למה מצרים הפכה לשחקנית משנה בלבד בעסקת החטופים

בסבבי עבר בין ישראל לחמאס הייתה מעין תחרות תמידית בין מצרים לבין קטאר - מי תהיה המדינה שתתווך בהצלחה, תפגין את חשיבותה בעולם הערבי ואת היכולת "לכופף" את הצד הישראלי בשם תושבי עזה והדאגה לפלסטינים. פעם הייתה זו מצרים, פעם קטאר (במיוחד כשנדרשה השקעת סכומים גדולים ברצועת עזה), ובעימותים האחרונים שקדמו להתקפת הטרור של ה־7 באוקטובר, שתי המדינות - היריבות מבחינה אידאולוגית ושייכות לגושים שונים - שיתפו פעולה כדי להביא לעוד הסכמה. 

● הבכיר שחושף: כבר בשנת 2019 היו התרעות על חטיפה של חמאס 
● דוח שמגר המליץ לפני 12 שנה איך לנהל משא-ומתן על חטופים. למה הוא לא אומץ?
● "כשאנחנו רצים לקטאר בנושא החטופים, אנחנו מבזים את בעלת מנוף הלחץ האמיתי מול חמאס"
● לירה בשפל, אינפלציה גואה וחוב תופח, אלו רק חלק מהצרות של כלכלת מצרים 

במלחמה הנוכחית נראה כי המעורבות המצרית מינורית יותר. בעוד קטאר מובילה את השיחות מבחינה תדמיתית ומעשית, מצרים רק משתתפת בהם, ומסייעת לעסקה לצאת לפועל בשטח. כך היה לגבי שחרור החטופות הישראליות יוכבד ליפשיץ ונורית קופר ב־23 באוקטובר, שנעשה דרך הובלתן באמבולנסים לצד המצרי, בדיקתן על ידי רופאים במקום ורק אז העברתן לישראל. כך גם לפי הדיווחים המסתמנים כעת בנוגע לעסקה הנוכחית, שיערבו את הצלב האדום הבינלאומי ואת הצד המצרי.

"מצרים מעורבת במאמצי התיווך מול חמאס, אך נראה שהפעם בניגוד לעבר היא אינה מובילה אותם לבדה, אלא עושה זאת עם קטאר, כאשר כל אחת מהמדינות ממלאת תפקידים משלימים", אומר ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב, המתמחה במצרים.

לדבריו, כמה גורמים עשויים להסביר את הדינמיקה הזו: "ראשית, בניגוד לסבבי לחימה קודמים בין ישראל לחמאס, ארה"ב מעורבת במלחמה הנוכחית באופן עמוק יותר, וברשותה מנופי לחץ משמעותיים על קטאר ומוטיבציה להפעילם כדי שהאחרונה תסייע בתהליך התיווך ובשחרור בני ערובה, חלקם בעלי אזרחות אמריקאית.

"שנית, קטאר מצאה עצמה בעקבות טבח ה־7 באוקטובר תחת ביקורת בינלאומית חריפה על אירוח הנהגת חמאס ומימון התנועה, ואפשר שמסיבה זו יש לה עניין להרחיב את מעורבותה בתהליך התיווך - כדי לשפר את תדמיתה הפגועה, מה שבא במידת מה על חשבון מצרים. שלישית, ייתכן שחמאס, שהגיע הפעם למשא־ומתן מול ישראל מעמדת כוח, כשבידיו בני ערובה רבים, הצליח לכפות מעורבות קטארית עמוקה יותר בתהליך התיווך ולדחוק מעט את מצרים".

ד"ר וינטר מסביר כי "בעוד ישראל מעדיפה את התיווך של מצרים, שעוינת את האחים המוסלמים ונוהגת בחשדנות כלפי תנועת־הבת שלהם חמאס, חמאס מעדיפה את פטרוניתה הקטארית. קטאר נתפסת בעיני חמאס כמתווכת נוחה ומהימנה יותר ממצרים, שצפויה לסייע לשרידותה".

 ד''ר אופיר וינטר / צילום: חן גלילי

מצרים במצב כלכלי קשה

מצרים נמצאת במצב כלכלי קשה, ויש מומחים הסבורים כי הוא אנוש. המחירים במדינה זינקו בעשרות אחוזים בשנה וחצי האחרונות, ומדד המחירים לצרכן בחודש שעבר עמד על 38%. הלירה המצרית איבדה קרוב ל־50% מערכה מול הדולר, יחס החוב־תוצר מגיע ל־100% ואין מזור כלכלי באופק. מצרים מקבלת מענקים של עשרות מיליארדים מסעודיה וממדינות מפרץ עשירות, ולו רק כדי לשמר על היציבות האזורית שהיא מבטיחה. אף אחד - אולי מלבד חמאס בעזה, קטאר וטורקיה - אינו רוצה לראות את שובו של שלטון האחים המוסלמים במדינה, החולשת בין היתר על תעלת סואץ. המחויבות לשמירת שלטונו של א־סיסי גבוהה מאוד במערב.

