קרקע חקלאית / צילום: איל יצהר
הכותב הוא ממייסדי משרד מאיר מזרחי ושות'
לאחרונה דן בית המשפט במקרה שבו נטען לחלוקת עיזבון פטורה בין אחים.
עובדות המקרה: אח ואחות (העוררת) קיבלו ב־1992 בירושה מאביהם משק חקלאי בחלוקה שווה ביניהם לפי צוואתו של האב, וב־1993 ניתן צו קיום צוואה. העוררת ואחיה ביקשו מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לרשום את הקרקע על שמם בחלקים שווים, אך בקשתם נדחתה, היות שעל־פי החלטות רמ"י אדם אינו רשאי להחזיק ביותר מנחלה חקלאית אחת, והעוררת היא בעלת זכויות בנחלה אחרת בנהריה. לפיכך, במשך שנים רבות נותרו הזכויות במשק רשומות עדיין על שם האב.
● לאחד מבני הזוג יש דירה נוספת רק בבעלותו? פסק דין שכדאי להכיר
● למגורים או לבנייה רוויה? מדוע קבעה רשות המסים כי הנכס שווה יותר מפי 2
בפועל, במשך 20 שנה נהגו העוררת ואחיה בעיזבון, הכולל את המשק החקלאי והפירות שהופקו ממנו, כשותפים שווי־זכויות, עם חלוקה שווה בשווה של הפירות - דמי שכירות, כספים שהתקבלו ממכירת זכויות במגרש הרחבה וכן כספים נוספים שהתקבלו מעסקאות בשטחים מהמשק.
ב־2012 התגלע סכסוך בין העוררת לאחיה, שעתר לבית המשפט על־מנת להירשם כבעלים היחיד בזכויות במשק, או לחלופין שייקבע כי המשק אינו חלק מהעיזבון, וכי הוא הבן המתאים לקבל את המשק.
הזכות במקרקעין
לאחר שורה של הליכים משפטיים ביניהם, נקבע סופית ב־2020 כי האח הוא היורש של הזכויות במשק, בכפוף לפיצוי העוררת על מחצית משווי הזכויות במשק העומד על 4 מיליון שקל, כך שהפיצוי שהועבר לעוררת עמד על שני מיליון שקל.
העוררת הגישה שומה עצמית למנהל מיסוי מקרקעין חיפה (המשיב) ודיווחה על העברת זכויותיה במשק במסגרת חלוקת עיזבון ראשונה, אשר אינה מהווה מכירת זכות במקרקעין לפי סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין, בכפוף לכך שהאיזון נעשה מתוך נכסי העיזבון. העוררת טענה כי פירות המשק החקלאי בגובה 3 מיליון שקל מהווים חלק מנכסי העיזבון, ורק על היתרה יש לחייבה במס שבח.
מנהל מיסוי מקרקעין קבע כי מדובר במכירה חייבת במס של זכויות האחות לאח, שכן העוררת לא הוכיחה כי כספי התמורה ששילם האח התקבלו מהעיזבון, ולכן העוררת חייבת במס השבח על מלוא התמורה שקיבלה.
ההחלטה: בית המשפט קיבל את עמדת רשות המסים במלואה וקבע כי חלוקת העיזבון הראשונה התבצעה כבר ב־1993, עת העוררת ואחיה החליטו לנהוג בפועל כבעלים משותפים של המשק ולהתחלק שווה בשווה בפירותיו.
די היה בקביעה זו כי לא מדובר ב"חלוקת עיזבון ראשונה" כדי לשלול מהעוררת את הזכאות לפטור לפי סעיף 5(ג)(4) לחוק. אך "למעלה מן הצורך" דחה בית המשפט אף את טענת העוררת כי התשלום ששולם לה כפיצוי מקורו בכספי העיזבון.
בית המשפט מצא כי עיזבונו של המוריש לא כלל בעת הפטירה כל נכס משמעותי מלבד המשק, וכן אין לראות בפירותיו של המשק לאחר פטירת המוריש חלק מהעיזבון, שכן הם חולקו בפועל בין היורשים.
פרשנות: מפסק הדין עולה רעיון מעניין, לפיו אם מעת הפטירה של המוריש מצטברים בחשבון העיזבון כספים כמו דמי שכירות וכו', וכספים אלה אינם מחולקים בין היורשים, ניתן יהיה להשתמש בהם לצורך האיזון בין האחים ועדיין ליהנות מאי־החבות במס בשל חלוקת העיזבון.
ו"ע 34276־10־21