רוסיה | פרשנות

הכמעט-פוגרום בדגסטן: האם בשורתו ושיטותיו של חמאס יתפשטו גם לרוסיה?

המוסלמים של הקווקז הם מורדים ותיקים בשלטון הרוסי, והם התחילו בזה עוד לפני 200 שנה • הרוסים עשו שגיאה שהישראלים מכירים: הם חשבו שלאומנות מסוכנת יותר מקנאות דתית • הטועים משלמים את מחיר טעותם

ההמון האנטישמי על המסלול בנמל התעופה במחצ'קלה, רוסיה / צילום: ap
ההמון האנטישמי על המסלול בנמל התעופה במחצ'קלה, רוסיה / צילום: ap

התקפת חמאס על ישראל קראה דרור לאוסף עצום של רוחות רעות. הן פורצות מתיבות פנדורה על פני כל העולם. כתבנו כאן בשעות הראשונות שלאחר שבעה באוקטובר, כי תוקפנות חמאס לא כוונה רק נגד ישראל, אלא נגד הסדר העולמי כולו. במובן הזה היא משרתת את מטרותיהן של מעצמות שוחרות אי-סדר, כמו רוסיה, איראן ובמידה עדיין-לא-לגמרי-ידועה גם סין.

WSJ | בארה"ב מודים: חלק מהאשמה במלחמה שלנו. זו הסיבה
טילים וכלי טיס בלתי מאוישים מתימן: האיום החדש על ישראל
כותרות העיתונים בעולם | בלבנון מעריכים שלא תהיה חזית בצפון ולמה בוליביה ניתקה את הקשר

בשעה שחפורי חמאס מכריזים ממאורותיהם בעזה על גודל אכזבתם מאחיהם הערביים, הם רשאים לשלוח זרי ברכה לאינטרנציונל הוותיק ביותר עלי אדמות: זה המאגד את האנטישמים של כל הארצות. אנחנו קוראים שאפילו בניו זילנד התעוררה אנטישמיות. איש עסקים יהודי מן העיר כרייסצ'רץ' מספר על מערכה להחרמת עסקיו מפני שהוא הוכרז "מניאק של ג'נוסייד".

מה הפלא שאנטישמיות אלימה מתעוררת בשיפולי בטנה של רוסיה. היא אומנם אינה קשורה לאנטישמיות רוסית קלאסית, אבל היא מעוררת אסוציאציות טבעיות, והיא מבשרת רעות, במובן הזה שהיא מעניקה השראה לאחרים ברוסיה ומחוצה לה.

ההמון הג'יהאדיסטי, שעלה על נמל התעופה של מחצ'קלה ביום א', עמד לעשות פוגרום. נקל לשער מה היה מתרחש שם אילו הסלקציה הג'יהאדיסטית הייתה מגלה בעלי דרכונים ישראליים, או תופסת מקומיים בקלקלת יהדותם. למרבה המזל, החובה למלא את הסעיף "לאום" הושמטה מן הדרכון הרוסי עוד לפני 25 שנה. עד אז יהודים ואחרים הוכרחו לשאת את זהותם האתנית בארנקם; אבל שמות יהודיים, בייחוד אלה של יהודים קווקזיים, קלים לזיהוי.

דגסטן: בית ל־14 לאומים

מחצ'קלה היא עיר הבירה של דגסטן, "רפובליקה אוטונומית" של רוסיה, שעברה בירושה מן העידן הסובייטי. סטאלין הוא שהמציא אותה מסיבות מסובכות מאוד, הקשורות הן בתיאוריה שלו על הבעיה הלאומית (שהוא כתב בהזמנת לנין עוד לפני המהפכה) והן בצרכים אימפריאליים קלאסיים של הפרד-ומשול.

סטאלין היה בן הקווקז, הכיר היטב את הפסיפס האתני והדתי יוצא הדופן של רכס ההרים הזה, התייחס אליו ברצינות, העריך חלקים שלו ותיעב חלקים אחרים. הוא גמר אומר להפקיע מן הקווקז כל סיכוי של פיתוח זהות משותפת, מן הים הכספי עד הים השחור.

במהלך מלחמת האזרחים הרוסית, ב-1918, נעשה ניסיון קצר-ימים מאוד לכונן מדינה "הררית" קווקזית, שתכלול את כל הלאומים. מספרם הכולל הגיע בערך ל-50, ואחדים מהם מנו רק כמה אלפי בני אדם.

חלוקת הקווקז של לנין וסטלין הביאה את כל רעיון ההגדרה העצמית עד אבסורד. כל "לאום", זעיר כאשר יהיה, היה ראוי לרפובליקה אוטונומית, או לחצי רפובליקה, או למחוז אוטונומי. דגסטן הייתה היחידה שלא נרשמה על שם לאום אחד או שניים, אלא נעשתה בית משותף ל-14 לאומים (על פי חשבון שנוי במחלוקת). ניתנו לה שבע לשונות רשמיות.

רוב הזמן הסובייטי, אוטונומיה לא הייתה אלא אחיזת עיניים. הפעילות בכל פינה של האימפריה הייתה כפופה לרצונה של מוסקבה, או לגחמותיה. אבל במרוצת הזמן, ובוודאי לקראת סופה של ברית המועצות, הגוון המקומי גבר והלך.

