יחסי ארה''ב-סין עלולים להשפיע גם על ישראל / צילום: Shutterstock, grass-lifeisgood
הכותב הוא דיקאן הפקולטה לכלכלה במכללה למינהל
לפי הבנק העולמי, לסין יש את הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, מדורגת ממש מתחת לארצות־הברית. אם משווים את כוח הקנייה, סין היא כבר הכלכלה הגדולה בעולם. המומחים מאמינים שזה עשוי להציב אתגרים מסוימים עבור עסקים אירופיים כמו גם ישראליים.
האיחוד האירופי נשלט על ידי עיקרון הדמוקרטיה הייצוגית. מאז מלחמת העולם השנייה, מדינות אירופה רודפות אחר עיקרון סחר חופשי, מקדמות את ערכי הדמוקרטיה, נלחמות להפחתת השחיתות וקוראות להשתלבות במערכת הכלכלית העולמית. במידה מסוימת, העלייה של סין מאתגרת את הערכים הליברליים המערביים. סין הופכת למשקיעה הגדולה בעולם. כעת יש לבחון אם ההשקעות הללו תורמות לפיתוח הכלכלי והפוליטי, כך גם בישראל.
פיצול משמעותי
סין היא לא רק המזהם הגדול בעולם אלא גם צרכנית משמעותית. למלחמת הסחר המתמשכת בין סין לארה"ב יכולה להיות השפעה גדולה על הכלכלה הישראלית. השפעת הטכנולוגיה העולמית על הגלובליזציה, המוכרת היום בעולם האקדמיה כ"גלובליזציה 4.0", תוביל שוב לפיצול העולם למערכת דו־קוטבית. ארה"ב היא מדינה קפיטליסטית שהמערכת הפוליטית שלה מבוססת על אידיאולוגיה ליברלית. סין לעומת זאת היא מדינה סוציאליסטית, שהאידיאולוגיה הבסיסית שלה היא המרקסיזם. הבדל מרכזי בין האידיאולוגיה של ארה"ב לסינית הוא מושג החירות; הליברליזם מזכה את חירויות הפרט בעוד שבסין הסוציאליזם הוא מזכה בעלות ציבורית.
ככל שיעבור הזמן ארה"ב תאסור על ישראל לשתף פעולה עם חברות סיניות בפיתוח טכנולוגיות, במיוחד טכנולוגיות דו־שימושיות רגישות, שעלולות להוות סיכון אופציונאלי. דוגמה לכך, היא החרם על חברת הטכנולוגיות והשירותים של Huawei. ממשל טראמפ טען כי בייג'ין משתמשת בציוד החברה לריגול. לכן, ארה"ב לוחצת על מדינות אירופה בשנים האחרונות לאסור את הגישה של Huawei לרשתות הסלולריות.
מצד שני, ארה"ב עשויה להתעקש שמדינות שבחרו לשתף פעולה עם סין, לא יוכלו לעמוד בקשר עם ארה"ב. ישראל נזהרת לעמוד באמצע.
חשוב להגיד, צריך להסתכל גם על חצי הכוס המלאה: נתוני הבנק העולמי מראים שסין הצליחה לחלץ מעל 850 מיליון אנשים מהעוני, בעיקר באפריקה. תופעה זו תרמה באופן מיוחד להתפתחות הכלכלה העולמית. מצד שני, כניסתה של סין לארגון הסחר העולמי (WTO) והמעורבות שלה עם מערכות הסחר העולמיות בארצות־הברית לא הייתה חלקה: ככל שהשוק הסיני הפך לשותף סחר גדול יותר, כך הוא הפך גם לדיקטטורי יותר ופחות דמוקרטי.
לעמוד בפרץ
ומה קורה בישראל? הקו האדום שנפתח לאחרונה, במידה מסוימת הוא חלק מאותה יוזמת "החגורה והדרך" של סין לפיתוח תשתיות ברחבי העולם. גם בניית הנמל "החדש" בנמל חיפה נבנה על ידי חברות סיניות. נכון, ממשלת ישראל הקימה מנגנון לפיקוח על השקעות הון זרות, אולם לא בטוח שככל שסין תתפתח, כך ישראל תצליח לעמוד בפרץ. בהעדר הזמנה רשמית לביקור של ראש הממשלה בוושינגטון, ביקורו הקרוב בסין עשוי לקבל משמעות רבה יותר.
השתתפותה של סין בארגון הסחר העולמי, הייתה אמורה לשכנע את סין לעשות רפורמה במערכת הפוליטית שלה, ולהפוך אותה למדינה חופשית. אבל זה לא קרה. אין לבלבל את אופי החברות הסיניות: יש עסקים קטנים ובינוניים, אשר נכון לעודד את התפתחותם, גם לישראל. עם זאת, החשש של המערב ושל ישראל צריך להיות אותם עסקים המנוהלים על ידי המנגנון המדינתי. באותן חברות, המטרה הפוליטית גוברת על המטרה הכלכלית. יוזמת החגורה והדרך של סין יחזק את השפעתה של סין ברחבי העולם, גם בישראל.