ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי / צילום: שלומי יוסף
הכותבת היא חברת כנסת לשעבר. מייסדת "שייכא" - פלטפורמה וירטואלית אקטיבית בעקבות דמויות מופת
הדברים צריכים להיאמר בצורה ברורה: מה שקרה בתל אביב בתפילות יום הכיפורים היה דיכוי הדת במסווה של ליברליזם, ולא ליברליזם נגד דיכוי דתי. זה התחיל אצל רון חולדאי, ונמשך במחזות החייבים לעורר חלחלה בלב כולנו - חילוניים כדתיים, נשים כגברים.
עיריית תל אביב בראשותו של חולדאי מנעה מעמותת "ראש יהודי" לקיים תפילות בהפרדה מגדרית בכיכר דיזנגוף. לכאורה - הגנה על זכויות הנשים ובמיוחד במרחב הציבורי. אבל למרות שהנוהל של העירייה בנושא הוצא עוד ב־2018, הוא לא נאכף בשנים קודמות. הסיבה לכך פשוטה בתכלית. די בשכל ישר בכדי לדעת שאין מקום למנוע אירוע וולונטרי שעניינו טקס תפילה ביום הכיפורים המתנהל בדיוק באופן בו התנהל טקס זה בעם היהודי משך מאות ואלפי שנים.
האווירה במדינה מתוחה
מה השתנה הפעם? פשוט מאוד: בעוד חודש מתקיימות בחירות מוניציפליות, וחולדאי - מי שהיה השליט הבלתי־מעורער של תל אביב מזה 25 שנה, החליט כנראה שיוכל לקושש קולות ותמיכה להם הוא זקוק אם ייצא נגד הציבור הדתי בעיר, שחשיבותו הפוליטית זניחה עד אפסית.
אבל שכרו של הפוליטיקאי חולדאי יצא בהפסדו של חולדאי האדם ובהפסדנו כולנו. כולנו צפינו במחזות שאיש מאיתנו לא שיער שנתדרדר אליהם.
לצערי הרב, לא ניתן להתעלם מההקשר הרחב יותר. השסע החברתי וחצייתם של אינספור קווים אדומים בשנה האחרונה, נתנו ונותנים רוח גבית דווקא לאותם קצוות קיצוניים בחברה הישראלית שכל תכליתם היא הרס המרקם המשותף.
עובדה חשובה מאוד לא הוזכרה בכל הוויכוח על התפילות של "ראש יהודי": הרוב המכריע של מי שמגיעים אליהן אינם דתיים. רוב שומרי מצוות הולכים, בכל ימות השנה ובוודאי ביום הכיפורים, לבתי הכנסת. התפילה בכיכר מיועדת בראש ובראשונה למי שמרגישים יותר בנוח מחוץ לבית הכנסת. הללו - אלפים בשנים קודמות - יודעים היטב שהתפילות מתקיימות בהפרדה בין גברים לנשים. והם גם יודעים מניסיון של שנים קודמות ואירועים דומים שגם אם לא יקפידו על הפרדה, לא יקרה כלום. בסמיכות לציבור המקפיד על הפרדה עומדים אלפי אחרים שאינם מדקדקים בהפרדה, וכולם מתפללים בצוותא. לא למארגנים ולא למשתתפים אין באמת שום בעיה עם זה, כי הם מוכנים לכבד את המסורת היהודית. כי הם רוצים להתפלל. כי הם רוצים להתפלל ביחד.
רוב גדול מאוד מבין היהודים בישראל תומכים בהפרדה בתפילה, בחלוקה המסורתית לעזרת נשים ולעזרת גברים. זה לא רק הסקרים שמלמדים על כך (האחרון שבהם למחרת יום הכיפורים), אלא גם ובעיקר העובדה הפשוטה שכמעט כל בתי הכנסת בישראל הם אורתודוכסיים, וממילא יש בהם הפרדה בין נשים לגברים. בתי כנסת מעורבים בישראל הם מיעוט קטן. הציבור אומר את דברו בצורה הברורה ביותר. בהוויה הישראלית בית הכנסת - גם לאלה שאינם פוקדים אותו - הוא אורתודוכסי.
דיכוי החופש
אין טעם להכביר מילים ביחס לאותם מתפרעים שמנעו את התפילה בכיכר דיזנגוף, והפריעו גם במתחמים נוספים ביום הכיפורים. הקבוצה הזו המתיימרת לשאת את דגל הליברליות בישראל, הפכה בפועל בימים אלה לממיינת, ממדרת וסותמת פיות לכל מי שלא חושב כמוה. נסו להשמיע באוזני אותם ליברלים בעיני עצמם דעה שאינה מקובלת עליהם. התגובה תהיה אוסף תגובות מזלזלות במקרה הטוב, ושלילת זכות הדיבור במקרה הרע. וזה בדיוק מה שאירע בכיכר דיזנגוף ביום כיפור: ההתפרעות מנעה ממאות יהודים לממש את חופש הדת והפולחן שלהם, ביום הקדוש ביותר בשנה לעם היהודי - ואז מספרים לנו שזה נעשה בשמו של החופש.
הסיפור האמיתי איננו החופש מדת או מניעת הדרת נשים - שני ערכים ראויים בהחלט להגנה במדינה דמוקרטית. הסיפור האמיתי הוא ניסיון לדכא ערכים דתיים ומסורתיים, כי "הליברלים" הללו שבחרו לסמן הם מאוד בעד כל החירויות - בתנאי שמממשים אותן אך ורק בדרכים שהם קובעים. ואם לא - אז הם ירמסו, כולל בכוח פיזי, את זכויותיו של האחר ושל האחרת והתקופה הזו שמתוחה ממילא נותנת לקצוות האלה רוח גבית משמעותית.
בחג סוכות ובשמחת תורה שיחולו בקרוב אפשר לתקן. כולנו צריכים לתקן.