איתמר בן גביר / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
הכותב הוא מרצה למשפטים בפקולטה למשפטים במכללה למינהל וחבר פורום המרצות והמרצים למען הדמוקרטיה
קו ישיר מחבר בין ה"לשכה" שהקים ח"כ (אז) איתמר בן גביר בשכונת שיח ג'ראח בפברואר 2022, לבין ה"תפילות" שארגנו גרעינים תורניים בתל אביב ביום הכיפורים האחרון. גם ה"תפילה" בכיכר דיזנגוף שתכנן השר לביטחון לאומי בן גביר ליום חמישי בשבוע שעבר (ושבוטלה ברביעי בערב), היא קרובת משפחה מדרגה ראשונה של ה"לשכה": בכל המקרים האלה מדובר במיצגי שנאה פרובוקטיביים, שכל מטרתם היא לעורר מחאות (מבחינת המארגנים רצוי שתהיינה כמה שיותר אלימות), וזאת כדי לפורר את המחאה נגד ההפיכה המשטרית ו"להוכיח" שהקבוצות שבקרבתן ננטעו המיצגים הללו הן קבוצות אלימות, וכך להצדיק אלימות מדינתית ומשטרתית כלפיהן.
אין בין הכינוי ("לשכה", "תפילה") לבין המטרה, ולא כלום. כשם שחבר הכנסת בן גביר לא הקים לשכה בשטח כדי לשמוע את הציבור ולטפל בבעיותיו - כך גם ה"תפילה" שניסה לארגן בתל אביב לא יועדה לעבודת השם. מדובר בהחפצה של אלוהים ושל היהדות במטרה להביא למלחמת אזרחים שתחריב את המדינה.
תבנית פעולה
המחקר אודות מלחמות אזרחים מצביע על כך שיַזָּמוּת הקונפליקטים האלימים היא תופעה אוניברסלית שמאפיינת חברות שנמצאות על סף מלחמת אזרחים. מדובר בתבנית פעולה ידועה ומוכרת של הימין הקיצוני במדינות רבות שהידרדרו למלחמת אזרחים או שנמצאות על סף מלחמה כזו.
אירועי יום הכיפורים בתל אביב העלו את ישראל שלב נוסף בדרך למלחמה כזו, בזכות "יזמי האלימות" מן הימין הקיצוני המתנחלי. המונח "יזמי אלימות" נטבע על־ידי פרופ' אריקה צ'נוות מאוניברסיטת הארוורד. יזמי האלימות פועלים כדי לחטוף מחאות אזרחיות לגיטימיות שנעשות בדרכי שלום (למשל המחאה נגד ההפיכה המשטרית בישראל) באמצעות פרובוקציות המוצגות כמעשים תמימים (הקמת מתחם תפילה בהפרדה בכיכר העיר על־ידי קבוצת מתנחלים שמגיעה מחוץ לעיר במיוחד למטרה זו).
המטרה האמיתית היא הצתת קונפליקטים כדי לגרום למוחים ולמוחות נגד הפרובוקציות להגיב באלימות, בין אם באלימות מילולית (שלטים, פוסטים) ובין אם באלימות פיזית (פירוק גדרות הפרדה). כך יזמי האלימות "מוכיחים" שמדובר במחאה אלימה שמאורגנת על־ידי "אנרכיסטים", מעוררים מחלוקות פנימיות בין המוחים והמוחות (למשל, בין חילונים לבין דתיים מתנגדי ההפיכה) כדי לפורר את מחנה ההתנגדות, עושים דה־לגיטימציה למחאה, ובכך מצדיקים אלימות משטרתית כלפי המפגינים.
במבט גלובלי מסתבר כי הן יזמי האלימות והן הליברלים המלקים את עצמם על תגובות חבריהם למחנה ופורשים בזעם מקבוצות וואטסאפ של המחאה, אינם מיוחדים ואפילו לא מקוריים. המחאה נגד ההפיכה לא מושלמת ולא תהיה מושלמת, כי מחנה המחאה מגוון ועצום בגודלו. המטרה - הכשלת ההפיכה המשטרית - היא הדבר שמשותף לכולם.ן.
אפשר ורצוי שהמחנה הליברלי יפעל בערמומיות שנובעת מהפקת לקחים מהמתרחש בעולם בכל הנוגע לאופן פעולתם של יזמי האלימות. השי לחג הגדול ביותר שאפשר להעניק ליזמי האלימות הוא להיענות לפרובוקציות שלהם ולהפריע ל"תפילות" שעוד נכונו לנו במרחב הציבורי. אל תגיעו בבגדי ים, אל תבואו עם שלטים. אל תבואו. דמיינו את נתניהו נואם מול אולם ריק במליאת האו"ם, והעתיקו את הסיטואציה לכיכר העיר הקרובה למקום מגוריכם.
לא להגיב
ועוד משהו: בעשורים האחרונים למדנו בהקשר אחר לגמרי ששתיקה אינה הסכמה. את הלקח הזה חשוב ליישם מדי פעם בכל תחומי החיים, במיוחד בתקופה הזו: לכל מי שחוששים וחוששות מכך שהתעלמות מ"תפילה" שכזו תתפרש ככניעה, אין מה לדאוג. יש לנו יתרון אחד גדול. אם לא נגיב אוטומטית לכל פרובוקציה כאילו היתה הפטיש שהרופאה מקישה בעזרתו על הברך כדי שתקפוץ, רק נחזק את תנועות המחאה ונקרב את כישלון ניסיון ההפיכה המשטרית.