"בשל מצוקתה הכלכלית מצרים פיתחה תלות גוברת במדינות המפרץ, בהן קטאר, והיא נאלצת להתחשב יותר מבעבר בעמדותיהן", אומר ד"ר וינטר. עם זאת, לדבריו, עדיין יש למצרים "יכולת רבה לנווט את תהליך התיווך תוך כדי המלחמה ולהשפיע על המציאות שתיווצר בסיומה". זאת, בין היתר, בשל "קשריה הן עם הנהגת הפנים של חמאס ברצועת עזה והן עם ישראל ומנופי הלחץ הנובעים משליטתה במעברי הגבול לרצועה. המעברים משמשים לתנועת אנשים, פצועים, סיוע הומניטרי, דלק וסחורות, והופכים את מצרים לצינור החמצן לעזה ולגורם שנמצא 'עם היד על השיבר' ומתאם את זרימת הסיוע האזורי והבינלאומי שמגיע לרצועה".

כחלק מהפעילות הזו, מצרים כינסה ועידת סיוע לתושבי רצועת עזה כשבועיים בלבד אחרי תחילת המלחמה. בוועידה לא השתתפו ישראל או ארה"ב, אלא בעיקר מדינות ערביות וכן נציגים אירופיים. בוועידה ובהתבטאויות אחריה הבהירו המצרים באופן חד־משמעי כי לא יהיו מוכנים לקבל ולו פליט אחד מרצועת עזה, וא־סיסי אף הבטיח כי "מיליונים במצרים יתקוממו" אם תוכנית כזו תקודם.

המשבר יעבור לשטחה?

"כדאי לשים לב לדברי ראש ממשלת מצרים מצטפא מדבולי השבוע, בישיבת פרלמנט בנושא 'צעדי הממשלה נגד הניסיונות לבצע הגירה כפויה של הפלסטינים מרצועת עזה'", אומר ד"ר וינטר. "הוא הדגיש שמצרים רואה בצעדים ישראליים מעין אלה קו אדום ואיום על ריבונות מצרים. הוא הזהיר שניסיון ישראלי לגירוש פלסטינים למצרים יוביל לתגובה נחרצת ורמז שצעד מעין זה עלול להיתפס כהפרה של הסכם השלום. גם אם אין מדובר באיום מפורש במלחמה, מדובר בסוגייה רגישה שעלולה לגרום לפגיעה חמורה ביחסי השלום. הנושא הפך לחלק מקמפיין של הנשיא א־סיסי לקראת הבחירות בדצמבר, באמצעותו הוא ממצב את עצמו ואת צבא מצרים כמי שמגנים על גבולות המולדת מפני מזימות חיצוניות". תוכניות ישראליות שפרסמו בתקשורת שרים וחברי כנסת, לגרום להגירה כפויה של תושבי עזה, אינן מסייעות לצנן את הרוחות.

ד"ר וינטר מוסיף כי "העמדה הבינלאומית והערבית השלטת מגבה בשלב זה את מצרים ואת התנגדותה לקליטת פליטים או עקורים עזתים בשטחיה, בפרט אם אלו יגורשו בכפייה על ידי ישראל. גם לחמאס אינטרס בהשארת עזה צפופה באזרחים, והוא לא דרש עד כה ממצרים לקבל עקורים או פליטים, למעט טיפול בפצועים ומקרים הומניטריים".

ובמצב הנוכחי במצרים, הרגיש מבחינה חברתית וכלכלית, הביקורת על ישראל הופכת לחריפה יותר. "האווירה הציבורית במצרים כלפי ישראל עוינת מאוד. אין מדובר אך ורק בשחרור קיטור שהמשטר מאפשר כביטויי הזדהות עם הפלסטינים. עוד קודם למלחמה נרשם ריחוק בין ההנהגות, וזה לווה בביקורת מצרית על מדיניות הממשלה הנוכחית בישראל בזירה הפלסטינית. בנוסף, בעיני מצרים רבים הפגיעה בחמאס אינה מצדיקה פגיעה במה שהם תופסים כאזרחים פלסטינים תמימים", אומר ד"ר וינטר.

על רקע זה, הוא מבהיר, "החשש המצרי מגירוש תושבי עזה למצרים מוסיף דלק למדורה. תסריט זה - שראש ממשלת ישראל לא הכחיש - נתפס על ידי השלטונות והציבור במצרים כניסיון ליצוא המשבר לשטחה ולביצוע 'נכבה שנייה', וחיסול הבעיה הפלסטינית על חשבונה".