך והביקורת הציבוריים התניעו בדיקה לאומית בספרד, והתלכדו עם מאמצים רגולטוריים במדינות אחרות לנסות ולהסדיר את תחום העמלות הגבוהות שגובות חברות לואו קוסט בהצדקה כזו או אחרת מהנוסעים שלהן. בשבוע שעבר הודיע משרד הצרכנות בממשלה הספרדית כי פתח בחקירה בנוגע למחירי המטען בטיסות של חברות זולות כמו רייאנאייר, וואלינג, איזיג'ט ואחרות, וכן בנוגע לצורך לשלם על מושב כדי לשבת יחד בעבור משפחה הכוללת ילדים ועוד.
שיכללו את המנגנונים והעלו את ההכנסות
השנה הנוכחית הייתה עד כה מוצלחת מאוד לחברות התעופה הזולות, שרישתו את אירופה בנתיבים רבים, תכופים וחדשים מאז שהתחילו לשנות את פני התעופה האווירית ביבשת לפני יותר משני עשורים. מספרי הנוסעים בתוך היבשת מתקרבים לשיאים שנרשמו לפני הקורונה, ורבים אינם נרתעים מהמחירים העולים של הטיסות, בניסיון ליהנות מחופשת קיץ "נורמלית" כפי שהייתה לפני המגיפה.
איזיג'ט דיווחה על זינוק ברווחים ברבעון השני של השנה ל־203 מיליון ליש"ט (לעומת הפסד של 114 מיליון ליש"ט בתקופה המקבילה אשתקד). וויז אייר הטיסה ביולי יותר מ־6 מיליון נוסעים, עלייה של 27% ביחס ליולי אשתקד. רייאנאייר דיווחה על רווח של 663 מיליון אירו ברבעון הראשון של השנה וצופה שנה "שוברת שיאים".
הרווחים העולים נובעים בחלקם מהעובדה שחברות התעופה הזולות האירופיות "שיכללו" את המנגנונים שלהם, שנועדו למקסם את ההכנסות, במה שהרשויות בודקות כעת אם מדובר בתהליך הטעיית צרכנים או בדרישות מסחריות לגטימיות. כך, למשל, כמעט כל החברות הקטינו את גודל מטען היד שמותר לקחת לסיפון המטוס, וחלקן הגבילו את משקלו דרמטית. לא עוד טרולי ממוצע, אלא תיק גב קטן בלבד במשקל חמישה ק"ג. למי שמעוניין לקחת איתו טרולי כדי להתחמק מהמתנה למזוודה ישנה עלות נוספת, שיכולה לעמוד על עשרות אירו למקטע אחד מהטיסה. למי שמעוניין לשלוח מזוודה בבטן המטוס, העלות מטפסת.
כך, נוצר מצב שבו העלויות הנלוות לעתים מכפילות את מחיר הטיסה בפועל. לפי חישוב של החברה הבריטית NetVoucherCodes, העלויות הנוספות לטיסות בתוך אירופה עומדות כעת על קרוב ל־50 ליש"ט. כך לדוגמה, מי שירצה לטוס עם רייאנאייר מתל אביב לברלין לחופשה בת שבוע אחרי החגים, יכול למצוא כעת כרטיס במחיר 120 אירו. אך אם הוא מעוניין במזוודה ולבחור מקום ישיבה רגיל, הוא יצטרך להוסיף 92 אירו, כך שהמחיר הסופי כמעט כפול.
ארגוני צרכנים: להפסיק את "מצג השווא"
לפי ארגוני צרכנים אירופיים, החברות "מציגות מצג שווא" לפיו הכרטיסים שלהן הן זולים, כדי לעלות ראשונות במנועי החיפוש ההשוואתיים המדרגים את הטיסות לפי המחירים, ואז מוסיפות לכרטיס רכיבים רבים שמייקרים אותם. מחקר שהתפרסם השבוע בתקשורת האירופית מצא כי הדבר נהפך לנורמה, וכי למעשה 97% מחברות התעופה האירופיות גובות סכום נוסף - שאינו מוצג בתחילה למזמינים - עבור הטסת כבודה או מטען יד.
וישנם טריקים נוספים מצד חברות התעופה, שבהם נופלים לעתים נוסעים לא מנוסים, או כאלה שרגילים לתנאי הטיסה של לפני עשורים. בבריטניה, זוג פנסיונרים שביצע צ'ק־אין לטיסת החזור שלו בשבוע שעבר, במקום לטיסה הלוך, נאלץ לשלם יותר מ־100 ליש"ט בשדה התעופה עצמו, עמלה כפולה על אי־ביצוע צ'ק־אין בזמן ואי־הדפסת כרטיסי הטיסה כנדרש.
כבר ביוני הורה ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק להתחיל בבדיקה של המנגנון המכונה "תמחור בטפטוף" - התהליך שבו רוכש כרטיס הטיסה לאט־לאט נאלץ להוסיף רכיבים כמו מטען יד, מזוודה, מושב, ארוחה, ביטוח אפשרי ועוד. סונאק הבטיח להטיל רגולציה על הנושא אם הממשלה תמצא כי החברות משתמשות לרעה במנגנון זה.
ארגוני צרכנים דורשים גם כי אתרי השוואות המחירים כמו סקיי־סקאנר וגוגל־פלייטס יחלו להראות את המחירים "האמיתיים" לנוסעים המעוניינים לקחת איתם יותר מתיק גב ולשבת יחד כזוג או כמשפחה. "החברות אפילו דרשו פעם תשלום נוסף בעבור שימוש בכרטיס אשראי", אמר ל"גרדיאן" מומחה צרכנות בריטי, "אבל כשהרשויות הורו להן להפסיק עם זה, הן פשוט חיפשו מקורות הכנסה אחרים בתהליך ההזמנה".
חלק ניכר מהתרעומת האירופית נובע מההתרחבות המשמעותית של החברות הזולות, בשם התחרות החופשית בתוך האיחוד האירופי, והעובדה כי רבות מהן נכנסו לתחום הנתיבים הפנימיים, שהיו שמורים בעבר לחברות לאומיות.
באיטליה, למשל, הממשלה החליטה בהצעת התקציב האחרונה שלה אף להגביל את מחיר הטיסות ליעדי איים כמו סיציליה ואחרים בעונת השיא לפי שניים לכל היותר מהממוצע, בעקבות טענות ציבוריות למחירים גבוהים באופן יוצא דופן. החברות הבטיחו לעתור לבית המשפט ופנו לנציבות האירופית בדרישה לבטל את הצעת החוק.