"זו מלחמת העצמאות השנייה": כך מתנהל הקרב על דעת הקהל העולמית

במקביל לחזיתות הלחימה בדרום ובצפון מתנהלת גם חזית התודעה, שבה פועלים גורמים רשמיים ופרטיים כאחד • מטה ההסברה האזרחי, ישראליז, משרדי פרסום ואחרים מסייעים בהפצת המידע ברשתות החברתיות, וקובעים: "חשוב ליצור הזדהות בינלאומית בעזרת תיעוד מהשטח"

מימין: סרטון ההופעה של U2 שהופץ על ידי הקופסה, סרטון טיקטוק של יוסף חדאד והסרטון של באומן בר ריבנאי / צילום: צילומי מסך
מימין: סרטון ההופעה של U2 שהופץ על ידי הקופסה, סרטון טיקטוק של יוסף חדאד והסרטון של באומן בר ריבנאי / צילום: צילומי מסך

מדינת ישראל מתנהלת כבר כמה ימים תחת לחימה בכמה חזיתות, ובמקביל יש חזית אחת נוספת: התודעה הציבורית ודעת הקהל העולמית. זוהי זירה חשובה ומהותית, כיוון שלתודעה ולהבנת הסיטואציה הקשה בארץ מאז שבת יש השפעה ברורה על מתן הלגיטימציה הגלובלית לפעילות הצבאית הישראלית, והיא חשובה גם להפעלת לחץ על גורמים שונים בעולם.

טיקטוק חסמה את החשבון של חמאס. מה קורה בשאר הרשתות?
בלוגרית הטיולים שקבעה את נרטיב ההסברה הישראלי

דעת הקהל כיום מושפעת מעבודה מאומצת של גורמים, מדינתיים ואזרחיים. במשרד החוץ פועלים כדי לתווך את המידע ולהפעיל את אנשיהם ברחבי העולם. בין היתר מדובר בתדרוכים ל־250 כתבים זרים, ומעל ל־640 ראיונות לתקשורת הבינלאומית בשפות שונות.

בנוסף פורסמו כאלף פוסטים באנגלית, ספרדית, ערבית, פרסית ורוסית, שזכו ליותר מ־320 מיליון חשיפות, באמצעות חטיבת הדיגיטל של המשרד. עד כה, יצאו יותר מ־80 הודעות רשמיות של הצהרות גינוי לחמאס ותמיכה לישראל, ממדינות שונות.

מדונה משתפת

לצד הגורמים הרשמיים פועלים גם אזרחים ומתנדבים ברחבי העולם. עשרות קבוצות ומיזמים הוקמו כדי לסייע בהסברה הבינלאומית. אחד מהם, "מטה ההסברה האזרחי", שהתחיל העיתונאי לשעבר אליאב בטיטו, מגייס מתנדבים להפצת תכנים.

עד כה, בטיטו הצליח לגייס יותר מ־400 מתנדבים פעילים המתרגמים את התכנים, עורכים אותם ויזואלית ותוכנית ועוד. לאחר מכן, מאות מתנדבים נוספים מפיצים את התכנים ברשתות החברתיות. על פי ההודעות הנשלחות בתוך הקהילה, התכנים של המטה מגיעים למיליוני אנשים ברחבי העולם.

אחד התכנים שבטיטו ומטה ההסברה האזרחי הפיצו בתחילת הדרך, וסייע בקביעת הטון, היה סרטון מוצלח שנוצר במשרד הפרסום באומן בר ריבנאי, אחרי שגם שם חשו צורך להתגייס לטובת המלחמה ההסברתית. מצד המשרד הועמדו מומחים, אנשי קריאייטיב ועורכים. כשהסרטון היה מוכן הוא רשם מיליוני צפיות, בין היתר בזכות שיתופים על דמויות מוכרות, כמו הזמרת מדונה. 

במשרד ראובני פרידן ריכזו מגוון חומרי הסברה המורכבים מסיפורים אמיתיים והתכתבויות אמיתיות מהתופת, שתורגמו לשפות רבות באמצעות עשרות מתרגמים שהתגייסו בהתנדבות למשימה. כל החומרים נמצאים בגוגל דרייב, וזמינים לשימוש. 

חמ"ל וירטואלי

עמותת ישראליז מתרכזת בהענקת כלים וידע לצעירים, כדי שיוכלו לסייע ולהשפיע לטובה על התדמית הישראלית. בעמותה מקיימים סדרת וובינרים שבהם כלים פרקטיים ומקורות מידע מהימנים להסתמך עליהם בעת ההסברה. 

אחת הדמויות הבולטות בהסברה הישראלית מול הפלסטינים הוא יוסף חדאד, מנכ"ל עמותת "ביחד - ערבים זה לזה". חדאד פועל כבר משבת, שבה התקיים הטבח הנוראי, כשמאחוריו חמ"ל וירטואלי וסיירת הסברה שמונה כ־2,000 פעילים. אלה חתומים על כמה הישגים, כמו הסרת תכנים נגד ישראל והסרת עמודים המפיצים אנטישמיות. 

