היועצת המשפטית לממשלה, עו''ד גלי בהרב־מיארה / צילום: נתן ווייל, לע''מ
מדי יום נשברים ונחצים קווים אדומים בציבוריות הישראלית. השבוע היה זה תורה של היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב־מיארה, לשבור את העקרונות לפיהם פועל מערך הייעוץ המשפטי לממשלה מאז ומתמיד. היא הגישה את עמדתה לבג"ץ, במסגרתה היא ביקשה מבית המשפט לפסול ולבטל כליל את התיקון לחוק יסוד: השפיטה, המכונה "חוק הסבירות". העמדה שלה היא חלק ממגמה במסדרונות משרד המשפטים בצלאח א־דין. בהרב־מיארה עומדת בימים אלה, פעם אחר פעם, לצד עמדת ראש מחלקת בג"צים, עו"ד ענר הלמן, שנוקט לעומתיות לממשלה.
● הממשלה לבג"ץ: התערבות בחוקי יסוד עלולה להביא לאנרכיה
● סמוטריץ' בהפגנה מול בית המשפט העליון: "חיות, אל תעזי לפסול חוקי יסוד"
● היועמ"שית לבג"ץ: יש לפסול את החוק לביטול עילת הסבירות
בחצי השנה האחרונה הפך הלמן לדמות הכי דומיננטית על אוזנה של היועמ"שית. הלמן נבחר לתפקידו בתחילת 2018 במסגרת מכרז פנימי. שרת המשפטים דאז איילת שקד ניסתה להסביר כי מדובר במינוי שמרני יחסית.
כך כתב לדוגמה עמיתי, העיתונאי שלמה פיוטרקובסקי, אז בטור שכותרתו "חייבים לפרק את הגילדה": "שקד זכרה להלמן את הגנתו הבלתי מתפשרת על עמדת הממשלה במספר סוגיות רגישות, לא כמי שמתכוון 'לצאת ידי חובה', אלא כמי שמבין שתפקידו של מנהל מחלקת הבג"צים הוא לעשות הכול כדי להגן על עמדת הממשלה".
ההסבר שסיפקה שקד למינוי שביצעה היה כמובן רחוק מאוד מהמציאות. כך לדוגמה בבג"ץ שדן בשלהי 2018 במינוי של פרופ' יעל אמיתי לנציגת קרן ישראלית־גרמנית. עמדת המדינה שהוגשה אז לבג"ץ, באמצעות עו"ד ענר הלמן, הייתה כי יש לקבל את העתירה נגד עמדת השר אופיר אקוניס. בדיון התעקש הלמן כי אין מקום לאפשר לאקוניס לקבל ייצוג משפטי עצמאי. כאשר השופטים דחקו בו להסכים שאקוניס יציג את עמדתו, אמר הלמן כי הוא מתנגד לכך. בסופו של דבר השופטים איפשרו לאקוניס לשטוח את טענותיו, אולם הלמן החל לעשות "פרצופים" לשופטים תוך כדי דבריו של אקוניס. הייתי צריך לשפשף את עיניי כדי להאמין למה שאני רואה.
הלמן הוא דמות של שחור ולבן. אם לדעתו צריך להגן על עמדת הממשלה, הוא יעשה זאת בלהט. אם הוא השתכנע ההפך, הוא ינסה לבנות כל קונסטרוקציה אפשרית כדי לשכנע את השופטים שלא לקבל את עמדת הממשלה.
בתקופת אביחי מנדלבליט, היה לו מצד אחד את ראש מחלקת בג"צים ענר הלמן, אך מן הצד השני את המשנה ליועמ"ש רז נזרי. כל אחד משך לכיוון אחר, ובסופו של דבר בדרך־כלל הוגשה לבג"ץ עמדה מאוזנת.
בתקופת בהרב־מיארה כיועמ"שית נראה כי נשברו הכללים. בהרב־מיארה החליטה לאמץ את עמדתו הלעומתית (והאפוקליפטית, בימים אלה) של הלמן, בלי שום גורם מאזן. היא בעצמה, כמו הלמן, דמות של שחור ולבן.
עמדת היועמ"שית - חציית קו אדום
אין ספק כי היועצת המשפטית לממשלה נאלצת להתמודד עם מציאות שקודמיה לא התמודדו עמה. העמדות שלה לא ממש מעניינות את שרי הממשלה. חלק מהם אומרים שוב ושוב שצריך לפטר אותה. חלק מהם לא רק אומרים שכך צריך לעשות, אלא מאיימים שכך ייעשה. בישיבת ממשלה יש מי שטורחים לדבר בלעג על התסרוקת שלה. היא נתפסת כשתולה של האופוזיציה. שרים בממשלה מעדיפים לדבר ולעבוד עם המשנים ליועמ"שית ולא עם היועמ"שית עצמה, כי לטענתם איתה פשוט אי־אפשר לעבוד.
