המיליארדרים שבעיניהם המוות הוא עוד בעיה שצריך לפתור

יזם הביוטק בריאן ג'ונסון רואה בכל מעשה שמאיץ את ההזדקנות, אפילו אכילת עוגייה, "אקט של אלימות", ומתעקש שהמוות אולי אינו בלתי נמנע • לארי אליסון תרם לפחות 370 מיליון דולר למחקר אנטי־אייג'ינג, והיד עוד נטויה • דמויות בולטות בעמק הסיליקון מנהלות מרוץ מטורף כדי לחיות לנצח, ולא משנה המחיר • המרוץ להארכת החיים, פרויקט מיוחד

בריאן ג'ונסון.  בן 46 עם עצמות של בן 30  ולב של בן 37 / צילום: מתוך יוטיוב
בריאן ג'ונסון. בן 46 עם עצמות של בן 30 ולב של בן 37 / צילום: מתוך יוטיוב

אודות "המרוץ להארכת החיים"

בזמן שמדינות מתמודדות עם ההשלכות החברתיות והכלכליות של התארכות תוחלת החיים, המדע שמאחורי פיצוח מנגנון ההזדקנות מתקדם ותעשיית אריכות הימים משגשגת. פרויקט מיוחד של גלובס בודק האם בעתיד זיקנה תוכר כמחלה, והאם פריצות הדרך הן ברכה או קללה

בתמונה שמוצגת בראיון איתו במגזין "טיים", נראה אדם חיוור־פנים עומד בכניסה למבנה בטון מרשים לצד צעירה חמורת־סבר, שניהם תחת מטרייה שמגנה עליהם מפני קרני השמש, לבושים שחורים, ועל חולצותיהם מתנוססת הסיסמה: "אל תמות".

זו אולי לא בדיוק תמונת השער שהייתם מצפים מקמפיין המעודד אתכם לחיות, אבל בריאן ג'ונסון, יזם הביוטק בן ה־46, פועל בדיוק למטרה הזו: לחיות. או, ליתר דיוק, לנצח את המוות. ולא רק ג'ונסון. אולטרה-עשירים נוספים כמו מייסד אמזון ג'ף בזוס, פיטר ת'יל ממייסדי PayPal ומנכ"ל OpenAI סם אלטמן מזרימים נהרות של כספים לא רק כדי לחיות שנים נוספות, אלא בעיקר כדי להחזיר את השעון לאחור. מהזרקות של "דם צעיר", הרעבה עצמית, חבישת כובע שיורה אור אינפרא־אדום לתוך הקרקפת, איסוף דגימות צואה - כל אחד ומעיין הנעורים שלו. כשחושבים על זה, אולי רק טבעי שלאחר שכבשו את החלל, האתגר הבא שיעמוד בפני עשירי העולם, הוא הזמן.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

ג'וקוביץ' חובב תאי לחץ, לברון משלם מיליונים

נראה כי אולימפיאדת ההתחדשות מגיעה מהתחביב (שלא לומר אובססיה) של עשירי העולם לאסוף ולנתח את נתוני הבריאות האישיים שלהם, להפנות את הונם לקידום מחקר, ולהתמכר לאינספור טרנדים ספק בריאותיים, הכול בשאיפה להילחם בהזדקנות.

זה שנים ששחקן הטניס הסרבי נובאק ג'וקוביץ' (35) כולל בשגרה שלו מנוחה בתא לחץ כדי להעשיר את דמו בחמצן. אומרים שלברון ג'יימס, בן 38, מוציא 1.5 מיליון דולר בשנה על גופו. מייסד טוויטר ג'ק דורסי ידוע בהרגלי הבריאות האקסצנטריים שלו, הכוללים ארוחה אחת ביום, מדיטציה לפחות שעתיים ביום, ואמבטיות קרח. כל הללו מתחזקים רמת כושר שרבים היו שמחים לה. אבל בתחום מדעי הבריאות המודרניים, הם חובבנים בהשוואה לבריאן ג'ונסון, עבורו כל מעשה שמאיץ את ההזדקנות - כמו אכילת עוגיה, או שינה של פחות משמונה שעות - הוא "אקט של אלימות". היזם ומשקיע ההון סיכון בילה את חלק הארי של שלוש השנים האחרונות בריצה לאחור. בזמן הזה הסנטי-מיליונר השקיע יותר מ־4 מיליון דולר בפיתוח מערכת להארכת חיים בשם Blueprint, שהוציאה את ניהול גופו למיקור חוץ. כל החלטה הקשורה לגופו נעשית על ידי צוות רופאים, המשתמש בנתונים כדי לפתח משטר בריאות קפדני שמטרתו לצמצם את גילו הביולוגי של ג'ונסון.

