ביידן, בן סלמאן, נתניהו / צילומים: AP, מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט. עיבוד: טלי בוגדנובסקי
הרבה מילים חגיגיות "נשפכו" בימים האחרונים בירושלים ובניו יורק סביב סוגיית הנורמליזציה בין ישראל לבין ערב הסעודית: ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן לא מנסים את להסתיר את הציפייה כי התהליך שמובילים בוושינגטון בין ישראל לבין ריאד "ישא פרי בקרוב", ניו יורק טיימס דיווח כי ארה"ב בוחנת ברית הגנה עם הסעודים במתווה האסיאתי, בוול סטריט ג'ורנל נכתב כי נתניהו שוקל בחיוב העשרת אורניום בממלכה והורה לבחון את הנושא לעומק, ו"היהלום שבכתר": נסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן מספר בראיון לרשת "פוקס ניוז" כי "מדי יום" מתקדמים יותר להסכם.
● דיווח: בדרך להסכם היסטורי נתניהו מנסה למצוא פשרה שתאפשר לסעודיה להעשיר אורניום
● לנתניהו, ביידן ובן סלמאן יש סיבות טובות מאוד לרצות את ההסכם ההיסטורי הזה
● ניתוח|טורקיה רוצה גז על חשבון הפלסטינים: מה לומדים מפגישת נתניהו וארדואן?
רה"מ אמנם טרם הופיע בפני העצרת הכללית של האו"ם, אך כבר כעת ברור כי סוגיית הנורמליזציה עם ערב הסעודית היא הסוגיה המרכזית של ביקורו בניו יורק. לא רק מבחינת נתניהו, אלא גם עבור האזור ואף העולם כולו. לא בכדי זהו היה אחד מנושאי השיחה בפגישה של נתניהו עם נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן. האחרון, שמודע היטב לחשיבות הפוליטית של הנושא הפלסטיני בעולם המוסלמי, מבין שאם נסיך הכתר ישיג מישראל הטבות היסטוריות לרמאללה, מוחמד בן סלמאן ימתג עצמו המוביל העולם המוסלמי.
אלא, שעדיין בהחלט ייתכן כי רותמים את העגלה לפני הסוסים. כפי שנהוג כאשר מנהלים משא ומתן, בפרט אחד שהוא כה משמעותי כמו זה המתנהל בין ריאד, לוושינגטון ולירושלים, נתניהו וביידן שומרים את הקלפים קרוב לחזה. ובצדק, האינטרסים הפוליטיים הלגיטימיים של ח"כים ישראלים וסנאטורים אמריקאים עלולים להרוס מבעוד מועד אפילו הסכם מושלם. מכאן נובעים החששות הלגיטימיים שלכל אחד מהם, ביחד ולחוד, שעשויים להביא לפיצוץ התהליך בהמשך.
תוכנית הגרעין הסעודית
אין ולו גורם אחד באזור שלא רואה בנשק גרעיני איראני משתנה שמסכן את האזור כולו. עם זאת, תוכנית גרעין סעודית אינה הפתרון לבעיה. "דקירה בגב של הפלסטינים", הגדיר נשיא איראן אברהים ראיסי את הנורמליזציה האפשרית בין ישראל לבין ערב הסעודית. כזו שאם תתרחש, תתבצע דווקא לאחד שנסיך הכתר הסעודי קידם נורמליזציה עם יריביו הגדולים ממשטר האייתוללות.
אבל, השורה התחתונה היא שגם בראיון ברשת "פוקס ניוז", מוחמד בן סלמאן לא הסתיר את תפיסתו כי אם לטהרן יהיה נשק גרעיני - גם למדינתו צריך להיות כזה.
