שדה סולארי / צילום: Shutterstock, Thongsuk7824
משרד האנרגיה והתשתיות, רשות החשמל, חברת החשמל ונגה - ניהול מערכת החשמל חגגו לפני כחודש את הגילוי, באיחור רב, כי יוכלו להשתמש ברשת החשמל הקיימת לתוספת של כ-2,000 מגה-וואט אנרגיות מתחדשות. ההחלטה הזו מועילה מאוד, אך היא לא משנה את העובדה כי מדינת ישראל מפגרת ותמשיך לפגר בשנים הקרובות אחרי יעדי הטמעת האנרגיות המתחדשות של עצמה.
● המוניטור | הממשלה דורשת יעילות אנרגטית, מה קרה כשניסתה זאת בעצמה?
● תביעת הענק של הקבלנים נגד המדינה: יקבלו מאות מיליונים בפשרה דרמטית
אלא, שהאבסורד במסגרתו ישראל מתקשה לממש את הפוטנציאל שלה אינו חריג בנוף האזורי. מדוח שפרסמו לאחרונה "גלובל אנרג'י מוניטור" עולה כי מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה (MENA) דוברות הערבית אומנם הכפילו את קצב צמיחת האנרגיות המתחדשות שלהן מאז מאי 2022, אך הן עדיין נדרשות להוסיף כ-500 ג'יגה-וואט כדי לגבות את הייצור מתחנות הכוח הקיימות שמתבססות על נפט וגז טבעי.
500 ג'יגה-וואט זהו הספק עצום. לצורך ההשוואה, סין שעומדת בצמרת טבלת הייצור מאנרגיה סולארית, מקור האנרגיות המתחדשות העיקרי במקרה של המזרח התיכון וצפון אפריקה, מייצרת כ-481.7 ג'יגה-וואט מסולאר. אחריה, ארה"ב עם 173 ג'יגה-וואט סולאר ויפן עם 90.3. ישראל, אגב, במקום ה-28 עם הספק של 5.2 ג'יגה-וואט וערב הסעודית, בעלת התדמית של מעצמה אזורית, במקום ה-45 בלבד, עם 1 ג'יגה-וואט בלבד. כפי שהמובילות העולמיות בהטמעת סולאר הן סין, הודו ומדינות מערביות, כך גם במקרה של אנרגיית רוח. סין היא בעלת ההספק המותקן הגדול בעולם עם כ-335 ג'יגה-וואט, ארה"ב שנייה - כ-140, ואחריהן גרמניה (כ-58), הודו (כ-41) וספרד (כ-29).
בד בבד, אף שקצב צמיחת האנרגיות המתחדשות במזרח התיכון וצפון אפריקה זינק, זו לא בשורה מספקת. לפי גלובל אנרג'י מוניטור, בתוך שנה נוספו באזור 6.9 ג'יגה-וואט סולאר ורוח עד ל-19 ג'יגה וואט בסך הכל. אלא שבדרום אמריקה, יבשת בעלת היקף אוכלוסייה ותמ"ג דומה למדי לזה של המזרח התיכון וצפון אמריקה, הוסיפו פי ארבעה אנרגיות מתחדשות - 32 ג'יגה-וואט. מתוך זאת, ברזיל לבדה הוסיפה 14 ג'יגה-וואט ייצור מסולאר ורוח.
מבחינת התחזית לעתיד הקרוב באזור, כיום ישנם פרויקטים של אנרגיות מתחדשות שנמצאים בשלב ההקמה באזור בהיקף של 9 ג'יגה-וואט נוספים, שצפויים להסתיים עד תום 2024. עם זאת, כאמור, מול העולם מדובר במעין "טיפה בים", גם בזמן שמדינות רבות באזור הגבירו קצב בנוגע למיזמי אנרגיות מתחדשות, אך חלק גדול מהם עדיין בתכנון. לפי גלובל אנרג'י מוניטור, כדי להגיע לאפס פליטות פחמן באזור ב-2050, תידרש תוספת של 19 ג'יגה-וואט אנרגיות מתחדשות בשנה.
במזרח התיכון מיוצרים 25% מההספק העולמי מדלקי מאובנים
הקשיים בהטמעת אנרגיות חדשות באזור הן בעיה רוחבית, החל מערב הסעודית שבעצמה מייצרת כיום 0.5% ו-0.2% בהתאמה בלבד מסולאר ורוח ועד מצרים. מדינתו של עבדל פתאח א-סיסי אומנם מובילה אזורית בתחום הסולאר עם כ-2 ג'יגה-וואט מותקן, אך בשל מחסור מיידי בגז טבעי שנובע מבעיות הפקה במאגריה - היא צמאה לכל תוספת שתסייע למענה לתצרוכת החשמל בשטחה. זו הסיבה שהכתובת הקבועה שלה היא מדינת ישראל. מצרים משפיעה על כך שהמדינות דוברות הערבית במזרח התיכון ובצפון אפריקה מייצרות 343 ג'יגה-וואט מנפט וגז, היקף ששווה ל-23% מכלל ההספק העולמי מדלקי מאובנים. אותם 343 ג'יגה-וואט מספקים יותר מ-90% מהחשמל באזור, אך גם מובילים לפליטת 610 מיליון טונות פחמן דו-חמצני בשנה.