לפי הדיווח של "טיים", המערכת הזו כוללת משטר שמתחיל ב־5 בבוקר, נטילת 111 (!) כדורים מדי יום כולל ליקופן, מטפורמין, כורכום, אבץ, חבישת כובע בייסבול שיורה אור אדום לקרקפת שלו, איסוף דגימות צואה, ושינה עם מכשיר זעיר המחובר לאיבר מינו שאמור לעקוב אחר זקפות הלילה שלו.

לפי ג'ונסון, מערכת זו אמורה לגרום לאיבריו בני ה־46 להיראות ולהתנהג כמו איברים בני 18. לשם כך, היא פועלת כדי להביס את "המוח הנבל" שלו, כפי שהוא מכנה אותו - החלק שרוצה לאכול גלידה אחרי ארוחת הערב, לקיים יחסי מין ב־1 בלילה, או לשתות בירה עם חברים. לדברי ג'ונסון, הנתונים שאספו רופאיו מצביעים על כך ש־Blueprint נתנה לו עד כה עצמות של בן 30, ולב של בן 37.

ג'ונסון מתעקש שכל זה קשור למשהו הרבה יותר גדול משמירה על זוהר הנעורים. לפי "טיים", בפנתיאון ההישגים האנושיים הוא מתאר את משטר הדיאטה והפעילות הגופנית האינטנסיבית שלו כנופלים איפשהו בין הרנסנס האיטלקי לבין המצאת החשבון. "רוב האנשים מניחים שהמוות בלתי נמנע. אנחנו רק מנסים להאריך את הזמן שיש לנו לפני שנמות", הוא אומר. עד עכשיו. "אני לא חושב שהייתה תקופה בהיסטוריה שבה הומו סאפיינס יכול היה לומר בפנים ישרות שהמוות אולי אינו בלתי נמנע".

סמי סגול רוצה למצב את ישראל כמרכז עולמי לאריכות ימים

סמי סגול הוא תעשיין ישראלי הידוע כמי שמכר את כתר, החברה הפרטית הגדולה בישראל שהחלה את דרכה כעסק משפחתי קטן והפכה למעצמה בתחום הפלסטיק.

כיום משפחתו של סגול מחזיקה ב־20% מכתר פלסטיק וממקדת את עיקר פעילותיה בתחומים אחרים, ביניהם יוזמות למען קידום אריכות ימים והמחקר המדעי בגזרה זו. בין היוזמות של משפחת סגול נכללת הקמת "רשת סגול למדעי המוח ואריכות ימים", עם 12 מרכזים בשמונה מוסדות ישראליים המתמקדים במדעי המוח, הזדקנות ואריכות ימים. התרומה האחרונה הייתה הקמת מכון סגול לחקר אריכות ימים במכון ויצמן ב־ 2017. רשת סגול הגיעה עד פעילות במוסדות ליגת הקיסוס בחו"ל, והיא טיפחה שיתוף־פעולה עם קהילות יהודיות, מדענים ומנהיגים בעולם.

הפרויקטים שיזמה המשפחה בארץ כוללים את בית הספר למדעי המוח סגול באוניברסיטת תל אביב, מרכז סגול למדעי המוח והקוגניציה במרכז הרפואי שיבא, מכון סגול לחקר אריכות ימים במכון ויצמן ועוד.

אחד ההישגים הבולטים הוא המרכז לרפואה היפרברית במרכז הרפואי שמיר אסף הרופא, שהוקם ב־1997 ונקרא על שם סגול מאז 2014. הוא מתהדר בכמה מהחדרים ההיפרבריים המתקדמים בעולם. טיפול בחמצן היפרברי, הכולל חשיפת חולים ל־100% חמצן רפואי בלחץ גבוה, הועיל למתמודדים עם אתגרים רפואיים שונים.

