שדרות ב־2021 / צילום: ap, Matt Rourke
אפרת (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) מתגוררת עם שמונת ילדיה בדירת דיור ציבורי באופקים. הקטן, בן חמישה חודשים, נולד עם בעיה רפואית קשה וזקוק לטיפול רפואי צמוד. בדירה שלהם אין ממ"ד, וב־7 באוקטובר חזו בני המשפחה בזוועה שהתרחשה כמה עשרות מטרים מהם.
"הבן שלי צעק לי 'אמא, אני רואה בנאדם עם טיל כתף מהחלון'", נזכרת אפרת. אמרתי לו, 'אתה צוחק, זה לא פורטנייט'. חשבתי שהוא מסתלבט, אבל הוא אמר לי, 'בואי תראי מה רואים כאן'. קפאתי. זה היה מראה מקפיא דם".
בשלב הזה, משחזרת אפרת, לא הייתה נוכחות צבאית באזור. "התחושה הייתה שאין אף אחד. כאילו העיר רדופה שדים. באיזה שהוא שלב, היא מספרת, הגיע שוטר. "הוא אמר: 'תעלו, המחבלים מסתובבים, יש ירי חי'. היינו נצורים בבית שלושה ימים".
בימים האלה נגמר האוכל בבית. טיפול רפואי לילד הקטן - לא היה. אפרת פנתה לרשויות כמה פעמים, אך לאיש לא היה מענה עבורה.
חרף האירועים האיומים באופקים, תושביה לא פונו מבתיהם בהחלטה ממשלתית אולם רבים מהם התפנו עצמאית ועל חשבונם. גם אפרת ומשפחתה חשו שאינם יכולים עוד להישאר בעיר. ילדיה, היא מספרת, שרויים בטראומה קשה. לדבריה, בנה בן ה־2.5 נבהל כל כך, שכאשר היא או בעלה אינם מצויים עמו בקשר עין - הוא מתחיל לצרוח. גם אם זה לרגעים בודדים.
"שלחתי מיילים רבים", היא מספרת, בהם ביקשה למצוא פתרון מגורים חלופי עבור בני משפחתה בסיטואציה שנוצרה - אך לא זכתה לדבריה למענה.
בנסיבות המתוארות, החליטו בני המשפחה לפנות את עצמם לצפון. בשל מצבו של התינוק שזקוק לטיפול רפואי צמוד - הצורך האקוטי היה קרבה לבית חולים, והודות לסיוע של חמ"לים אזרחיים ושל אנשים פרטיים שפתחו בפניהם את הבית, המשפחה העתיקה את עצמה צפונה, והתינוק מקבל טיפול רפואי.
"מגבשים תוכנית לעבור לדירות פנויות"
על פי דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2021, באופקים יש 1,136 דירות דיור ציבורי, באשקלון 1,934, בנתיבות 545 ובשדרות 786 דירות דיור ציבורי.
המקרה של אפרת אינו היחיד, והוא מספר סיפור גדול ונרחב הרבה יותר על מצבו העגום של הדיור הציבורי בישראל, שמרביתו המוחצת כוללת דירות בבניינים ישנים, שאינם מוגנים מפני טילים או מפני רעידות אדמה.
"יש פה הזנחה פושעת של הדיור הציבורי - ואני נוקט מילים עדינות", אומר דני גיגי, מנכ"ל פורום הדיור ציבורי. "ההזנחה היא כפולה: בעתות שלום, הדירות במצב הרוס, מוזנחות, כאלה שלא שופצו מעולם. בעתות מלחמה - אנחנו מדברים על דירות שלא נעשו בהן הליכים של התחדשות עירונית, מה שמשאיר הרבה מאוד אנשים במצב קשה ביותר".
לדבריו, מקרים רבים כמו זה של אפרת, ושל נכים שאינם מספיקים להגיע למרחב המוגן בזמן, מגיעים אליו מדי יום, ומי שמסייע להם הם אכן החמ"לים האזרחיים. הם מסייעים גם בהסעות, שכן כמו אפרת, לרבים אין רכב ואין להם אפשרות להגיע למקום אחר ללא סיוע גם אם נמצא להם פתרון.
במשרד הבינוי והשיכון מסרו כי "המשרד מגבש תוכנית למתן אפשרות לדיירים לעבור לדירות פנויות מתוך מלאי הדיור הציבורי, אולם מאחר שמרבית המלאי הזמין מורכב מדירות ישנות שאינן כוללות ממ"ד, ולאחר כמה דיונים שהתקיימו בנושא, עמדת גורמי המקצוע במשרד היא כי הפתרונות המוצעים לאזרחים הינם עדיפים כעת מבחינת שמירה על הביטחון האישי".
במשרד ציינו עוד כי "דיירי הדיור הציבורי מקבלים מענה ככלל האזרחים והתושבים בישראל. כך למשל, ההנחיות ומתווי הפינוי לבתי מלון או תשלום מענקים חל עליהם כמו על יתר התושבים בערים וביישובים שהוחלט לפנותם".
עוד הוסיפו כי "משרד הבינוי והשיכון ביצע מספר רב של פעולות בתחום הדיור הציבורי והסיוע לדיירי בתי גיל הזהב, בין היתר: פונו עשרות דיירי בית גיל הזהב מנתיבות ואופקים למלונות, חולקו אלפי סלי מזון לדיירי בתי גיל זהב ובוצע סיוע בשרשרת אספקת תרופות. בנוסף הוארכו זכאויות באופן אוטומט לזכאים דיור ציבורי, כמו כן, נפתחה אפשרות להגשת בקשות באופן דיגיטלי ותוגברו המוקדים למתן מענה בנושאים השונים".
"לתת אורכות ולגלות גמישות בהליך האכלוס"
בינתיים, הממתינים לדיור ציבורי - ייאלצו כך נראה להמתין, שכן מעבר לצורך במציאת פתרונות עבור מפונים, ישנן גם דירות שנפגעו, ועתה צריך לטפל בהן.
בהקשר זה מסר המשרד כי "הפעילות נמשכת כסדרה ובשים לב להשפעות המלחמה הונחו חברות ניהול הדיור הציבורי למתן אורכות, ולגלות רגישות וגמישות בהליך האכלוס של הממתינים. משרד הבינוי והשיכון פועל בכל האמצעים העומדים לרשותו לטובת דיירי הדיור הציבורי ובתי גיל הזהב".