אילוסטרציה: shutterstock
הכותב הוא יו"ר מיטב השקעות
אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול־דעתו העצמאי של הקורא או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות בניירות ערך או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות או לחול שינויי שוק
סין מצויה בסוג של משבר כלכלי. זה מתבטא בהאטה בקצב הצמיחה, בשיעור אבטלה גבוה מאוד בקרב הצעירים, בדפלציה, במשבר נדל"ני חמור, ובמערכת בנקאית שנמצאת ככל הנראה במצוקה - וכמוה גם כמה רשויות מקומיות גדולות מאוד.
מבחינת הכלכלה העולמית, הנקודה החיובית היחידה במצב הנוכחי בסין היא שהדפלציה, יחד עם פיחות היואן, יכולים לתרום לריסון האינפלציה בעולם, שכן היצוא הסיני עתיד להיות זול יותר. לצד זה, יש הרבה נקודות שליליות. ההאטה בסין תשפיע לרעה על קצב הצמיחה בעולם, שכן סין מהווה גורם חשוב בסחר הבינלאומי, במיוחד עם גרמניה ועם ארה"ב. חברות אמריקאיות שמוכרות לסין ייפגעו מירידת הצריכה שם.
● המניות בסין מדשדשות בעוד שהמדדים ביפן נוסקים, אז איפה כדאי יותר להשקיע
● סין יכולה לשנות את כל מסלול חיינו בעולם, לטובה
חברות אמריקאיות (ולא רק) שיש להן נוכחות בסין ייפגעו גם הן, וכאן אנחנו מגיעים ל"פיל שבחדר", והוא פיל גדול במיוחד. האם המצב הפנימי בסין, שדורש טיפול ממושך ואינטנסיבי, ירחיק אותה מחלומה לכבוש את האי טייוואן, שסין העממית טוענת מאז הקמתה לריבונות עליו, או שמא דווקא הבעיות הפנימיות ידחפו אותה למלחמה בטייוואן, בניסיון להסיח את דעת הקהל המקומית מהבעיות הפנימיות - טקטיקה מוכרת של משטרים מהסוג שלה מהעבר הקרוב וגם הרחוק. אם אני צריך להמר, אז אני אוחז באפשרות השנייה.
ועם כל ההשפעה הזו של סין, צריך לומר גם שמאז הקורונה, והנסיגה מהגלובליזציה גם עקב הפגיעה בשרשראות האספקה, ההשפעה צפויה להיות קטנה יותר ממה שהייתה לפני כחמש שנים.
מבחינת שוק ההון העולמי, השפעת הבורסות בסין על שוקי ההון המפותחים בעולם מוגבלת, פרט למצב של ירידות חריפות, כאלה הנובעות ממשבר חריף בתחום הריאלי, או בעקבות עימות גיאופוליטי מול טייוואן.
ובינתיים, בין סין ה"שוקעת" ליפן ה"נוסקת" (ראו כתבה ראשונה מ-12.9.23), מזדקרת הודו כמדינה עם פוטנציאל להפוך למעצמה כלכלית של ממש, ולחולשתה של סין יש קשר הדוק לכך. זאת, למרות מגבלות רבות שעלולות לחסום את דרכה של הודו לצמרת הכלכלה העולמית.
בשליש התחתון במונחים של תוצר לנפש
הודו מצטיירת על פניה כמדינה שיש לה פוטנציאל להפוך למעצמה כלכלית בטווח של 20-30 השנים הבאות. לפני זמן קצר היא הפכה למדינה הרביעית בעולם שהצליחה להנחית חללית על הירח, ולאחרונה התקיימה הוועידה השנתית של מדינות ה-G20 בניו דלהי, סימן הכר לכוחה העולה של הודו, שמנסה עכשיו לחזור לשמה הקודם "בהאראט", עוד סימן למדיניות הלאומית-לאומנית של נרנדרה מודי.
אבל נקודת הפתיחה של הודו מאוד נמוכה. הודו היא מדינה ענייה. במונחים של תוצר לנפש היא בשליש התחתון של מדינות העולם. היא מדינה כפרית. 45% מהעובדים עובדים בחקלאות ומייצרים רק 14% מהתוצר המקומי הגולמי. שיעור האנאלפביתיות גבוה, ומגיע בקרב הנשים ל-50%, ושיעור ההשתתפות שלהן בכוח העבודה מגיע ל-10% בלבד, לעומת 50% בסין ו-70% בווייטנאם. יש הרבה הון שחור בהודו וקשיים בגביית מסים. 30% מגילאי 15-29 לא עובדים, לפחות לא רשמית.
גם לעשות עסקים עם הודו לא קל. היא במקום ה-130 מתוך 190 מדינות ברמת הקלות שבה אפשר לעשות בה עסקים. הבירוקרטיה ההודית היא משהו שקשה להתמודד איתו. שוחד הוא לא תופעה נדירה, ואמירת אמת גם היא לא משהו מובן מאליו בעולם העסקי שם. האי-שוויון בחברה ההודית עצום, ומדובר לא רק במובן של אי-שוויון כלכלי וחברתי במונחים של המערב. מדובר באי-שוויון ממוסד מאוד וידוע מראש של אוכלוסיות מסוימות שמקוטלגות זה דורות.
אז אחרי כל זה, מה יש בהודו בכל זאת, שיכול להפוך אותה בתוך דור למעצמה כלכלית?
כבר היום קצב הצמיחה של הודו (כ-7% בשנה) גבוה מקצב הצמיחה של סין, והיא צפויה להיות הכלכלה המשמעותית עם קצב הצמיחה הגבוה ביותר בעולם. התרומה שלה לקצב הצמיחה העולמי עתידה להיות הגבוהה בעולם, כאשר הפריון לעובד נמוך, אבל משתפר במהירות.