סתיו ליבנה

אך אנשי מקצוע לא רק ספקנים לגבי היכולת של Blueprint להשיג אלמוות. הם גם לא משוכנעים שהשגרה של ג'ונסון בריאה במיוחד. ד"ר ניר ברזילי, מנהל המכון לחקר ההזדקנות במכללת אלברט איינשטיין לרפואה בניו יורק, פגש את ג'ונסון במאי השנה. ברזילי מספר ל"טיים" שכשג'ונסון הופיע, הרופאים שנכחו היו מודאגים. "הוא נראה חולה. הוא היה חיוור. אני לא יודע מה הוא עשה עם הפנים שלו", אמר ד"ר ברזילי ומוסיף כי הוא נבהל מחוסר השומן של ג'ונסון, הממלא תפקיד חשוב בגוף. "כל הרופאים האלה, כולנו די הסכמנו שהוא לא נראה כל כך טוב".

משכורות פאר, יד חופשית וכמה חתני נובל

ג'ונסון חולק את קיבעון נעורי הנצח עם כמה מהאנשים העשירים והחזקים בעולם. באוקטובר 2020, קבוצה גדולה של מדענים עשתה את דרכה לאחוזה של מיליארדר הטכנולוגיה הרוסי-ישראלי יורי מילנר בגבעות לוס אלטוס שמעל פאלו אלטו. חבושי מסכות הם התאספו באולם לקראת כנס מדעי בן יומיים שידון בשאלה כיצד ניתן להשתמש בביוטכנולוגיה כדי להפוך אנשים לצעירים יותר.

אותו מפגש הוביל להקמת חברת אנטי־אייג'ינג שאפתנית בשם אלטוס לאבס (Altos Labs). הסטארט־אפ ביוטק שוקד על טכנולוגיית תכנות־מחדש ביולוגית, אך לא מתוך שאיפה לאלמותיות כמו זו של ג'ונסון, אלא מתוך חזון מעט צנוע יותר: להדוף את מחלות הזקנה שמובילות אותנו ללא רחם אל הקבר. לפי אתר האינטרנט שלה, מטרת החברה "להחזיר את בריאות התא ואת החוסן באמצעות תכנות התחדשות תאית כדי להפוך את המחלות, הפציעות והמוגבלויות שעלולות להתרחש לאורך החיים".

החברה, שהושקה ב־2022 (בהשקעה של 3 מיליארד דולר), כבר התאגדה בארה"ב ובבריטניה, ויש לה תוכניות להקים מכונים במקומות נוספים כמו אזור המפרץ, סן דייגו, קיימברידג', בריטניה ויפן, לפי MTR (MIT Technology Review). צוות של מדענים וחוקרים בעלי ניסיון במחקרי הזדקנות מוביל את הארגון. לפי דיווח MTR, אלטוס מגייסת צוות חלומות של "מדענים אוניברסיטאיים עם משכורות מפוארות (של מיליון דולר בשנה או יותר) והבטחה ליד חופשית במחקר בלתי מוגבל על איך תאים מזדקנים, וכיצד ניתן להפוך את התהליך הזה". גם כמה חתני פרס נובל נמנים בין החוקרים של אלטוס.

עם המשקיעים הבולטים באלטוס נמנים מלבד מילנר גם המיליארדר פיטר ת'יל וג'ף בזוס, והם לא התחילו שם. ת'יל, שידוע בעיקר בזכות הקמת חברות כמו פלנטיר (PayPal, (Palantir Technologies ובתרומה למועמדים פוליטיים רפובליקאים, התחייב עוד בשנת 2006 לתרום 3.5 מיליון דולר לקרן מתושלח, ארגון ללא מטרות רווח המתמקד בקידום מחקר אנטי־אייג'ינג באמצעים שונים, לרבות הנדסת רקמות ורפואה רגנרטיבית.

ב־2016, סטארט־אפ מעמק הסיליקון בשם יוניטי ביוטכנולוגיה (Unity Biotechnology) גייס 116 מיליון דולר ממשקיעים כולל ת'יל ובזוס כדי ליצור "תרופות טרנספורמטיביות להאט, לעצור או להפוך מחלות הזדקנות", לפי אתר החברה. מילנר, שעשה הון כמשקיע מוקדם בפייסבוק, מממן בשנים האחרונות קרן שמגייסת מענקים לחוקרים שעוסקים באריכות ימים.

