רגע לפני החילוף ביניהם, כהן וכ"ץ נחפזים וגורמים לנזקים

שני שרים בממשלת ישראל נתונים בימים האחרונים לביקורת משמעותית. הראשון, שר האנרגיה והתשתיות ישראל כ"ץ שמציג קו שלפיו "אני אחליט" מבלי להביט ימינה או שמאלה. השני, שר החוץ אלי כהן שהודעה שלו על פגישה עם מקבילתו הלובית נג'לא אלמנקוש הציתה גל מחאה במדינה הצפון אפריקאית שבעקבותיו בירושלים יכולים רק לחלום על נורמליזציה עם טריפולי בשנים הקרובות. מה משותף בין שני השרים הללו? הם צפויים להתחלף ביניהם בחודש דצמבר.

● אסף זמיר חוזר לחיים הציבוריים: ירוץ בבחירות המקומיות עם רון חולדאי
● בתום פגישה לילית: סמוטריץ' הודיע כי הכספים שהוקפאו יועברו לרשויות הערביות

לגיטימי לחלוטין כי כל שר מעוניין להותיר חותם, זהו בסופו של דבר תפקידו - אבל פזיזות חמורה עבור הגשמת יעדים אלו מהווה חציית רוביקון חמורה. אחד מהכלים המשמעותיים שהובילו להסכמי אברהם זו העמימות שאפשרה למוחמד בן זאיד להתכונן באיחוד האמירויות לצעד שכזה; למלך בחריין חמד, בן המיעוט הסוני ששולט על רוב שיעי, להכין תוכניות עם אנשיו; וכך גם ברמה כזו או אחרת במקרה של מלך מרוקו מוחמד השישי.

בתקופה האחרונה אנחנו חוזים בכהן עושה נורמליזציה תקשורתית ולא כזו מדינית. חדשות לבקרים הוא נשמע מספר כי הנורמליזציה עם ערב הסעודית "קרובה מאוד", טענות שלא מתיישבות יחד עם ההסברים מכיוון וושינגטון כי צעד שכזה ייקח זמן. על אחת כמה וכמה שנורמליזציה שכזו מעבר להיותה החשובה ביותר אי פעם, היא גם כזו, שבניגוד לקודמות, תידרש למעבר דרך רגישות פנימיות אמריקאיות - כמו סוגיות ברית ההגנה, מטוסי ה-F-35, וכמובן תוכנית הגרעין האזרחית.

כפי שקורה בתהליך מול ערב הסעודית, כהן כבר נשמע אומר כי ישנם מגעים עם שתי מדינות ערביות נוספות לנורמליזציה. וראו איזה פלא? שר החוץ הוציא אתמול (א') את ההודעה על "פגישה היסטורית" עם אלמנקוש, שנועדה "לבחון אפשרויות לשיתופי פעולה". אם זו אכן פגישה שכזו, מדוע השניים לא הצטלמו יחד? לחיצת יד? כל דבר ידידותי... התמונות הפורמליות של השניים בנפרד עלולות להצביע כי לא מן הנמנע שטענות טריפולי לפגישה מקרית ואף אגבית נכונות. אבל גם אם לא כך הם פני הדברים, ייתכן כי דבר הפרסום לא תואם עד תום.

בין כה וכה, את הנזקים אין להשיב. הכאוס בטריפולי עשה את שלו ואלמנקוש נמלטה מהמדינה לאיסטנבול. שרת החוץ הלובית תקפה בשעות הצהריים את ראש הממשלה הלובי, שלדבריה ידע מראש על הפגישה, והדיח אותה כדי למנוע ממנו מבוכה. "אמר להגיד שהפגישה הייתה במקרה", נמסר.

