כך בנו הפלסטינים את הנכסים הדיגיטליים לגיוס דעת הקהל

הכותבת היא מנכ"לית ומייסדת חברת הדיגיטל FUNIA וחוקרת טרנדים דיגיטליים

המלחמה שהחלה ב־7 באוקטובר מתנהלת גם ברשתות החברתיות, וקשה להתעלם מהתמיכה חסרת התקדים בפלסטינים, ומהיקפי הפוסטים והתיוגים. התמיכה הזו לא נולדה במלחמה הנוכחית. היא תוצר של עבודה שיטתית של ארגונים פרו־פלסטיניים ופעילים, שתפסה תאוצה בשנתיים האחרונות. 

● המיליונר היהודי-אמריקאי שהפך למסביר של ישראל יוצא נגד דור ה-Z 
● המשפחה שלו סבלה מהפלסטינים בלבנון, עכשיו הוא נלחם בחזית ההסברה
● כך הפך סופר ילדים גרמני בעבר ופוליטיקאי בהווה למסביר הכי טוב של ישראל
● למקסם את האפקטיביות: כך פועלים משרדי הפרסום בחזית ההסברה
● איך מסבירים את המלחמה הישראלית לצעירים בארה"ב ובאירופה

השינוי החל ב־2021, עם מהומות שייח ג'ארח בירושלים, והמשיך במבצע "שומר החומות" ברצועת עזה. כבר אז התמיכה ברשתות החברתיות שברה שיאים, בין היתר משום שישנם פלסטינים המתעדים ומשתפים מידע בזמן אמת באופן תדיר ומוגבר. כך, לדוגמה, מוחמד אל־כורד, סופר פלסטיני צעיר שמשפחתו התגוררה בשייח ג'ראח, שיתף ולוג (בלוג וידאו) יומי, שהפך לוויראלי וזכה לחשיפה בינלאומית.

המגמה המשיכה לתפוס תאוצה גם ב־2022, כשפעילים פלסטינים חלקו את סיפוריהם על מה שהגדירו כ"דיכוי יומיומי", וכך נולדו משפיענים פלסטיניים שמעלים סרטונים אותנטיים לכאורה, ותיעודים בזמן אמת. ערוצים כמו Times of Gaza ו־Eye on Palestine, המוקדשים לפרסום חדשות פלסטיניות, צברו מיליוני עוקבים באינסטגרם ובטוויטר.

לשם המחשה, בהפצצת עזה במבצע "שומר החומות" רשם ההאשטאג Free Palestine 12.3 מיליון חשיפות בשעה. התמיכה הזו תורגמה גם לתמיכה אקטיבית ברחוב, עם הפגנות פרו־פלסטיניות ברחבי העולם. כלי תקשורת מערביים סיפקו סיקור אוהד בצורה יוצאת דופן של הזווית הפלסטינית.

נקודה שנייה נוגעת לתמיכת המפורסמים. כבר במבצע הצבאי ב־2021, המאבק הפלסטיני אומץ באופן נרחב על־ידי דמויות מוכרות עם מיליוני עוקבים, כמו המוזיקאים זאין מאליק ו־The Weeknd, ויולה דייוויס, סוזן סרנדון, מארק רופאלו, דואה ליפא והדוגמניות ג'יג'י ובלה חדיד. כל אלה מייצרים חשיפה נרחבת, שמשנה את הדרך שבה המיינסטרים תופס את הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הטרמינולוגיה החלה להשתנות, ומגישי חדשות, משפיענים וסלבריטאים משתמשים באופן ישיר במונחים "הכיבוש הישראלי", "אפרטהייד" ו"טיהור אתני".

 הוולוג של מוחמד אל-כורד משייח ג'ראח / צילום: צילום מסך מאינסטגרם

תמיכה הופכת למעשים

המגמה הזו מתחזקת ומגיעה לשיאה בימים אלה, עם הפגנות חסרות תקדים ברחבי העולם וסיקור בינלאומי המעורר אצלנו בישראל ביקורת רבה. הסיבה המרכזית שהפכה את האהדה לפלסטינים לטרנד ויראלי, שאנחנו עדים לאפקטיביות שלו, נעוצה בחיבור בין תנועות כמו #BlacklivesMatter ל־FreePalestine.

בפרק מ־2021 בפודקאסט The Breakdown, אמר שון קינג, פעיל מוביל ב־Black Lives Matter, כי הפלסטינים "חווים אכזריות מצד המשטרה והצבא, הדומה מאוד למה שחווים אפרו־אמריקאים בארה"ב". את המיסגור הזה, כאילו מדובר במלחמה על צדק, קידמו פעילים פרו־פלסטיניים - מה שהוליד מיתוג מחדש לסכסוך עתיק־היומין שלנו, ורתם את הצעירים ודור ה־Z בצורה חסרת תקדים.

