אביר קארה / צילום: עמית שאבי, "ידיעות אחרונות"
הכותב הוא סגן שר במשרד ראש הממשלה לשעבר, יזם עסקי ופעיל חברתי
זה בלתי נתפס: בשעה שבעלי עסקים מפרפרים מסביב לשעון מחפשים עובדים בנרות, בשירות התעסוקה עובדים רק 4 שעות ביום, 4 ימים בשבוע. לאחר תחנונים הם הועילו בטובם לעבור ל-5.5 שעות, עדיין ב-4 ימים בלבד. ללא שעות נוספות וללא קבלת קהל לכלל דורשי העבודה - אולי הגיע הזמן לשקול מחדש את המשך קיומה של הלשכה הארכאית הזאת?
● "השקל יפול, ענף הנדל"ן יתאושש": האנליסט שמעריך מה יקרה ביום שאחרי המלחמה
● 135 אלף בקשות הוגשו לפיצוי עסקים. כמה כבר קיבלו?
● הוועדה המליצה להקפיא את שכר חברי הכנסת. מי מתנגד?
בזמן שמאות אלפי אנשים נמצאים במילואים ואת החוסרים בציוד ובמזון משלימים האזרחים, בדגש על המגזר הפרטי והעסקי, ובזמן שמעל 120 אלף איש הצטרפו למעגל האבטלה בישראל שעומד היום על 6% (כמעט כפול מהמצב שהיינו בו ב-6 באוקטובר, יום לפני פרוץ המלחמה, בלשכת התעסוקה עוד לא הפנימו את הבהילות וממשיכים להפעיל את הסניפים 4 שעות ביום למשך 4 שעות. זאת הזדמנות לדבר על המשרד הזה באופן כללי ולשקול את קיומו.
"שירות התעסוקה" או בשמו הקודם "לשכת עבודה" הוא גוף סטטורי שהוקם מכוח חוק שירות התעסוקה בשנת 1959 והוא נתון לביקורת קבועה, גם בשגרה, על עצם היותו גוף לא יעיל.
עד שנות ה-90 פקחי שירות "התעסוקה" רדפו אחרי מעסיקים שהעזו להעסיק עובדים שלא הגיעו לעבודה דרך שירות התעסוקה, המעסיקים נקנסו, והעובדים, שימו לב, פוטרו!
כנגד המעסיקים "הפושעים" הוגשו כתבי אישום אפילו אם היה מדובר בהעסקה למספר ימים בלבד.
כשזה סיפור הרקע שממנו המשרד צמח, כשזה הד.נ.א, זה בוודאי מסביר גם את חוסר היעילות שלו היום.
בשירות התעסוקה, יש כ-550 עובדים, כשמתוכם 320 עובדים בקבלת קהל. למה צריך כל כך הרבה אנשי מטה בארגון כזה קטן?
שירות התעסוקה שדווקא בעת הזו היה צריך להצדיק את קיומו לא מצליח להתמודד עם המשימה ולא מתעלה לגודל השעה.
עם תקציב שנתי של 300 מיליון ש"ח, היה מצופה מעובדי השירות להעניק פתרונות 24/7 בעיקר כשיש היום עשרות אלפי מעסיקים שזקוקים כל כך לידיים עובדות, בחקלאות, בחינוך, בבניין, בסיעוד ובהסעדה.
מצופה מהם לעסוק ביצירת תמריצים למעסיקים ולעובדים להשתלב עכשיו בעבודה מתוך רצון לסייע במאמץ המלחמתי של כולנו.
בשונה מתקופה הקורונה, שבה אז למדינה היה אינטרס שאנשים ישבו בבית, היום האינטרס הכי גדול של המדינה היא שכולם יצאו לעבוד.
השוק הפרטי מוצף היום בגופים יעילים שיודעים להכווין לתעסוקה למעוניינים בכך ושיעורי ההשמה בגופים הללו גבוהים בהרבה. הסיבה היחידה למעשה שאנחנו צריכים היום את שירות התעסוקה היא לקבל את הזכאות לדמי אבטלה, באמצעות מבחן תעסוקה קצר שקובע אם אתה זכאי או לא לדמי אבטלה, מבחן שאפשר לעשות בכל הגופים הפרטיים היום בקלות וביעילות.
למעשה, לעובדי שירות התעסוקה ולהסתדרות יש היום מונופול על דמי האבטלה, מה שמצדיק את הצורך בקיום של שירות תעסוקה.
את המונפול על השירות של מבחני התעסוקה לקבלת דמי אבטלה מוטב כבר היום להוציא במיקור חוץ לגופים פרטיים ולהוציא את הידיים שלהם מהכיס שלנו.
במקום שהנהלת שירות התעסוקה תתגייס במאה אחוזים למאמץ במלחמה מעדיפים היום בשירות התעסוקה לעסוק בתנאי השכר שלהם. זאת פריבילגיה ששמורה רק לעובדי מדינה, והגיע הזמן להפסיק אותה.