ובכן, אין ספק שלא מעט משרי הממשלה וחברי הקואליציה מתנהלים כלפי בהרב־מיארה בחוסר ענייניות כדי לקדם את עצמם תקשורתית ובפריימריז. אבל יש שניים בטנגו הזה. בהרב־מיארה מציגה גישה לעומתית פעם אחר פעם, ואף נענית להצעת שר המשפטים יריב לוין להיכנס לזירת האגרוף, במקום לשמור על ענייניות מן הצד שלה. העמדה של בהרב־מיארה בעניין חוק הסבירות הייתה חצייה של קו אדום.
זו הפעם השנייה שהיועמ"שית מבקשת לפסול חוק יסוד. בפעם הראשונה היא עשתה זאת בעניין חוק הנבצרות. עמדתה לא התקבלה, ובג"ץ החליט להוציא צו על־תנאי רק על תחולת החוק. זה לא הפריע לה לנקוט את העמדה הזו פעם נוספת, והפעם בגרסה הרבה יותר מוקצנת. היועמ"שית העלתה טיעונים מדוע יש לפסול את התיקון לחוק יסוד: השפיטה, שמעולם לא הוכרו בפסיקה הישראלית. היא למעשה מבקשת מבג"ץ לאמץ דוקטרינה חדשה שתאפשר את פסילת החוק.
כלל יסוד בעבודת הייעוץ המשפטי לממשלה עד השבוע היה שהיועמ"ש יגן כפי שידו מגעת על עמדת הממשלה. אם הוא נאלץ שלא להגן על עמדתה, מן הטעם שהפסיקה סותרת את עמדת הדרג המדיני, הוא יעשה זאת באופן המינימליסטי ביותר, ולא יהפוך את עצמו ליריב של הממשלה ויעלה טיעונים מן הגורן ומן היקב נגד עמדתה.
היועמ"ש איננו עותר נגד הממשלה ולא שופט. גם כאשר דרכיהם נפרדות, הוא שומר על כללי הגזרה. בהרב־מיארה, בעמדתה שהוגשה לבג"ץ, רמסה השבוע את הכלל הזה ברגל גסה. כנראה היא תגדיל את הפופולריות שלה בקרב חלקים נרחבים מהציבור ובפרט ציבור המשפטנים, אבל שחיקת האמון הזו מול הממשלה לא תעשה שום דבר טוב למדינה.
ראש המוסד לשעבר שורף את הבית
ולעניין אחר: ביום רביעי גילינו כי ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו התראיין לסוכנות הידיעות המובילה בעולם, וטען כי ישראל מקיימת מדיניות אפרטהייד בשטחי יהודה ושומרון. "יש מדינת אפרטהייד שם. בטריטוריה שבה שני עמים נשפטים תחת שתי מערכות משפטיות - זו מדינת אפרטהייד", אמר פרדו.
ביולי טען ראש המוסד לשעבר בראיון לרשת ב' כי "אנחנו עוברים תהליכים הדומים ל־KKK", והוסיף וטען כי אם היו מחוקקים חוקים דומים בעולם, היינו טוענים שאלה חוקים מפלים ואנטישמיים. בראיון לחדשות 12 הצהיר פרדו כי ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך לעמוד לדין על ההפיכה המשפטית. לא פחות. בתקשורת דווח כי במסיבת עיתונאים של התנועה לאיכות השלטון הזהיר פרדו כי ביטול עילת הסבירות יוביל לכך שיהיה אפשר להעמיד לדין את חיילי צה"ל בהאג.
חוסר שביעות־הרצון מהממשלה מובן לי מאוד. הרצון לראות בנפילתה הוא רצון לגיטימי. אך שריפת האסמים והשמצות פרועות בתקשורת הזרה היא תופעה בלתי מתקבלת על הדעת.
פרדו יודע מה המשמעות של אדם במעמדו ובתפקידו שאומר את הדברים, ואף על־פי כן הוא אומר את הדברים. איך ממאבק ברפורמה המשפטית הגענו לראיון ב־AP שישראל היא מדינת אפרהטייד? האם המעמד המשפטי של הפלסטינים ושל יהודה ושומרון השתנה בשנה האחרונה לעומת הממשלה הקודמת, או לעומת תקופת פרדו כראש המוסד? התשובה לכך היא כמובן שלילית.
הציניות הבלתי נתפסת של פרדו - שבעברית מזהיר כי ביטול עילת הסבירות יוביל להעמדה לדין של חיילי צה"ל, ובאנגלית מצהיר כי ישראל מיישמת מדיניות אפרטהייד - מזכירה את הבן שרצח את הוריו וביקש את רחמיו של השופט כיוון שהוא יתום.