אם המצרים מעוניינים לקבל השראה, אז לא כדאי להם להביט לישראל שבשנת 2022 עמדה ביעד הייצור מאנרגיות מתחדשות שלה לשנת 2020 (10%). אדרבה, לפי רשות החשמל, היא גם לא צפויה לעמוד בזמן ביעד שלה לשנת 2025 (20%). בימים שבהם מדברים על חיבור רשתות החשמל מהמזרח התיכון לאירופה במסגרת פרויקט המסדרון של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מהודו, דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן, ישראל ועד לאירופה, זו לא פחות מבזבוז הזדמנות. במקום שמדינות האזור שטופות השמש ינצלו זאת להטמעת אנרגיה סולארית וחיבור רשתות החשמל, הן ממשיכות לזהם ולפגוע בבריאות אזרחיהן.
מי שישראל ומצרים יכולות ללמוד מהן רבות בתחום הן שתי מדינות מהסכמי אברהם, איחוד האמירויות ומרוקו. איחוד האמירויות היא מובילה אזורית בתחום הסולאר, עם כ-5.6 ג'יגה-וואט מותקן, בעת שמרוקו מוליכה את תחום הרוח עם כ-1.3 ג'יגה-וואט מותקן. ההשקעה הרבה של השלטונות בנושא מניבה פרי כאשר אם מביטים על מוקד הכלכלה האמירותית, דובאי, 14% מייצור החשמל בה הגיע מאנרגיות מתחדשות. במרוקו, המצב ברמת המדינה טוב אף יותר, עם 16.1% ייצור מאנרגיות מתחדשות עבור כל המדינה.
לצער האזור והעולם כולו, מרוקו נמצאת הרחק ממדינות אפריקה. בטוניסיה, למשל, מייצרים מסולאר ורוח יחד כ-300 מגה-וואט, בלוב יש כ-500 מגה-וואט מסולאר בלבד, במאוריטניה כ-200 מגה-וואט מסולאר ורוח יחד, ובסודאן, מדינה נוספת מהסכמי אברהם, 0 ייצור מאנרגיות מתחדשות.
מדינות נחשלות בונות על מימן ירוק
חוקרי גלובל אנרג'י מוניטור מזהירים מהסתמכות יתר של מדינות באזור על "דלק העתיד" - מימן ירוק. מימן נוצר מאלקטרוליזה של מים, שבה זרם חשמלי מפרק את המים ליסודות שמרכיבים אותו, מימן וחמצן. כאשר הפעולה מתבצעת באמצעות אנרגיות מתחדשות אז המימן מוגדר ירוק. המימן יכול לתת מענה חליפי למשאיות ומפעלים שמשתמשים בסולר, אלא שגם לו יש עדיין מגבלות משמעותיות. המימן דורש קירור משמעותי ואחסון ייעודי, מה שמוביל לצורך בהקמת תחנות סמוכות לייצור. על כן, החוקרים מזהירים כי תכנון גדול מדי של הפחתת פליטות על בסיס מימן ירוק שעדיין לא הוכח באופן נרחב, עלול להתגלות כטעות.
במסגרת הדוגמאות שהחוקרים מונים להשקעות נרחבות במימן ירוק, הם מציגים את עומאן שהנפט והגז הטבעי מהווים כ-25% מהתמ"ג שלה. מדינה זו הקימה חברת לאומית לעיסוק במימן, וכבר העבירה אליה 20 מיליארד דולר לטובת שישה מיזמים של מימן ירוק. מקרים מופרכים יותר ברמה התכנונית מגיעים מאפריקה. מאוריטניה, מדינה שבה לפחות ממחצית מהאוכלוסייה יש גישה לחשמל, מתכננים שלושה מיזמי מימן ירוק בהיקף 50 ג'יגה-וואט, לעומת פרויקטים של 34 ג'יגה-וואט בלבד של סולאר ורוח שיספיקו אך ורק לכ-5% מייצור החשמל. ג'יבוטי שנמצאת בקרן אפריקה שבמזרח היבשת עם תוכניות מגוחכות אף יותר: תכנון ל-10 ג'יגה-וואט מימן ירוק ורק כ-1.3% מכמות זו (126 מגה-וואט) עבור סולאר ורוח.
התוכניות החריגות הללו שעלולות להתגלות כמופרכות, עשויות להצביע על כך שבמסגרת מרוץ מדינות המערב ככלל ואירופה בפרט לאנרגיות מתחדשות, שהושפע מאוד מהניתוק מהגז הטבעי הרוסי, הן לא שוכחות מאחור מתן מענה למדינות נחשלות? ללא אותן המדינות, ייתכן כי אירופה תעמוד ביעדי אפס פליטות פחמן נטו ב-2050, אבל ההתחממות הגלובלית תישאר בעינה בגלל מדינות נטולות תקציבים ראויים להטמעת אנרגיות מתחדשות - או כאלו חסרות אנשי מקצוע שיבנו תוכניות ראויות.