המדריך לוויכוח על התקציב: מהו הסכום שבמחלוקת, והאם החרדים מופלים לרעה

בסמוך לפרוץ המלחמה, כשהתברר שאנחנו בתחילתו של מהלך שיהיו לו גם משמעויות כלכליות אדירות, הבטיחו בממשלה לעדכן את תקציב 2023-24 בהתאם. אך השבוע, עם אישור התקציב המעודכן בממשלה, התעוררה זעקה. השר בני גנץ וחברי מפלגתו הצביעו נגד התקציב, בטענה שהכספים הקואליציוניים - שאינם קשורים למאמץ המלחמתי - לא בוטלו. מנגד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושר האוצר, בצלאל סמוטריץ', טענו שהמחלוקת היא ממילא קטנה, ואין טעם לעסוק בה בעת שכזו. אז מי צודק? אספנו שלוש טענות מרכזיות, וסיפקנו להן רקע והקשר שיעזרו לכם לשפוט.

● בן גביר דרש משר הפנים לשלול אזרחות מכדורגלן. איך זה עובד באמת? 
● מחירי הדלק לא יעלו עד 21 בדצמבר. מאיפה יגיע הכסף לסבסוד? 

מה זה כסף קואליציוני?

"בכלל לא ברור למה הכספים האלה מוגדרים קואליציוניים"
בצלאל סמוטריץ', פוסט בפייסבוק

זהו אולי לב הוויכוח והוא נע במידה מסוימת בין המישור הטכני למישור העקרוני. "כספים קואליציוניים" הם כספים המוקצים לגורם פוליטי מתוך תקציב המדינה לטובת מטרות שהוגדרו בהסכם קואליציוני. ההקצאה נעשית באמצעות "תקנות תקציביות", ואלה מאושרות על ידי הממשלה, ולא בחקיקה בכנסת. על פי הנחיית יועמ"ש 1.1801, על הכספים הקואליציוניים להיות משולבים בחוק התקציב רק בהתאם לתקופה שננקבה בהסכם - בלי שיוקנה להם מעמד בבסיס התקציב מעבר לתקופה זו. כלומר, כספים קואליציוניים הם בהכרח כספים שלא נכנסים למסגרת התקציב, ולא יעברו אוטומטית לשנה הבאה. יחד עם זאת, לא כל דרישה תקציבית שמועלית במהלך המו"מ הקואליציוני, מתורגמת בהכרח לכספים קואליציוניים. כך, למשל, גם אם תקציב המשטרה גדל בצורה ניכרת בעקבות דרישות שהעלה השר איתמר בן גביר, זה לא אומר שנכון לסווג את כל הסכום הזה כ"כסף קואליציוני".

הנקודה שעליה אין מחלוקת היא שתחת הממשלה הנוכחית היקף הכספים הללו גדל בצורה ניכרת. בתקציב שאושר לפי המלחמה נכללו תחת הקטגוריה הזאת כ־5.8 מיליארד שקל בשנת 2023, וכ־7.9 מיליארד שקל ב־2024. זאת בזמן שבעבר הסכומים היו נמוכים משמעותית (ראו גרף). לאחר פרוץ המלחמה הודיע סמוטריץ' כי יקצץ 70% מכספי 2023 שטרם נוצלו (כ־1.6 מיליארד שקל). בפועל, מסיבות שלא נרחיב כאן בעניינן, הקיצוץ שאושר כעת עומד על כ־860 מיליון שקל בלבד.

5 מיליארד זה הרבה?

"(הכספים הקואליציוניים) עומדים על כאחוז אחד מכלל התקציב"
בנימין נתניהו, הודעה לעיתונות

אז לאחר הקיצוץ שהזכרנו, סך הכספים הקואליציוניים לשנת 2023 יעמדו על 4.96 מיליארד שקל. זה סכום גדול? נתניהו וסמוטריץ' הציגו גישה שלפיה מדובר בסך הכל במחלוקת קטנה. "הוויכוח הפוליטי עומד על כאחוז אחד מסך כל התקציב", נכתב בהודעה לעיתונות מטעם לשכת רה"מ. "אנחנו מסכימים על 99% מהתקציב וחלוקים על אחוז אחד בלבד", פנה סמוטריץ' לגנץ, "אני קורא לך להתעלות לגודל השעה". מבחינה מתמטית הטענה נכונה (למעשה, מדובר בכ־0.8% מהתקציב), אבל האם זוהי הצגה הוגנת של הדברים?

