אריה דרעי, ש''ס (מדברים אקטואליה, רדיו קול חי, 4.12.23) / צילום: רפי קוץ
העלאת התגמול של המורים במגזר החרדי באמצעות הכנסתם לרפורמת "אופק חדש" עוררה בשבועות האחרונים ביקורת רבה מכיוונים שונים. יו"ר ש"ס, אריה דרעי, תקף לאחרונה את הנושא מזווית חדשה: "אני התחלתי לברר קצת יותר לעומק על מה מדובר כאן, מי מקבל, מי לא מקבל", הוא אמר בראיון ברדיו קול חי. "אתם יודעים שבמזרח ירושלים רוב התלמידים… חלק גדול מאוד, מתחנכים בחינוך הממלכתי? …הרשות הפלסטינית שולטת שם בתכני הלימודים, והמורים שם מקבלים משכורות ממדינת ישראל וגם מ'אופק חדש'. אתם מבינים על מה אנחנו נלחמים?".
● המשרוקית | מתוך כלל תקציב החינוך רק 190 מיליון שקל מופנים למגזר החרדי?
● המשרוקית | נתניהו טען שהמורים החרדים יקבלו רק 30 מיליון ש'. כמה באמת הוקצה?
למי שלא בקיא בפרטים נסביר את הטיעון של דרעי. "אופק חדש" היא רפורמה שחלה בחינוך הממלכתי; במזרח ירושלים רוב התלמידים לומדים בחינוך הממלכתי, וחומר הלימוד שם הוא של הרשות הפלסטינית; מכאן: בעוד שרוב המורים שם נהנים מתוספת השכר של "אופק חדש" בזמן שהם מלמדים חומרים של הרשות הפלסטינית, למורים (ברשתות של ש"ס) "בשדרות ובנתיבות", כלשונו, מסרבים לתת תנאים דומים. נשים בצד את שאר הטיעונים לגבי יישום "אופק חדש" ברשתות החרדיות, ונתמקד במזרח ירושלים. האם הנתונים של דרעי נכונים?
מהנתונים שקיבלנו מעיריית ירושלים עולה כי במזרח ירושלים ישנם כ-47 אלף תלמידים שלומדים בחינוך הרשמי (כלומר, הממלכתי), וכ-37 אלף לומדים בחינוך המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) שאינו נכלל כרגע ברפורמת אופק חדש. לכך צריך להוסיף גם את התלמידים שלומדים בחינוך הפרטי. לפי משרד החינוך מדובר בכעוד 14 אלף תלמידים (כאן הנתונים כוללים גם גנים, בניגוד לשתי הקטגוריות הקודמות). נסכום לצורך חישוב גס את הנתונים ונקבל כי תלמידי החינוך הממלכתי מהווים כ-48% מכלל התלמידים. אבל רגע, האם כל התלמידים בחינוך הזה לומדים לפי התוכניות של הרשות הפלסטינית?
כאן צריך לדבר על מגמה שהולכת וגוברת בשנים האחרונות שלפיה יותר ויותר הורים מבקשים שילדיהם ילמדו דווקא לפי התוכנית הישראלית. לפי הנתונים שהעבירו לנו מעיריית ירושלים, כשליש מהתלמידים בחינוך הממלכתי כבר לומדים כיום לפי התוכנית הישראלית, בעוד שכשני שלישים לומדים לפי התוכנית הפלסטינית. כלומר, נותרנו עם כ-31 אלף תלמידים בלבד שעונים להגדרה של דרעי: גם לומדים בחינוך הממלכתי, וגם לפי התוכנית הפלסטינית. ומתוך כלל תלמידי מזרח העיר - כמאה אלף, כאמור - הם כבר מהווים מיעוט.
היות שדרעי דיבר על מספר תלמידים אך התכוון בעצם לתנאים שמהם נהנים המורים, אפשר לקבל אינדיקציה לנתונים גם דרך חלוקה לפי מוסדות. לפי משרד החינוך, מתוך 108 בתי הספר בעיר שהם חלק מהחינוך הממלכתי, ב-55 מלמדים לפי התוכנית הישראלית וב-53 לפי התוכנית הפלסטינית. לכך צריך להוסיף עוד 88 מוסדות ששייכים למוכש"ר ועוד מספר לא ידוע של בתי ספר פרטיים. כלומר, גם כאן, הקבוצה שהזכיר דרעי רחוקה מלהוות רוב.
ומה לגבי הטענה המשתמעת מדבריו של דרעי שלפיה חינוך לפי תוכניות הרשות הפלסטינית פירושה חינוך "בעייתי" או כזה שלא עולה בקנה אחד עם האינטרס הישראלי? הטענה, כך נראה, אינה מופרכת, ובכל זאת מעניין לציין שהמצב מעט מורכב יותר. ראשית, לפי ד"ר דוד קורן, מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות, בתי הספר הממלכתיים (וגם אלה שבמוכש"ר) נתונים לפיקוח מקצועי של משרד החינוך, ו"קורה לא פעם שבגלל אי-עמידה בתנאים מקצועיים, הופעלו סנקציות כלפי המוסדות הללו". יחד עם זאת, תוכנית הלימודים של הרשות אכן כוללת לדבריו "גם תכני הסתה לאלימות ואי-הכרה במדינת ישראל". אמנם, "ברובד הפורמלי, משרד החינוך ועיריית ירושלים מקבלים את ספרי הלימוד, מוציאים מתוכם תכנים מהסוג הזה ומדפיסים מחדש, אבל אי אפשר באמת לפקח על מה שהמורים, שהם חלק מהקהילה הפלסטינית, מלמדים בכיתות". לכן, הוא מסביר, "הדרך המעשית לצמצם את תכני הסתה שם היא לעודד את המעבר שלהם לתוכנית הלימודים הישראלית".
בשורה התחתונה: דבריו של דרעי לא נכונים ברובם. כמחצית מהתלמידים במזרח ירושלים לומדים בחינוך הממלכתי שנכלל ברפורמת אופק חדש, אך מתוך המחצית הזאת, רק כשני שלישים לומדים לפי תוכניות הלימוד של הרשות הפלסטינית. כך, בשורה התחתונה, רק כשליש מהתלמידים - וכרבע ממוסדות הלימוד - משתייכים לקבוצה שאותה הזכיר בדבריו.
תחקיר: אוריה בר-מאיר