מה הוריש האימאם

דגסטן נועדה מלכתחילה להיות קרש קפיצה סובייטי למזרח התיכון ולאסיה. איסלאם היה מפתח לזהותה, המכנה המשותף הרחב ביותר של לאומיה. ואף כי כל הדתות דוכאו בברית המועצות, הזהות הזו הוסיפה להתקיים במידה שלא התקשתה לחזור ולהתפרץ כמעט בן לילה, כאשר המשטר הסובייטי רופף את המושכות.

דגסטן הייתה המעוז האחרון הגדול של ההתנגדות לכיבוש הרוסי של הקווקז, באמצע המאה ה-19. היא לחמה 30 שנה נגד האימפריה הצארית, בהנהגתו של איש דת ולוחם נועז, האימאם שאמיל. הוא נכנע לבסוף, הרוסים נהגו בו בנדיבות, והוא מת במהלך החאג' למכה.

במרוצת השנים היה קשה להחליט מה מורשתו החשובה ביותר של האימאם למוסלמים של הקווקז: ההתנגדות הממושכת לפולשים - או הנכונות להשלים עם המציאות ולקבל את מרותם. כך או כך, דגסטן לא מרדה עוד, מחוץ לזמן קצר במהלך מלחמת האזרחים הרוסית. הצ'צ'נים, השכנים המיידיים ממערב לדגסטן, הם שנשאו את נס המרד פעם אחר פעם, לאחרונה לפני 20 שנה ויותר.

רוסיה עשתה במרוצת השנים טעות קלאסית של מעצמה קולוניאלית: היא חיפשה, והאמינה שמצאה, קבוצת אוכלוסייה מהימנה. כמו מעצמות אירופיות אחרות, היא השתכנעה שהסכנה הגדולה ביותר להגמוניה שלה נובעת מלאומנות, או משבטיות; והחלופה ההולמת היא הדת, אפילו בעידן הסובייטי.

ישראל עשתה אותן טעויות עצמן, כאשר חשבה את הלאומנות הערבית - מצרית, או סורית, או פלסטינית - לאויבת הגדולה ביותר; ועודדה, או לפחות אפשרה, את צמיחתן של קבוצות דתיות רדיקליות. הייאמן שלפני 60 שנה, כאשר התלקחה מלחמת האזרחים של תימן, ההנחה הרווחת הייתה שהשיעים של הרי הצפון טובים לאין שיעור מן הלאומנים, בעלי בריתו של עבד א-נאצר? או שהשיעים של דרום לבנון טובים לאין ערוך יותר מאש״ף? הבה נתלוש את שערותינו.

נפלו לידי הג'יהאדיסטים

המרד הצ'צ'ני בגלגולו הראשון הניב הצלחה צבאית מפתיעה ב-1996 (הרוסים נסוגו, והעניקו עצמאות דה-פקטו לצ'צ'נים). מוצא אתני או שבטי, לא רקע דתי, עמד במרכז. סירוב הרוסים לעזור לשיקום צ'צ'ניה הבטיח את נפילתה בידי הג'יהאדיסטים. כל זה בדרגה של פישוט. כתבתי על זה ספר.

למשטר פוטין היה נדמה שהוא הצליח להכניע את מרדנותם של בני ההרים. הדעת נותנת כי הכמעט-פוגרום במחצ'קלה לא היה יכול להתרחש בלי ידיעתם המוקדמת של שירותי הביטחון הרוסיים - אם כי חיווי כזה, בעיתון ישראלי, לאחר שבעה באוקטובר, אינו נשמע משכנע במיוחד. אנחנו יודעים שהמערכות המרשימות ביותר מסוגלות להיכשל באופן המרשים ביותר.

השאלה מה מבטאת מחצ'קלה. האם היא ביטוי מקומי אקראי של סולידריות עם מוסלמים רחוקים? קשה להעריך. פוטין ואנשיו מטילים את האשמה על הנאצים האוקראינים והיהודי ההוא העומד בראשם. הם הם שהסיתו את האספסוף בנמל התעופה, לפי האיש העומד בראש רוסיה ומורגל בהפצת קונספירציות שקריות עוד מזמן שהיה קצין במשטרת הביטחון הסובייטית.

אבל מה אם מחצ'קלה רומזת על תסיסה בכל רחבי הקווקז, שמקורה למשל בהתנגדות גוברת לגיוס מוסלמים קווקזיים לבית המטבחיים באוקראינה? מה יקרה אם הקווקז יהפוך לחזית פנימית, כמו לפני רבע מאה?

לצד הכמעט-פוגרום בדגסטן ראינו בסוף השבוע שעבר גם את לשונות האש שאחזו מרכז תרבות יהודי (ריק) בעיר נלצ'יק, במרכז הקווקז, לצד קריאה לגירוש כל היהודים מן הרפובליקה האוטונומית המשותפת לצ'רקסים ולקאראצ'אים, בצפון מערב הקווקז. איבה למשטר פוגשת איסלאם ופוגשת אנטישמיות.

החמאס הביא חורבן וייסורי תופת על עמו, אבל הצליח גם לזעזע את אמות הסיפים של המערכת הבינלאומית. מי היה מעלה בדעתו שמלחמתו תיצור קו שבר עולמי, החוצה ארצות וחברות, ומאיים בכל הרצינות על כל מה שנחשב ליציב, או יציב יחסית, בשבוע הראשון של אוקטובר 2023.

רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.