מפעל טבע נאות / צילום: איל יצהר
כאחר שמכר את חברת טבע נאות, ניצח אחד מבעלי הרשת בעבר, אבי טולדנו, את רשות המסים במאבק על המס שישלם בעבור התמורה בגין המכירה. זאת לאחר שבית המשפט דחה את דרישת רשות המסים לחייב את טולדנו במס רווחי הון בשיעור 25% על דיבידנד בסך 21.6 מיליון שקל שקיבל בסמוך למכירת מניותיו בחברה.
בית המשפט קבע כי הגם שההפרדה בין מכירת המניות בתמורה לסך של כ־17 מיליון דולר לחלוקת הדיבידנד נועדה אך ורק לצורכי הפחתת מס - היא לגיטימית. נקבע כי טולדנו זכאי ליהנות ממס מופחת בשיעור 20% על דיבידנד ממפעל מועדף.
● החברה שניצחה את רשות המסים ותקבל 1.2 מיליון שקל בחזרה
● מדוע מבקשת רשות המסים לפרק חברת סייבר שעשתה אקזיט ב-600 מיליון דולר?
"מבחינה מהותית, לבעל מניות הזכות למשוך דיבידנדים סמוך לפני מכירת המניות על-מנת למכור את המניות כשלעצמן, ללא הרווחים הראויים לחלוקה", ציינה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ירדנה סרוסי.
עוד קבעה השופטת כי טולדנו ביצע תכנון מס חיובי ולגיטימי שחוקי המס מתירים. כמו כן, השופטת ציינה כי רשות המסים הפלתה את טולדנו, כשלא דרשה מס זהה משאר בעלי המניות שמכרו את מניותיהם וקיבלו דיבידנד. "אכן עמד תכנון מס בבסיס חלוקת הדיבידנד, אולם מדובר בתכנון מס חיובי, וממילא פקיד השומה לא נהג בצורה שוויונית כלפי כלל הנישומים בעסקה", קבעה.
האם דיבידנדים מהווים חלק מתמורת המכירה?
ההכרעה ניתנה בערעור על שומת מס הכנסה שהוציא פקיד שומה תל אביב 1 בקשר לעסקה מכירת מניות חברת נעמה נאות, שהחזיקה את מותג הנעליים המוכר טבע נאות, וחלוקת דיבידנד שבוצעה במקביל למכירה. המחלוקת בין הצדדים עסקה בשאלה האם דיבידנדים שחולקו לטולדנו, מהווים חלק מתמורת המכירה או לא.
ב־2006 הקים טולדנו, יחד עם אחרים, את חברת נעמה נאות החזקות בע"מ, שרכשה והחזיקה את נעלי נאות אגודה שיתופית חקלאית לעסקים בע"מ, שבבעלותה מפעל לייצור נעליים תחת המותג המוכר טבע נאות. המפעל לייצור הנעליים ממוקם בשטחי קיבוץ נאות מרדכי שבגליל העליון, וזכאי להטבות כמפעל מועדף לפי החוק לעידוד השקעות הון.
טולדנו החזיק בכ־38.46% ממניות נעמה נאות, ויתר המניות הוחזקו על־ידי קרן הון זרה בשם שמרוק (כ־38.46%); קיבוץ נאות מרדכי (כ־17%); ושני בעלי מניות יחידים נפרדים (כ־6% בצוותא).
הסכסוך התפרץ והוביל למכירת החברה
בשלב מסוים, ועל רקע סכסוך שהתגלע בין שמרוק וטולדנו, החליטו כלל בעלי המניות למכור את נעמה נאות לחברת יאליט פוטוור בע"מ. במרץ 2014 חתמו בעלי המניות השונים על הסכמים נפרדים למכירת מניותיהם, עד שיאליט רכשה 100% ממניות נעמה נאות בתמורה כוללת של 65-70 מיליון דולר.
מסכום זה מופחת "דיבידנד מיוחד" בסך של 25 מיליון דולר, שנקבע כי יחולק לבעלי המניות עובר למכירת המניות. טולדנו קיבל כ־17.31 מיליון דולר בתמורה למניותיו. במקביל אישר דירקטוריון נעמה נאות חלוקת דיבידנד על סך של 89 מיליון שקל לבעלי המניות באותו זמן: יאליט, קיבוץ נאות מרדכי, טולדנו והיחידים.
"מדובר בתכנון מס חיובי ולמצער ניטרלי"
טולדנו דיווח לרשות המסים על מכירת מניותיו לצורך תשלום מס רווחי הון. על ההכנסה מדיבידנד, בסך של 21.6 מיליון שקל, דיווח כהכנסה מ"מפעל מועדף" החייב בשיעור מס מופחת של 20%.
ואולם פקיד השומה לא קיבל את הדיווח של טולדנו והוציא לו שומה בגין העסקה, במסגרתה נקבע כי הדיבידנד המיוחד שחולק מהווה חלק מתמורת מכירת המניות, כך שעל טולדנו לשלם בגינו מס רווחי הון.
טולדנו ערער על קביעות אלה וטען כי הדיבידנד אינו חלק מהתמורה ששולמה. החודש, כאמור, קיבל בית המשפט את עיקר ערעורו.
בפסק הדין קבעה השופטת כי הגם שמנסיבות העניין עולה כי הדיבידנד חולק אך ורק בעקבות המכירה וכחלק ממנה, ואין טעם מסחרי בחלוקת הדיבידנד המיוחד מלבד הפחתת חובות המס כתוצאה ממכירת המניות - אין בכך כל פגם ולא מדובר בעסקה מלאכותית.
"מדובר בתכנון מס חיובי, ולמצער ניטרלי, שעולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק. לנישום הזכות לממש את הרווחים שנצברו בחברה בשיעור מס מוטב, ולכך אף נועד סעיף 94ב לפקודה, אשר מתיר מיסוי רווחים ראויים לחלוקה במסגרת מכירת מניות, בשיעור מס של דיבידנד, גם אם הם לא חולקו בפועל", קבעה השופטת. "סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה לא רק שאינו שולל את הפרקטיקה האמורה, אלא אף יוצר קפיקציהק מיסויית כאילו הנישום חילק דיבידנד, אף אם הוא לא עשה זאת בפועל. זאת, על-מנת שהנישום ייהנה משיעור המס על דיבידנד, מבלי שיחויב לחלקו, תוך הבטחת אדישות מיסויית".
השופטת ציינה עוד כי אף אם סעיף 94ב לפקודה לא חל, התכלית שעומדת בבסיסו עדיין נכונה. "אם הנישום פעל על־פי מהות הוראת החוק וחילק את הדיבידנדים מבלי שהוא נזקק לשימוש בסעיף 94ב לפקודה, לא ניתן לבוא אליו בטענות", כתבה.
רשות המסים חויבה לשלם לטולדנו הוצאות ושכר־טרחת עורכי דין בסך של 90 אלף שקל.