האיבה בין "שומרת המקומות הקדושים לאסלאם" לבין מנהיגת הציר השיעי - ידועה לכל, ולא צפויה להסתיים בקרוב. על כן, ייתכן כי תוכנית העשרת אורניום למטרות אזרחיות, למשל לחשמל בשיעור של 3%-5%, לא תביא לחששות באיראן. אבל תוכנית שתזנק לרמות של כ-90%, קרי נשק גרעיני, תוביל לא רק לאירוע אזורי שבו איראן עלולה להפוך את עצמה ממדינת סף-גרעיני לבעלת יכולות גרעיניות צבאיות, אלא גם תביא למירוץ גרעיני אזורי.
מדינות כמו קטאר, ידידה של חמאס, צפויות לטעון כי אם לאיראן ולערב הסעודית יש תוכנית גרעין אזרחית, למה לא לנו? יתרה מכך, אם הסיטואציה תגיע לכך שלאיראנים ולסעודים יש נשק גרעיני - כולן יחפצו בו.
כשעוסקים בנשק גרעיני, כדאי ללמוד על ההשלכות דווקא מחצי האי הקוריאני. ביידן לא יחשוב על תקיפה של קוריאה הצפונית משום שהתגובה לא תהיה רק כלפי השכנה מדרום בדמות ארסנל רקטי מרשים. זו גם עלולה לכלול איום גרעיני על יעדים אמריקאים.
לא בכדי האיראנים מפתחים את תוכנית הגרעין שלהם באמצעות ידע צפון קוריאני. משטר האייתוללות רוצה לייצר הרתעה כזו שאף מדינה לא תחשוב לתקוף אותו.
מעבר לכך, שמסתכלים על תוכנית גרעין סעודית, הדמות שמביאה לחששות רבים בקרב סנאטורים אמריקאים ואף בכירים בישראל היא מוחמד בן סלמאן - אותו מנהיג שבאוקטובר 2018 דאג שבקונסוליה הסעודית באיסטנבול יחסלו את העיתונאי האופוזיציוני ג'מאל ח'אשוקג'י. כפי שקרה לפני חמש שנים, כך היום: עצם יציבות בית המלוכה הסעודי, לא מבטיחה את יציבות צעדיו ומדיניותו של נסיך הכתר.
העליונות הצבאית הישראלית
ישראל היא המדינה היחידה באזור בעלת מטוסי F-35, שמבטיחים לה עליונות אווירית מול כל איום אזורי. מתן מטוסי F-35 לסעודים יסיים את סיפור העליונות האווירית האזורית של ישראל, וזו סיטואציה שקרוב לוודאי מדירה שינה מעיני בכירי מערכת הביטחון הישראלית. בדומה לשאלת הגרעין, סוגיה זו תביא לביקורת פוליטית וביטחונית הולכת וגוברת בישראל ככל שהצדדים יתקדמו, אם בכלל, להסכם.
מהזווית החיובית, מוחמד בן סלמאן כנראה לוטש עיניו לתעשיות הביטחוניות הישראליות. אם יקבל מטוסי F-35, הוא ירכוש אותן כבר, כנראה, עם קסדה מתוצרת אלביט מערכות . מול האיום האיראני, הוא ישמח לקבל מערכות הגנה ישראליות כאשר הוא עומד בראש המדינה עם העוצמות הכלכליות הגדולות ביותר באזור. ועדיין, גם כאן, משרד הביטחון לא יאפשר, בצדק רב, רכישה של כל מערכת במטרה לשמור על עליונות ישראלית.
כפי שתפקידו של משרד הביטחון לשמור על עליונות צבאית ישראלית גם מול ידידות כשעוסקים במכירות אמל"ח כמו, לדוגמה, הרכישות שאושרו למרוקו, אישור F-35 לערב הסעודית הוא לא פחות ממגה-אירוע.
לכן, התנגדות משמעותית לנושא צפויה ממחוקקים בוושינגטון לא פחות מזו בישראל. הן במפלגה הדמוקרטית והן במפלגת הרפובליקנית מבינים כי נשיא ארה"ב מעוניין להגיע לבחירות בנובמבר 2024 עם הישג מדיני משמעותי, אפילו היסטורי.