נדמה כי השאיפות הריאליות יותר של אלטוס לא ממתנות את הציפיות של עמק הסיליקון. במיקרוקוסמוס שעוצב על ידי טכנולוגיה גדולה, ההזדקנות ממוסגרת כקוד שיש לפרוץ, והמוות - בעיה שיש לפתור. או כמו שאמר ת'יל לאינסיידר לפני מעל עשור: "יש את כל האנשים האלה שאומרים שהמוות הוא טבעי, זה רק חלק מהחיים, ואני חושב ששום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת".

האומנם כל הדברים חייבים למות?

אז לא כולם מקבלים את האקסיומה "כל הדברים חייבים למות", דברי המשורר אלפרד טניסון. בשנת 2003, מייסד ויו"ר ענקית התוכנה אורקל, המיליארדר לארי אליסון, אמר לביוגרף שלו: "המוות מעולם לא היה הגיוני עבורי. איך אדם יכול להיות שם ואז פשוט להיעלם, פשוט לא להיות שם?" (כך דיווחו אינסיידר).

כמעט 40 שנה קודם, ב־1964, סקר הסופר ז'ק שורון את הדעות הפילוסופיות העיקריות לגבי המוות והגיע להבחנה בין שלושה סוגי פחד מפני המוות: מה יקרה אחרי המוות, אירוע המוות, וחידלון הקיום עצמו. מתוכם, הצביע הסופר וחוקר התנטולוגיה (העוסקת באובדן בשכול ואבל) רוברט קסטנבאום, הקטגוריה השלישית של "הפסקת ההיות" (ההכחדה), נראית מהותית יותר לפחד מן המוות. אדם חרד להפוך לאין.

לפי הניו יורקר, אליסון תרם לפחות 370 מיליון דולר למחקר אנטי־אייג'ינג. בשנת 1997, הוא הקים את "הקרן הרפואית של אליסון", אשר "תומכת במחקר ביו־רפואי בסיסי על הזדקנות הרלוונטית להבנת תהליכי התפתחות תוחלת החיים ומחלות ומוגבלות הקשורות לגיל", בהתבסס על אתר האינטרנט שלה.

לפי האינסיידר, עד שהקרן הפסיקה לממן מחקר אנטי־אייג'ינג ב־2013, כ־80% מהמענקים בגובה 430 מיליון דולר שהקרן העניקה לחוקרים הופנו למטרה. מאז הצטרף אליסון לשורת המשקיעים של אלטו לאבס והשקיע במספר חברות בענף, כולל Life Biosciences . ו־Human Longevity. 

לארי אליסון. ''המוות לא היה הגיוני עבורי'' / צילום: Reuters, Robert Galbraith
 לארי אליסון. ''המוות לא היה הגיוני עבורי'' / צילום: Reuters, Robert Galbraith

עוד כמה שנים למי שיוכל להרשות לעצמו

עד שננצח את מלאך המוות ונבטל את המוות כליל, חברות והמיליארדרים שמאחוריהן מגייסות את כל משאביהן כדי להוסיף לנו - או למי שיוכל להרשות לעצמו את הטכנולוגיה - כמה שנים לחיות.

באפריל 2022 הודיע מי שאז היה סטארט־אפ מסתורי בשם Retro Biosciences, שמטרתו לעכב מוות על ידי תכנון פרוטוקולים למניעת מחלות מרובות הקשורות לגיל, כי השיג מימון למשימה שאפתנית: להוסיף 10 שנים ל"תוחלת החיים האנושית הבריא". עד כמעט שנה מאוחר יותר מקור המימון נשאר אנונימי. במרץ השנה התברר כי הכול הגיע מאחד, סם אלטמן.

בשנת 2018, כשאלטמן עוד היה נשיא Y Combinator, השיק האקסלרטור קורס מיוחד לחברות ביוטכנולוגיה, והזמין את מי שיציג "תוכניות אנטי־אייג'ינג רדיקליות" להגיש מועמדות. תוך זמן קצר אלטמן התרחק מהחברה כדי להתמקד בתפקידו ב־OpenAI, אך העניין באנטי־אייג'ינג לא פסק. 

