האם רוב התלמידים במזרח ירושלים לומדים לפי תוכניות הרשות הפלסטינית?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: אריה דרעי
מפלגה: ש"ס
תוכנית: מדברים אקטואליה, רדיו קול חי
תאריך: 4.12.23
ציטוט: "רוב התלמידים במז' ירושלים לומדים לפי תוכניות של הרשות, והמורים שם נהנים מ'אופק חדש'"
ציון: לא נכון ברובו

יו"ר ש"ס חה"כ אריה דרעי התראיין לתוכנית "מדברים אקטואליה" של רדיו קול חי ונשאל על סוגיית הכללת בתי הספר של רשתות החינוך החרדיות ברפורמת "אופק חדש", צעד שנוי במחלוקת בגלל הפיקוח הלוקה בחסר על לימודי הליבה בהן. דרעי החליט להראות שיש מסגרות לימוד שאפילו פחות ראויות לאופק חדש: "אני התחלתי לברר קצת יותר לעומק על מה מדובר כאן, מי מקבל, מי לא מקבל. אתם יודעים שבמזרח ירושלים רוב התלמידים והתלמידות שם מתחנכים בחינוך ממלכתי? יש אמנם שמה גם בתי ספר פרטיים, אבל רובם ככולם, הרוב, חלק גדול מאוד, מתחנכים בחינוך ממלכתי. המורים והמורות שם, במזרח ירושלים, שאין לנו שום פיקוח על התוכניות לימודים, שהרשות הפלסטינאית שולטת על תכני הלימודים, המורים והמורות שם מקבלים משכורות ממדינת ישראל וגם מאופק חדש. אתם מבינים על מה אנחנו נלחמים? הצדיקים והצדיקות שלנו בשדרות ובנתיבות ובכל המקומות הללו שמוסרים את נפשם לחנך את ילדי ישראל - " (בשלב זה הוא נקטע על-ידי המראיינים).

ביקשנו מעיריית ירושלים נתונים לגבי התלמידים במזרח ירושלים וקיבלנו את הנתונים הבאים: בבתי הספר (לא כולל גנים, שם אין תוכנית לימודים), לומדים 46,930 בחינוך הרשמי ועוד 36,910 בחינוך המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר; יצוין שאם כוללים גם את הילדים בגנים, הרי שיותר לומדים במסגרות המוכש"ר מאשר ברשמי). לפי נתונים שהעביר לנו משרד החינוך, עוד כ-14 אלף תלמידים לומדים בחינוך הפרטי (אך לא היה ניתן להפריד בין גני ילדים לבתי ספר). לפי דוח של משרד החינוך מ-2019, "בבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים בחינוך הרגיל בשלבי החינוך גנ"י- חט"ב (כולל) מוחלים, מכח תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953… ותנאי הרישיון (לפי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1959)…, הסכמי השכר הקיבוציים טרום הרפורמה (טרום רפורמת אופק חדש)". כלומר, בתי הספר הרלוונטיים לענייננו הם החינוך הרשמי, שלפי משרד החינוך 98% מהמורים במסגרת זו במזרח ירושלים נכללים בה.

לפי נתוני עיריית ירושלים, מתוך התלמידים בבתי הספר הרשמיים, 15,851 לומדים לפי תוכנית הלימודים הישראלית ו-31,079 לפי תוכנית הלימודים הפלסטינית. אכן מדובר ברוב מתוך החינוך הרשמי, אבל מתוך כ-97,840 תלמידים מדובר ב-31.8%. כלומר, מעט פחות משליש מהתלמידים במזרח ירושלים לומדים במסגרת שגם נהנית מאופק חדש וגם מלמדת לפי תכנית הלימודים הפלסטינית. ייתכן שהשיעור מעט יותר גבוה כיוון שלגבי 14,000 התלמידים בחינוך הפרטי אין הפרדה בין גני ילדים לבתי ספר, אבל גם אם לצורך הטיעון נניח שכולם הם ילדים בגן ושתלמידי בית הספר לומדים כולם ברשמי ובמוכש"ר, נגיע ל-37.1% לכל היותר, מעט יותר משליש.

משרד החינוך העביר לנו גם חלוקה למוסדות: יש במזרח העיר 108 מוסדות רשמיים ו-88 מוסדות במוכש"ר (לא הועברו נתונים לגבי מספר המוסדות הפרטיים). מתוך המוסדות הרשמיים, 55 בתי ספר מלמדים לפי התוכנית הישראלית ו-53 לפי התוכנית הפלסטינית. כלומר, כ-27% מתוך מוסדות אלו הם כאלה שמלמדים לפי התוכנית הפלסטינית ועדיין נכללים באופק חדש.

שוחחנו עם ד"ר דוד קורן, מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות, שהסביר לנו את האופן בו פועלת מערכת החינוך במזרח ירושלים: "החינוך הפרטי אינו מפוקח על יד מדינת ישראל ואינו ממומן על ידיה. הוא ממומן על-ידי אונר"א, הרשות הפלסטינית או גורמים דתיים נוצריים או מוסלמים. מהתלמידים שלומדים בחינוך המוכר, כ-85% לומדים לפי תוכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית (המכונה בערבית 'תווג'יהי'). לפיכך, רוב בתי הספר העירוניים של עיריית ירושלים ורוב בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים, המפוקחים על ידי משרד החינוך, מלמדים את תכני הלימוד של הרשות הפלסטינית.