השורה התחתונה במקרה של כהן היא שהודעתו גרמה לנזק חמור. ברמה המיידית, מקבילתו אלמנקוש גמרה את הקריירה באשמתו הישירה. בטווח הארוך וזה, בכנות, צריך להטריד הרבה יותר את ישראל, מדינות ערביות שמנהלות איתה מגעים צפויות להימנע מפגישות ישירות, פשוט כי בלתי אפשרי לסמוך על השר הישראלי שישמור על עמימות. וכך, ממשלת ישראל, באשמתה הישירה, עלולה להגיע למצב שמהצהרות על נורמליזציה מעבר לפינה עם ערב הסעודית - היא לא תנרמל יחסים עם אף מדינה ערבית בשנים הקרובות. בטח ובטח כזו משמעותית.

"גישת אני מחליט" של כ"ץ שגויה

כפי שנחשף בגלובס לפני חודש, מצרים, שמתקשה לעמוד בתצרוכת הגז בה בעקבות בעיות הפקה, לחצה על ישראל להגדיל את היקף הייצוא. וכך, בסופו של דבר, כ"ץ אכן עשה בשבוע שעבר. לשותפות במאגר תמר הוא אישר 70% מבקשתן המקורית, עם הרחבת ההפקה בכ-6 BCM בשנה החל משנת 2026, המהווים גידול של כ-60% ביכולת ההפקה של המאגר ביחס ליכולת הקיימת כיום. מתוך זאת, כמחצית בשנה יופנו לטובת מצרים.

שאלת העצמאות האנרגטית של מדינת ישראל לא הוכרעה בתמר, אלא התשובה לגביה תגיע מההחלטות בנוגע למאגר לוויתן. כ"ץ נועד אתמול עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמתנגד לקו של כ"ץ להגדלת הייצוא בהיקף ניכר. לכאורה, מניעת הגדלת ייצוא גז משמעותית מנוגדת לעמדת האוצר שרוצה, באופן לגיטימי, כסף. בד בבד, הגדלת הייצוא מגדילה את מעמדה הגיאופוליטי של ישראל. אולם, קידום מעשי של חוסר עצמאות אנרגטית יפגע בישראל פי כמה. היא תהיה חשופה הרבה יותר לזינוק במחירי האנרגיה, כאשר אם מסתכלים רק על השנה שעברה - אם ישראל הייתה חשופה לזינוק במחירי הגז הטבעי, המדינה הייתה נפגעת אנושות.

נתניהו אמר אתמול בפגישה את האמת, הסמכות נמצאת אצל כ"ץ, אך הוא רמז באופן די ברור שהוא רוצה להגיע להסכמות. האיזונים בין הדרגים המקצועיים השונים הם לא רק חשובים במקרה הזה, אלא קריטיים. אם כ"ץ רוצה להכין את הקרקע להפיכתו לשר החוץ באמצעות הגדלת ייצוא הגז, לא זו הדרך. תחזיות הביקושים בישראל אמנם תמיד היו גבוהות ממה שנראה בפועל, וסביר להניח כי נכון להגדיל את היצוא - אבל הדרישה של פקידי האוצר למחשבה מעמיקה היא נכונה. אין זה אומר שטענותיהם בדבר איבוד העצמאות האנרגטית נכונים, אלא שגישת "אני מחליט" של כ"ץ תוך ביטול הסביבה הוא שגוי.

בסיכומו של דבר, כדאי לכ"ץ ללמוד מטעויותיו של כהן - ולא להיות פזיז. אם בעוד שנים ספורות יתגלה כי הוא פגע בעצמאות האנרגטית של ישראל, הקריירה הפוליטית שלו לא רק שתבוא לסיומה - אלא הוא ייזכר למשך שנים רבות באופן שלילי במיוחד. בדיוק כפי שקרה לשר החוץ בעקבות ההודעה על הפגישה, שעם נזקיה הוא לא יוכל להתווכח.

אותם הנזקים נובעים ממבנה הממשלה הבעייתי שקבע את החילוף התמוה בין שר החוץ לבין שר האנרגיה והתשתיות, במטרה שכולם יהיו מרוצים, בתוך שנה אחת בלבד. אז אולי כולם מרוצים, אך ההסכם הזה כבר עלה ביחסים פוטנציאליים עם מדינה עשירה בנפט ועלול לגבות נזקים חמורים לעצמאות האנרגטית של ישראל.