סם אלטמן, מנכ''ל OpenAI. עמד מאחורי סטארט-אפ מסתורי / צילום: ap, Stephen Brashear
 סם אלטמן, מנכ''ל OpenAI. עמד מאחורי סטארט-אפ מסתורי / צילום: ap, Stephen Brashear

על פי דיווח של ה־MTR, בשנת 2021 מייסד OpenAI השקיע 180 מיליון דולר ב־Retro Biosciences. יחד עם ההשקעה של 375 מיליון דולר בסטארט־אפ היתוך גרעיני הליון אנרג'י (Helion Energy), אלטמן העיד בפני MTR כי לקח את כל השווי הנקי הנזיל שלו "ו הכנסתי אותו לשתי החברות האלה". לפי MTR, ההשקעה של אלטמן ברטרו ביוסיינס ב־2021 היא אחת ההשקעות הגדולות ביותר של אדם בסטארט־אפ אנטי־אייג'ינג.

רטרו ביוסיינס, שבסיסה בסן פרנסיסקו, פועלת להצעיר את תאי ה-T של הגוף, החיוניים גם למלחמה בסרטן ובזיהומים. במרץ השנה אלטמן גם אמר ל־MTR שהוא מקווה להשתמש בטיפולי החברה בעצמו מתישהו. הוא אמר שהמשטר הנוכחי שלו לאריכות ימים כולל נטילת תרופת הסוכרת מטפורמין וניסיון "לאכול בריא" ו"לישון מספיק".

לפי MTR, אלטמן מתעניין בשיטות אנטי אייג'ינג מזה שנים. כבר לפני כשמונה שנים החל להתעניין בחקר "דם צעיר", במחקרים (די מזעזעים) שבהם מדענים צירפו עכברים צעירים וזקנים יחדיו כך שיחלקו מערכת דם אחת. המדענים הופתעו לגלות כי נראה היה שהעכברים הוותיקים זכו לעדנה חלקית. "אולי יש כאן סוד שיהיה קל יותר למצוא מכפי שאנחנו חושבים", אמר אז אלטמן.

למקרה שהמוות יתברר כאגוז קשה לפיצוח, פיטר ת'יל ואחרים גידרו את ההימורים שלהם ונרשמו לקרן אלקור Alcor) Life Extension Foundation) להארכת חיים. הקרן מקפיאה גופות ומוחות של מתים מאז 1976, בתקווה שהתקדמות רפואית עתידית תאפשר תחייה וטיפול בסיבת המוות הטבעית או במצבים הקשורים להזדקנות. תמורת כ־200 אלף דולר ותשלומים שנתיים, החברה מאריזונה (מוטו: "חיים מספקים לא חייבים להסתיים") תקפיא את גופתך עד שהמדע יוכל להחיות אותך מחדש, כך דיווח הגארדיאן. לבעלי אמצעים צנועים יותר, אלקור תקפיא את ראשך המת תמורת 80 אלף דולר.

יש מי שחושבים שהשאיפה של עמק הסיליקון לחיות לנצח תועיל בסופו של דבר לאנושות כולה. אחרים חושבים שקודם יש להפנות משאבים כדי לאפשר מה שנחשב ל"חיים מספקים" לאוכלוסייה רחבה יותר.

בין אם יש לנו את הממון הנדרש להקפיא את עצמינו ולחזור ביום מן הימים לחיים, או ברי מזל לחיות בעידן שבו המדע יגבר על המוות ונוכל לחיות לנצח, האם זה יהיה שווה את זה? שגרת החיים של אנשים כמו בריאן ג'ונסון מעלה את השאלה - האם המאמצים לא למות לא שואבים את החיים עצמם. האם חיים כאלה לא מאבדים משהו מהותי באנושיות?

במחזה "אמפיטריון 38" כתב המחזאי הצרפתי ז'אן ז'ירודו דו־שיח בין האלים בני האלמוות. יופיטר מספר למרקוריוס על תחושתו כשהוא עוטה תחפושת של בן תמותה כדי לתנות אהבים עם בת תמותה: "היא אומרת, 'כשהייתי ילדה', או 'כשאזדקן', או 'אף פעם בימי חיי' - וזה כואב לי, מרקורי", אומר יופיטר. "אני חושב שאנחנו מחמיצים משהו - את הכאב של הזמניות, את האינטימיות של התמותה, את אותה עצבות מתוקה שחשים כשרוצים משהו שאי אפשר לאחוז בו".