כיום, מצבו של ביידן בזירה הבינלאומית לא מספיק טוב: סין הלכה והתחזקה על אף שהיא מהווה את הנושא המשמעותי ביותר במדיניות החוץ האמריקאית; הפלישה הרוסית לאוקראינה נמשכת, הנשיא ולדימיר פוטין דואג לערעור היציבות במדינות פרו-מערביות באפריקה; ובמזרח התיכון - לאחר שהנשיא לשעבר דונלד טראמפ שם דגש על האזור, מחליפו ביידן עשה להיפך.
זה הוביל לכך שאיראן בהובלת שר החוץ שלה אמיר עבדולחיאן שיפרו את מעמדם הדיפלומטי באזור בצורה ניכרת. הפזיזות שעלולה לנבוע מהרצון של ביידן לתקן את טעויותיו, צפויה להיות זו שתוביל את ההתנגדות בקונגרס להסכם עם מוחמד בן סלמאן שתדמיתו בחלקים נרחבים מוושינגטון היא, בלשון המעטה, רעה.
הנושא הפלסטיני
משתי הסוגיות שמטרידות במיוחד את הקונגרס והסנאט בארה"ב - לאלו שמעסיקות יותר מכולן את חבריו של נתניהו לממשלה. בדיוק כפי שביידן ממהר להגיע להסכם מהאינטרסים שלו, כך גם נתניהו - שמתמודד עם מחאה בעלת היקפים היסטוריים ונמצא כבר בגיל שבו מנהיג נותן בד"כ יותר תשומת לב למורשת שישאיר אחריו.
ראש הממשלה כבר הצליח להביא לחתימה על הסכמי אברהם, אך מבין שנורמליזציה עם ערב הסעודית תכניס אותו לדפי ההיסטוריה בשורה אחת עם ראשי ממשלה כמו מנחם בגין ויצחק רבין. לא כי ערב הסעודית היא אויבת של ישראל כמו שהיו מצרים וירדן, אלא כי מדובר ב"שומרת המקומות הקדושים לאסלאם", מובילת יוזמת השלום הערבית שכורכת נורמליזציה בין ישראל לבין מדינות ערב במדינה פלסטינית שבירתה היא מזרח ירושלים, וברומטר כלל-מוסלמי.
לערב הסעודית יש כוח משמעותי כל-כך בעולם המוסלמי ככלל והערבי בפרט עד כדי כך שיש מדינות רבות שאם מוחמד בן סלמאן יגיד להן "תנרמלו יחסים עם ישראל", הן יעשו זאת - אם ברצון ואם לאו.
רה"מ מבין זאת, ולכן לא נמנע בשלב זה להתקדם במו"מ להסכם, תוך מודעות לשורת הדרישות הסעודית הארוכה. לכאורה, הנושא הפלסטיני לא יהווה מגבלה פוליטית אמריקאית, גם לא במחנה השלום הישראלי שכנראה יבקר על הסוגיות הביטחוניות. הוא דווקא יהווה קושי רב לנתניהו "מתוך הבית": בממשלה.
לפחות 24 ח"כים מתוך 64 חברי הממשלה יסרבו לעצירת הבנייה ביהודה ושומרון, לסיוע ביטחוני נרחב לרשות הפלסטינית, ועל אחת כמה וכמה בדיוק למה שיוזמת השלום הערבית עוסקת בו: הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים.
אין שום סיכוי שחברי עוצמה יהודית בהנהגת איתמר בן גביר, הציונות הדתית בהובלת בצלאל סמוטריץ', ו-11 ח"כים בהובלת יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין, שכבר אתמול שלחו לנתניהו מכתב ציבורי שבו הכריזו כי יתמכו רק במתווה של "שלום תמורת שלום" - יסכימו לוויתורים שכאלו. מנגד, מוחמד בן סלמאן לא יקבל הסכם ללא ויתורים משמעותיים מאוד בזירה הפלסטינית.
וכך, התנגדות מבית, בקונגרס האמריקאי ובממשלת ישראל, עלולה להביא להרס השאיפות לנורמליזציה עם ערב הסעודית בעתיד הקרוב.