ארנבלבן, הבובה של אורי רום-צימת
השיחה עם אורי רום-צימת, בת 11 מקיבוץ רמת רחל, הייתה מלאה בתקווה מתפרצת ובהבנה המרגשת שרבים כל-כך רוצים לעזור למשפחות שפונו מבתיהם, בכל גיל. והיא מובילה להבנה שדווקא עכשיו, גם ילדים יכולים לעשות הרבה שינוי, להעלות חיוכים ולהציע נחמה לילדים אחרים שהם אינם מכירים, ובוערים בהם הרצון והצורך להיות שם לצידם בכל אופן בו יוכלו.
● ישראל מתגייסת: גלובס מציג את היוזמות האזרחיות והעסקיות לסיוע בזמן המלחמה
● ישראל מתגייסת | עלאא מטייבה תרם אופניים לילדי הדרום, חנותו נשרפה, ואז הוא קיבל סיוע מפתיע
● ישראל מתגייסת | אין מספיק חדרים במלונות? חברת ההייטק שמארחת מפונים במשרדים בהרצליה
● ישראל מתגייסת | עורכי הדין שמספקים ייעוץ משפטי בחינם במלחמה
יונת, אמה של אורי, פרסמה פוסט בפייסבוק, בו היא מספרת על הפרויקט שבתה וחברותיה החליטו להוציא לפועל. "אני אורי, בת 11, ויחד עם חברותיי אנחנו רוצות לעזור לילדים הקטנים שנאלצו לעזוב את הבית ולהשאיר את כל הדברים שלהם מאחור", כתבה. "רק לא מזמן הייתי ילדה קטנה בעצמי, ואני זוכרת כמה הייתה חשובה לי הבובה שלי שליוותה אותי מאז שנולדתי - ארנלבן (שהוא כמובן ארנב לבן). אני יודעת כמה בובה אחת יחידה מסוימת יכולה להיות חשובה.
"אם אתם מכירים ילד או ילדה שהבובות המיוחדות והחשובות שלהן נשארו מאחור, בבקשה שלחו לנו תמונה של הבובה וכתובת ומספר טלפון מי יוכל לקבל את הבובה החדשה. את התמונה והפרטים שלחו לכתובת האימייל: Booba.BeAhava@gmail.com . אנחנו נעשה כל מאמץ למצוא בובה כמה שיותר דומה לבובה המקורית ולהעביר אותה באהבה רבה לילדים המתגעגעים. הבנות של 'בובה באהבה': לביאה, יולי ואורי".
"לדעת שלאנשים אכפת"
רום-צימת, ששבה לישראל עם משפחתה בתחילת השנה לאחר מגורים של שלוש שנים בלונדון, מספרת על תחושותיה בימים הראשונים של המלחמה, וכיצד חשבה על הרעיון לעזור לכל ילדה וילד שנאלצו לעזוב את ביתם לקבל בחזרה את "ארנבלבן" שלהם.
"הימים האחרונים היו מאוד מלחיצים, מפחידים וקשים בשבילי", היא מספרת. "אחרי שאמא שלי אמרה כמה אנחנו ברי-מזל שאנחנו יכולים להיות בבית שלנו, עם כל הדברים שלנו, כשיש ילדים שהיו צריכים לעזוב את הבית שלהם בלי כלום, ממש מהר, ולא יכלו לקחת את הדברים שלהם, חשבתי כמה הילדים הקטנים בטח לא מבינים כל-כך את המצב, ורק מבינים שהם מתגעגעים לדברים שלהם.
"למרות שגם אני והמשפחה שלי ועוד הרבה אנשים תרמו להם כסף, בגדים, אוכל וגם צעצועים, וזה ממש ממש יפה, חשבתי שכמה שזה עוזר לדעת שלאנשים אכפת מכם, ואכפת להם כדי לתת את הדברים שלהם, אבל עדיין כמה זה לא יכול להחליף את הדברים שיש בבית.
"אני זוכרת שכשאני הייתי ילדה קטנה יותר, הייתה לי הבובה שלי, הארנב הלבן, והוא עזר לי כשהיה לי יום קשה, או סתם ללכת לישון איתו בלילה. וחשבתי לעזור להם למצוא בובה דומה לשלהם או אפילו את אותה בובה כדי שירגישו יותר בנוח ויותר בטוחים, ולתת להם את הדבר הכי קרוב לבובות שהשאירו מאחור".
"לעזור בדברים קטנים"
לאחר שחשבה על הרעיון, התקשרה אורי לשתי חברות טובות שלה, לביאה ויולי, ושאלה אם הן רוצות להצטרף. כשהעלתה אמה את הפוסט, הן התרגשו מאוד לראות כמה אנשים רוצים לעזור. "יש המון הצעות לתרומות, וזה מרגש ומשמח כמה אנשים רוצים לעזור לנו ולילדים. קיבלנו כבר תמונה של הבובה הראשונה מילדה בת שש שמתגעגעת לבובה שלה, ו-וויקס הציעו לעשות אתר שנבנה ביחד. זה ממש משמח שמשהו שהתחיל כרעיון, בתוך לילה אחד הרבה אנשים שיתפו, קיבלנו כל-כך הרבה פניות, ועכשיו אנחנו עושים את האתר, וזה ממש כיף שאנחנו יכולים לעשות משהו גדול יותר שיעזור ליותר אנשים.
"אני חושבת שזה עזר לאנשים לראות שאפשר לעזור בדברים קטנים כאלה. אנשים ממש התרגשו מזה, אני חושבת, אולי כי הם חשבו על עצמם ועל המשפחות שלהם, וגם אולי כי זה מזכיר שלכל אחד מאיתנו יש את הדברים המיוחדים שלו, ולכולם יש דברים שונים שממש עוזרים לנו לנחם ולעזור. פנתה אלינו מישהי מהקיבוצים שפונו ואמרה שלמרות שהיא לא צריכה בובה, משמח אותה לראות כמה לאנשים אכפת מהאנשים שפונו".
בובת "ארנבלבן" של אורי מלווה אותה מאז שנולדה, והיא מסבירה בהתרגשות שהיא יודעת כמה בובה יכולה להיות חשובה. "אני לא יכולה לדמיין לעזוב בלי הבובה שלי, ארנבלבן. אני לא זוכרת זמן שהוא לא היה איתי. עברתי איתו את כל הבתים, מהקיבוץ ללונדון ובחזרה. והוא עדיין כאן בבית, בחדר שלי, יושב לו שם ומסתכל עליי גם עכשיו. גם אם אני לא משתמשת בו כמו שהייתי בעבר, עדיין טוב לדעת שהוא שם. אני בטוחה שלכולם יש את הבובה או המשחק שחשוב להם. ולפעמים לעשות משהו לאנשים אחרים, גם עוזר לעצמך. לדעת שאתה חלק ממשהו, זה עוזר, איך שאתה יכול".