"בית ספר מוכר שאינו רשמי יכול לקבל עד 75% מהמימון שלו ממשרד החינוך, ונתון לפיקוח מקצועי של משרד החינוך. כדי לקבל את התקצוב יש צורך להראות שאנשי הצוות עומדים בקריטריונים הפדגוגיים הנדרשים, וקורה לא פעם שבגלל אי-עמידה בתנאים מקצועיים, הופעלו סנקציות כלפי מוסדות. בפועל, תוכנית הלימודים ברוב המוסדות הללו היא של הרשות הפלסטינית, שכוללת בין היתר גם תכני הסתה לאלימות ואי-הכרה במדינת ישראל. ברובד הפורמלי, משרד החינוך ועיריית ירושלים מקבלים את ספרי הלימוד, מוציאים מתוכם תכנים מהסוג הזה ומדפיסים מחדש. אחד מתפקידי הפיקוח הוא לבדוק שבתי הספר משתמשים בגרסאות המצונזרות. אף על פי כן, בפועל, בדינמיקה היומיומית של ההוראה בכיתות, אי-אפשר באמת לפקח על מה שהמורים, שהם חלק מהקהילה הפלסטינית, מלמדים בכיתות. לכן, הדרך המעשית לצמצם תכני הסתה בבתי הספר במזרח ירושלים היא לעודד את המעבר שלהם לתוכנית הלימודים הישראלית, כחלופה לזו הפלסטינית".

ד"ר קורן מונה שלוש מגמות עיקריות במערכת החינוך של מזרח ירושלים: הצטמקות החינוך הפרטי, גדילת החינוך הרשמי העירוני על חשבון המוכש"ר וגידול במספר התלמידים שלומדים לפי תוכנית הלימודים הישראלית (רוב המגמה הזו, לדבריו, היא בחינוך הרשמי-עירוני). "גם האליטה המזרח ירושלמית מבקשת אף היא יותר ויותר את התוכנית הישראלית", הוא אומר. הדבר הוסבר גם בכתבה של ניר חסון ב"הארץ": "העלייה באחוז הלומדים את התוכנית הישראלית נגרמת בעקבות הזרמת כספים של הרשויות למוסדות לימוד שמשתמשים בה. בנוסף, חלק מההורים במזרח ירושלים מעוניינים במעבר לתוכנית הישראלית, מכיוון שהשתתפות בתוכנית לימודים זאת מעלה את הסיכויים להתקבל למוסדות אקדמיים ישראליים. אך עדיין, רוב ההורים והתלמידים במזרח ירושלים מעדיפים את התוכנית הפלסטינית - שמאפשרת לימודים בגדה המערבית ובעולם הערבי".

מטעם חה"כ אריה דרעי לא התקבלה תגובה.

עיריית ירושלים מסרה יחד עם הנתונים שהעבירה: "בשנים האחרונות העירייה משקיעה מאמצים רבים בשיפור החינוך במזרח ירושלים, ולראייה הזינוק במספר הנרשמים לתוכנית הלימודים הישראלית. עיריית ירושלים רואה בתוכנית הבגרות הישראלית כלי פדגוגי איכותי, אשר מסייע לתלמידים להתקבל למוסדות השכלה גבוהה בישראל ובעולם בהצלחתם בלימודיהם בהם. כך, יוכלו צעירי מזרח ירושלים לסלול דרך לעתיד תעסוקתי ואקדמי איכותי יותר. זאת, לאחר הזנחה של 50 שנים של תוכניות הלימוד במזרח העיר.

"בהובלת ובהנחיית ראש העיר, משה ליאון, מתבצעים בימים אלה מאמצים אדירים לסגירת פערים של עשרות שנים גם בבינוי כיתות לימוד במזרח העיר. רק בשנתיים האחרונות נחנכו במזרח העיר קרוב ל-200 כיתות לימוד חדשות, ובשש השנים האחרונות נפתחו 43 בתי ספר חדשים.

"העירייה גם משקיעה בתוכניות ייחודיות להכנת תלמידי תיכון לאקדמיה. בין בתי הספר שנפתחו בשנים האחרונות, בתי ספר ייחודיים כגון בית ספר מדעי טכנולוגי, בית ספר לאומניות ומוזיקה, ובתי ספר למצוינות.

"כל אלה לצד פיתוח תשתיות, מהפכה בניקיון, טיפוח המרחב הציבורי, הקמת גני משחקים ופארקים רחבי ידיים.

"עיריית ירושלים משקיעה במזרח העיר כמו בשאר חלקי העיר, תשומת לב ומשאבים רבים".

לסיכום, מעט פחות משליש מתלמידי בתי הספר במזרח ירושלים הם כאלו שלומדים במסגרות שמלמדות לפי תוכנית הלימודים הפלסטינית ומוריה נהנים מרפורמת "אופק חדש", והם לומדים בכרבע ממוסדות הלימוד במזרח העיר. כמו כן, ישנו פיקוח מסוים על בתי הספר שמלמדים לפי תוכנית הלימודים הפלסטינית, במסגרתו ספרי הלימוד מצונזרים, אך האפקטיביות של פיקוח זה לא ברורה. לכן דבריו של דרעי לא נכונים ברובם.