הודו צפויה להרוויח מכך שחברות מערביות שפועלות בסין יסיטו השקעות אליה בשל האי-ודאות העסקית שיוצרת ההנהגה הסינית. שורה של מדינות כבר נהנות מכך בגדול, דוגמת וייטנאם, אבל הודו אמורה להיות בעתיד המרוויחה העיקרית מכך, וכבר היום יש חברות ענק כמו אפל שמעבירות חלק מהייצור שלהן בסין להודו.
ובעיקר: בהודו אוכלוסייה ענקית, צעירה מאוד. יש לה שיעור חריג של אנשים סביב גיל 20, האוכלוסייה שלה מונה 1.4 מיליארד איש, והיא הגדולה ביותר בעולם, לאחר שחלפה על פני אוכלוסיית סין המזדקנת.
האוכלוסייה הזו היא מאגר ענק של כוח־אדם שיעבוד גם מול חברות מערביות, ישתכר, יצרוך, ויתרום להתפתחות הכלכלית שלה. לצד רמת האנאלפביתיות הגבוהה, יש בהודו שכבה לא קטנה של משכילים מאוד, שתהיה חוד החנית של התקדמותה הכלכלית.
מבחינת המאפיינים הכלכליים הנוכחיים שלה, יחס החוב-תוצר עומד כיום על 80%, והיא סובלת מגירעון סחר גדול, שהאמיר בשלוש השנים האחרונות מ-200 מיליארד דולר כמעט ל-300 מיליארד דולר כמעט. שיעור האינפלציה בשנה האחרונה עומד על 6.8% והריבית על 6.5%. המטבע ההודי, הרופי, פוחת בשנה האחרונה ב-5% , מה שעושה טוב ליצוא, אך לא לאינפלציה.
ביצועים מרשימים למדד ניפטי 50 ההודי
מדד הבורסה של הודו, ניפטי 50, הוא בעל ביצועים מרשימים. ה-Nifty 50 עלה בחמש השנים האחרונות בכ-75%, בהשוואה ל-53% ב-S&P 500 האמריקאי, 28% ב-DAX הגרמני וירידה של כ-5% במדד MSCI EM של השווקים המתעוררים.
מאז סוף 2020, מדד ניפטי 50 עלה בכ-44%, לעומת ירידה של קרוב ל-30% במדד שנזן 300 הסיני. עקב כך, גוברת רמת ההתעניינות של המקומיים ושל הזרים בהשקעה בהודו. כתוצאה מכך המניות נסחרות ברמה ממש לא נמוכה, והמכפיל האופייני עומד על סביב 23. נציין כי הבורסה במומבי היא אחת מעשר הבורסות הגדולות בעולם וניתן לסחור בה ולהיחשף אליה גם ישירות באמצעות פלטפורמות מסחר שונות וגם באמצעות רכישת קרנות נאמנות.
הנה כי כן, הודו נמצאת בנקודת זינוק טובה לקראת הפיכתה לאחת המעצמות הכלכליות המרכזיות, נקודת זינוק שמהרבה בחינות טובה בהרבה מזו שהייתה לסין לפני 50 שנה. אבל הדרך הזו תהיה מלאה במהמורות. בזירה הבינלאומית, מודי מנסה להלך בין הטיפות. הוא דואג מצד אחד לקיים יחסים טובים עם ארה"ב, אבל זה לא מפריע לו לקיים יחסים טובים עם רוסיה, ולא להביע הזדהות עם אוקראינה.
יותר מזה, הודו הצטרפה לניסיון המחודש להקים את גוש מדינות ה-BRICS, שכולל בגרסתו החדשה את ארבע המדינות משכבר הימים - ברזיל, רוסיה, הודו וסין - וגם את דרום אפריקה. מדינות ה-BRICS מתיימרות לאתגר את השליטה של ארה"ב והדולר במערכת הכלכלית והפיננסית בעולם, ומהוות כיום קרוב לשליש מהתמ"ג העולמי.
ומה קורה בזירה הפנימית? הודו היא מדינה דמוקרטית, אבל עם שלטון מאוד סמכותני של מודי. לא פשוט לשלוט על אוכלוסייה בהיקף בלתי נתפס, בבירוקרטיה נוראית שנוספת לה רמת שחיתות גבוהה, עם תשתיות רעועות מאוד שדורשות השקעות עתק. לכך יש להוסיף אוכלוסייה משוסעת בין משכילים ואנאלפביתים, בין סופר-עשירים ועניים מרודים, בין מסורות ותפיסות חברתיות מקובעות ובין רצון לשנות זאת, ובין אמונות דתיות של הינדים מזה ושל מוסלמים מזה, מסורת של התנגשויות ביניהם ומסורת של התנקשות בראשי ממשלה. אם לא די בכך, הרי שקיימים עדיין חסמים גדולים בפני השקעות הון ממקורות זרים, ומדיניות פרוטקציוניסטית שנועדה להגן על התוצרת המקומית.
בנק ההשקעות האמריקאי, גולדמן זאקס, מעריך שבעוד כ-50 שנים הודו תהפוך למעצמה הכלכלית השנייה בגודלה בעולם, אבל לא אחרי ארה"ב, אלא אחרי סין, כאשר ארה"ב תידחק למקום השלישי. על כך אפשר לומר הכול פתוח, אבל הרשות נתונה בידי ההודים לנתב את מדינתם לעתיד אחר, או להמשיך בדשדוש בבעיותיהם הפנימיות.