הכלכלן תום שדה, עוזר מחקר במכון אהרן למדיניות כלכלית, התייחס השבוע לעניין הזה. החלק הגמיש בתקציב, הוא כתב, מהווה את החלק הקטן מתוכו, כשרובו הגדול מוקדש להוצאות שנגזרות מחקיקה או הסכמים (עלויות שכר, החזרי חובות ועוד) ולכן הוא קשיח. עד כמה קטן החלק הגמיש? קשה לדעת בדיוק, אבל לפי חישוב גס שערך שדה הוא מהווה אחוזים בודדים מסך התקציב. בשיחה איתנו הוא הסביר שההערכה מבוססת על אינדיקטורים מסוימים (כמו גידול האוכלוסייה, שכר ורמת המחירים), שמאפשרים להעריך בכמה גדל המרכיב הקשיח, כך שאת הגידול שמעבר ניתן לייחס למרכיב הגמיש. אבל מה שחשוב כאן כמובן הוא לא הנתון המדויק אלא העיקרון. כש"מרחב ההשפעה" של הפוליטיקאים על סך תקציב המדינה הוא ממילא קטן מאוד, ברור שאותו אחוז אחד הוא בעל חשיבות גדולה, ולא נכון להציג את המאבק עליו כזניח או קטנוני.

הכלכלן עומר מואב, פרופסור באוני' רייכמן ו־ווריק שבאנגליה, מציג היבט נוסף של הבעייתיות הטמונה בהצגת הדברים באופן הזה. "יש לבני אדם נטייה לחשוב באחוזים גם כשזה לא ממש סביר, וכשמדובר על תקציב המדינה חשיבה כזאת היא טעות של ממש", הוא אומר. "כשהמדינה נדרשת להוצאה בלתי צפויה בהיקפים גדולים במיוחד, על כל הוצאה נוספת מעבר לה היא תצטרך לשלם הרבה יותר. זוהי עלות שולית עולה של הלוואות: ככל שגדל היקף ההלוואות שנוטלת ישראל, כך היא תצטרך לשלם ריבית גבוהה יותר על החוב שלה. כלומר, המחיר של הלוואה עולה ככל שהיקף ההלוואות גדל". והיות שאת הריבית על ההלוואות הללו אנו נישא על גבינו עוד זמן רב, גם אם בטווח המיידי הגדלת הוצאה הזאת לא מאוד מורגשת, בטווח הארוך יהיה לה מחיר משמעותי.

למה מורה חרדי מופלה?

"אני לא מוכן בשום פנים ואופן להפלות מורה רק כי היא חרדית"
בצלאל סמוטריץ', רדיו קול חי

אחד הסעיפים הבולטים בכספים הקואליציוניים נוגע לתוספת השכר למורים חרדים. בעוד רבים קוראים לבטל את התוספת הזאת, בממשלה מציגים טיעון שנשמע מוצדק: מדוע מורה חרדי צריך לקבל שכר נמוך יותר ממורים אחרים? חלק מההסבר לכך קשור ל"אופק חדש". זוהי רפורמה מ־2008, שהוחלה על המורים בחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי - ושיפרה את שכרם - אך לא בוצעה בחינוך החרדי. הממשלה החליטה שגם רשתות החינוך החרדיות יצטרפו לתוכנית וכך יעלה שכר המורים. אלא שהרפורמה כוללת גם חובות. כפי שהסביר לנו ד"ר גלעד מלאך, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מדובר למשל בחובות דיווח בנוגע ל"מספר המורים המועסקים, היקף המשרה שלהם" ועוד. לדבריו, מדובר ברמת פיקוח נמוכה יותר מזו שנדרשת בחינוך הממלכתי, אך גם החובות הללו טרם בוצעו.

ויש עוד דבר שכדאי להזכיר: הציפייה לתגמול שווה על ידי המדינה אמורה להיות קשורה גם לתכני הלימוד. רוב תלמידי היסודי החרדים לומדים ברשתות שמוגדרות כבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים, וזוכות לתקצוב מלא ממשרד החינוך (למעט אותם פערים שנובעים למשל מ"אופק חדש"). בהתאם הן גם מחויבות ללמד לימודי ליבה באופן מלא. האם זה אכן קורה? איכות הפיקוח על לימוד הליבה ברשתות הללו הוא עניין שזוכה לביקורת רבה. כך, למשל, ד"ר אריאל פינקשלטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הראה כי שיעור הקנסות שניתנו לרשתות בגין אי לימוד מקצועות ליבה הוא נמוך, "אף שבנוגע למקצוע האנגלית לבדו יש אינדיקציות לשיעור גבוה בהרבה של מוסדות שאינם מלמדים אותו כלל".