דונלד טראמפ / צילום: ap, Mike Mulholland
הכותב הוא חוקר עיתונות בעידן הדיגיטלי, ביה"ס לתקשורת, אוניברסיטת בר־אילן
פייק ניוז (חדשות־כזב) מקיפות אותנו מכל עבר. משפט מפורסם אומר כי השקר יכול לעשות את דרכו סביב חצי־עולם, בשעה שהאמת עדיין לא סיימה לקשור את שרוכיה.
המשפט, המיוחס במקומות רבים למארק טווין (פייק!), מכיל אמת עמוקה: הכזב מתפשט במהירות גדולה פי שלושה מהאמת, והוא זוכה לתפוצה נרחבת בהרבה, החושפת אותו לקהלים עצומים. הקונספירציה הגדולה המתרוצצת ברשתות בימים אלה לפיה "בגידה מבפנים", מתוך צה"ל, היא שאפשרה את תקיפת חמאס והביאה להצלחתו, עומדת לצד חדשות שקריות אחרות כמו ההודעה על נפילתו של מפקד אוגדת עזה או תמונות של ילדים קטנים השבויים בכלובים, כביכול אלו שנחטפו לעזה.
ההצלחה של קונספירציות ופייק ניוז אלו נובעת מהדרמטיות שלהן, הגורמת למקבלי הידיעה להמשיך להפיץ אותן ללא מחשבה וללא סינון.
● פישינג ואיומי סייבר במלחמה: איך להתנהל במרחב הדיגיטלי
● "זו מלחמת העצמאות השנייה": כך מתנהל הקרב על דעת הקהל העולמית
הפייק על הילרי: החביאה ילדים במרתף
כדי לעסוק בתופעה וברלוונטיות שלה בעת משבר ומלחמה, כמו זה שאנו חווים עכשיו, כדאי לנסות להגדיר את המושג. לשם כך אפשר לחזור לשלהי שנת 2016, בזמן הבחירות לנשיאות ארה"ב, עת התחרו זו מול זה הילרי קלינטון (שהובילה לאורך רוב הקמפיין) ודונלד טראמפ. הרשתות החברתיות בארה"ב, אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר ו־Reddit, הוצפו במידע שקרי שהתחזה לידיעות חדשותיות לגיטימיות, מידע שתמך בקמפיין של טראמפ. בין היתר, לדוגמה, הופץ כי האפיפיור תומך במועמדותו של טראמפ או שסוכן FBI שעסק בחקירת המיילים שדלפו מהמחשב של הילרי קלינטון מצא את מותו בנסיבות מסתוריות. הידיעה המפורסמת ביותר באותם ימים גרסה כי קלינטון ושאר ראשי המפלגה הדמוקרטית מנהלים רשת סחר בילדים, שמרכזה בקומת המרתף של מסעדת פיצה בוושינגטון. אפשר לחשוב שידיעה כה מופרכת לא תופץ כלל, אך לא רק שהיא זכתה לחשיפה רבה בקרב הימין הקיצוני האמריקאי, היא גם הובילה את אחד מקוראיה לצאת אל המקום המתואר ולפתוח באש כדי לשחרר את הילדים. יתכן שחדשות הכזב הכריעו את הבחירות ההן בארה"ב, שהסתיימו בניצחונו של טראמפ בהפרש זעום. סיפור זה הוא רק תחילתן של תיאוריות קונספירציה נוספות, שהתפתחו בהקשר לפוליטיקה האמריקאית, לפיהן ידוענים ואנשי הממשל, הדיפ־סטייט, רקמו מזימה נגד טראמפ כדי לשמר את כוחם ולהמשיך בניצול, או הפייק סביב הקורונה שצמח על רקע המשבר וחוסר הוודאות.
סיפורים מופרכים כאלה, ידיעות כזב המתחזות לאמת, תמיד הופצו וזכו לתשומת לב. כמו הקונספירציות האנטישמיות שלפיהן היהודים שולטים בעולם. מה שהשתנה במאה ה־21 הם האמצעים הטכנולוגיים להפצת הידיעות - המאפשרים לסיפור, מופרך ככל שיהיה, לפרוץ במהירות ולהגיע להגיע לקהלים רחבים. רק בשנה האחרונה ראינו כיצד ידיעות כמו אלו האנטישמיות זכו לתפוצה באמצעות הזמר קניה ווסט. זאת ועוד, האופן שבו פועלות הרשתות החברתיות הוא שבצד פרופילים אותנטיים של אנשים אמיתיים פועלים פרופילים פיקטיביים, שחלקם מנוהלים על־ידי גורם אחד ("בובות גרב"), באופן אוטומטי או כמעט־אוטומטי (בוטים), או פשוט משמשים כמסווה למפעיל שלהם. פרופילים כאלה יכולים להדהד מסרים למטרות מסחריות או פוליטיות, ובשל מבנה הרשתות לזכות בחשיפה. אמנם ראשי הפלטפורמות השונות אמרו לאורך השנים שיחסמו קונספירציות, אך נראה שלא תמיד הדבר אפשרי ולעתים אפילו לא רצוי מבחינת חלקם, הנהנים מהוויראליות של הכזב ובכך שהוא חורך את הרשת.