בעזה אפילו רוססה עבודת גרפיטי ענקית של ג'ורג' פלויד, הגבר השחור שנרצח על-ידי שוטר במיניאפוליס והצית את מחאת BlacklivesMatter#. ההשפעה של התנועה אינה טרנד חולף: היא סחפה צעירים ברחבי העולם, שרתומים למאבקי צדק חברתי, ומושפעים יותר מתמיד מהרשתות החברתיות.

הנתונים מצביעים על שינוי עמדות דרמטי של צעירים בתפיסותיהם בנושא הפלסטיני. ב־2021 חשף סקר של POLITICO־Morning Consult שצעירים אוהדים יותר את הפלסטינים בהשוואה לדורות שקדמו להם. בקרב בני דור ה־Z, 13% העידו שהם אוהדים את הישראלים ו־23% העידו שהם אוהדים את הפלסטינים. סקר עכשווי של אוניברסיטת הרווארד, שפורסם אחרי הטבח של ה־7.10, מצא כי 51% מבני 18־24 העידו שפעולות חמאס היו מוצדקות.

יש חוקרים פלסטיניים שאף מצביעים על כך שבניגוד לבני דור המילניום, שתמיכתם הייתה מוגבלת ולא התממשה לפעולות קונקרטיות, דור ה־Z עושה הרבה יותר מלהצהיר על תמיכה. אנחנו רואים את הקמפיינים באוניברסיטאות, הפגנות הענק שהתקיימו בשבועות האחרונים בארה"ב, בבריטניה ועוד, והקריאה באופן אקטיבי לממשלות לעצור את התמיכה והסיוע לישראל.

 שלט שפרסמה הדוגמנית בלה חדיד באינסטגרם (61 מיליון עוקבים) / צילום: צילום מסך מאינסטגרם

לחבר צעירים יהודים

הפלסטינים הבינו שהפעלת לחץ דיגיטלי וקמפיינים רק בעת מבצעים וסבבי לחימה לא יספיקו. הם יצרו מערך הפועל כל השנה, ובנו נכסים דיגיטליים משמעותיים לצד פעולה מאורגנת בתאים ברחבי העולם.

נקודת המפנה בתפיסת הדור הצעיר בעולם את הצד הפלסטיני היא תמרור אזהרה, שאסור שירד מסדר היום עם שוך הקרבות. אם ישראל איננה רוצה לראות את התמיכה הזו מתורגמת למהלכי מדיניות אנטי ישראלים, היא חייבת להעלות את ההסברה בסדרי העדיפויות ובתקצוב ראוי. משרד החוץ צריך להיות האחראי הבלעדי על מערך ההסברה, ולפעול גם בשגרה, לאורך כל השנה, ולא רק בעת מלחמה או מבצעים צבאיים.

ההסברה הישראלית לא יכולה להישען רק על דובר צה"ל, הנתפס בעולם כפרופגנדה. חוץ מביסוס ערוצי דיגיטל מרכזיים ומשמעותיים, חייבים לגבש נרטיב חדש לצד הישראלי, הפונה לצעירים בעולם ולדור ה־Z. נרטיב כזה חייב לשים בפרונט את הערכים הליברלים והדמוקרטיים לאורם פועלת ישראל כמקור להזדהות עם הדור הצעיר המונע מערכי צדק ושוויון. הם לא משתכנעים מאינפוגרפיקות מעוצבות ומסרים מושחזים, ולא נכנסים לדיון היסטורי עובדתי, אלא מושפעים מהסרטונים והסיפורים האותנטיים של אזרחים.

מערך הסברה יעיל חייב לאגד את כל היוזמות ההתנדבותיות לפעול יחד, ולרתום צעירים ובני נוער למשימה ברשתות החברתיות. לצד זאת, השימוש במשפיענים וסלבריטאים לא יכול לפעול על סמך התגייסות וולונטרית ספורדית, אלא עם תוכנית מסודרת ושיטתית של חשיפתם לסיפור הישראלי וגיוסם לצדנו. גם הפעילות בקמפוסים לא יכולה להסתמך על עמותות ויוזמות עצמאיות, ומחייב פעילות עקבית הכוללת סיורים ומפגשים יזומים.

אבל לפני הכול, ההשקעה חייבת להתחיל בחיבור הצעירים והצעירות היהודים מהתפוצות. הנתונים משקפים ירידה חדה לאורך השנתיים האחרונות בתמיכה ובחיבור שלהם לישראל, למרות שהם צריכים להיות הקו ההסברתי הראשון. הם השגרירים שחשוב לרתום ולגייס.