"הייתה לי דילמה מאוד קשה, האם נכון לשתף את הסרטונים הזוועתיים המגיעים מהשטח או שלא", מספר חדאד לגלובס. "אחד הסרטונים שלקח לי המון זמן להחליט לגביהם, היה כזה שבו רואים עריפת ראש על ידי אחד ממחבלי חמאס. 

"החלטתי שיש חשיבות שהעולם יראה את מעשי הטבח של ארגון הטרור הזה, אבל תוך טשטוש הסרטונים לפני שמעלים אותם. אנחנו רוצים שאנשים יבינו שחמאס זה בעצם דאעש. לצערנו, אנחנו ראינו את סרטוני הטבח, האונס והזוועות האלו, וגם העולם צריך לראות את זה". 

למעשה, חדאד פועל באותו המטבע כמו החמאס: ליצור הזדהות בינלאומית בעזרת תיעוד חד משמעי מהשטח. וזה עובד: התמיכה מאירופה ומארה"ב ברורה. "במציאות של לפני המלחמה, לא הייתי משתף סרטונים כאלו, כי לנו יש רמה אחרת של מוסריות. אבל הדבר הכי מוסרי כרגע, זה שהעולם יראה ויבין מה אנחנו עוברים", מציין חדאד.

בהקשר הזה יש לציין כי גם עובדים ישראלים ברשתות החברתיות מנסים לסייע, למשל בכך שהם מציפים תכנים שקריים מצד החמאס ודואגים להסרתם.

חדאד סבור שגם לסמנטיקה יש תפקיד. "אנשים שקוראים למלחמה הזו חרבות ברזל, טועים. זו מלחמת העצמאות השנייה. זה או הם, או אנחנו. איפה נפל לי האסימון שזה כך? האנשים בחברה הערבית שאיימו עליי והתנגדו לדרך שלי לאורך השנים, כתבו לי שהם מבינים מה קרה כאן.

"הם סיפרו לי שראו את הזוועות ואת הטבח, והבינו שהם לא רוצים לחיות בשלטון טרור. אם לא נשמיד את חמאס עכשיו, ונפסיד במלחמת העצמאות השנייה, לא נגיע למלחמת העצמאות השלישית. הם יאגרו כוחות מחדש, ויבצעו מעשים חמורים פי מאה".

נרטיב החמלה

פרופ' מורן ירחי, ראש ההתמחות לתודעה והשפעה בדיגיטל בביה"ס לתקשורת, וראש התכנית לדיפלומטיה ציבורית באוניברסיטת רייכמן, מזכירה כי "בסבבים הקודמים למדינת ישראל היה קשה להציג את עצמה כקורבן טבעי, בגלל שאנחנו הצד החזק.

"במלחמת התדמית, מי שיש לו את הסיפור החזק והמזוהה יותר, ידו על העליונה. במקרה הנוכחי, קל לעולם להזדהות עם פשעי המלחמה שרואים על תינוקות, צעירים, זקנים ונשים. למשל, פסטיבל המוזיקה סופר נובה, העולם המערבי לגמרי מזדהים איתם. ממש אפשר לדמיין את עצמנו בנעליים שלהם, וזה צובט".

ירחי מסבירה כי "נרטיב של חמלה מהדהד מאוד חזק". גם ההשוואות שנעשות לדאעש או מתקפת 9/11, הן משהו שאנשים יכולים להבין. "הפעם היכולת שלנו להציג קורבנות ברמה הכי מזעזעת שלה, גורמת לאנשים להבין את ההקשר הפוליטי והביטחוני".

באשר לשאלה מי צריך לטפל בקידום ההסברה הבינלאומית, ירחי סבורה שיש לשלב כוחות. "לגורמים הרשמיים בדרך כלל יש יותר עוקבים, אבל דווקא יוזמות אזרחיות נתפסות בקהילה הבינלאומית כיותר אותנטיות.

"העובדה שהם לא צריכים לשמור על קו רשמי, שהם יכולים לספר סיפור שמעורר הרבה יותר חמלה - זה משפיע המון על השיח הבינלאומי. בנוסף, לראות גברים בגיל העמידה עם מדים זה לא משהו שמעורר הזדהות, וזה בדיוק המקום בו אני חושבת שהיוזמות האזרחיות מצליחות יותר". לכך היא מוסיפה את ההתגייסות של מפורסמים כמו גל גדות ובונו מ־U2.

חדאד סבור שבחלק מהמקרים ההסברה הממשלתית עובדת, אך יש בעיה בתכלול הדברים. "משרד ההסברה צריך להיות המטרייה שמאגדת את כל השלוחות, ומתווה דרך לכל הפעילויות - האזרחיות והממשלתיות. רק כך נוכל למקסם את ההסברה".