נוהגים להבחין בין מידע מטעה (disinformation) למידע מוטעה (misinformation), כלומר, בין מידע שבכוונת זדון נשתל ברשת כדי להוליך שולל, לבין מידע שגוי שמופץ ללא כוונה. כנראה שהגבול כאן מטושטש, והסוג האחרון לא פחות מסוכן מהראשון. מידע שמופץ בזדון בשוליים של הרשת על ידי פרופילים מזויפים, נקלט ומופץ (גם אם בשגגה) על־ידי פרופילים אותנטיים, שמזהים בסיפור אמת, ובכך מעניקים לו לגיטימציה, בוודאי כשהם דמויות מוכרות בסביבת הרשת שלהם. זהו המקרה של קונספירציית "הבגידה של בכירים בצה"ל" שהוזכרה בפתח הדברים, תיאוריית־קשר שהחלה להיות מופצת, ככל הנראה, על־ידי גורמים איראניים שזיהו את המשבר הפסיכולוגי בו נמצאת החברה הישראלית והחיפוש אחר הסבר לדבר שאנו כה מתקשים לתת לו פשר; הם יצרו תיאורית קשר המעמיקה את הקרע בעם, תוך התבססות על השסע שהתרחב בו בשנה האחרונה. את התיאוריה המופרכת הזו אימצו מספר צייצנים ידועים מן המחנה שנגד המחאה, ואלו הדהדו את הדברים והעניקו בכך לגיטימציה לקונספירציה.
כך תזהו: שגיאות, ערפל ומקור לא ברור
אז איך אפשר להימנע מלהפיץ חדשות כזב, בעיקר בעת משבר, כשערפל הקרב גדול והצמא למידע מתעצם? הצעד הראשון הוא להיות חשדן בהעברת מידע בכלל, ובפרט כזה שהמקור שלו לא ברור. ההנחה צריכה להיות כשיש מידע מאומת הוא יעבור בצינורות הרשמיים ובערוצים ממוסדים, שהם אכן איטיים יותר, אך אמינים בהרבה, מתוך שהם מחויבים לאתיקה ולבדיקת עובדות. הרצון שלנו להתפאר בהעברת מידע חדש ומסעיר לפני שהוא מתפרסם צריך לעמוד אל מול הידיעה כי הרבה מהמידע שלא פורסם באופן רשמי כנראה מוגזם ואולי אף לא נכון כלל. אם אנחנו לא מזהים מי מקור הידיעה עדיף לא להפיץ, ואם מקור המידע מזדהה ("כמו שפרסמו עכשיו בערוץ 11"), אפשר להצליב זאת באמצעות חיפוש קצר בגוגל. אגב, אם אין זיהוי מדויק של כלי התקשורת אלא רק ציון העובדה שהמידע פורסם ("הודיעו עכשיו בתקשורת") זה צריך להדליק נורה אדומה, בוודאי כשהידיעה מעוררת, בצורה מניפולטיבית, רגשות כעס, המניעים אותנו לפעולה. לנשום!
איתותים נוספים לפייק יהיו שפה לא־תקנית ושגיאות, כמו גם חוסר התאמה בין הטקסט ובין התמונה המצורפת אליו. זהירות מיוחדת שמחייבת, למעשה, מחיקת ההודעה, צריכה להיות כשמגיעות הודעות עם שמות של הרוגים ופצועים, התייחסות לאסון שעומד להתרחש או קישורים חשודים. זמן מלחמה הוא זמנם של אלו המבקשים לזרוע דמורליזציה, המשרתת את מקורות הפייק לוחמה פסיכולוגית. אסור לשתף פעולה עם גורמים אלו למרות הרצון לזכות בתגמול פסיכולוגי של מענה לכעס והרגשת שליטה המלווה בהפצת ידיעות דרמטיות. וכדי שלא תאשימו אותי בהפצת כזב, אסיים בלספר שהמשפט על המהירות בה מופץ השקר לעומת האיטיות של האמת עמו פתחתי את דבריי נאמר כפרפרזה על דברים שכתב הסופר האירי־האנגלי הנודע, ג'ונתן סוויפט ("מסעי גוליבר"), שמאתיים שנה לפני מארק טווין, אמר שהשקר מעופף במהירות, ואילו האמת צולעת הרבה אחריו. למרות הפיתוי להיות מהירים בעידן של האצה במידע, חשוב, בעיקר בעת מלחמה, להישאר עם האמת, גם אם היא צולעת מאחור.