המלחמה השפיעה על משק הבית הישראלי / עיצוב: טלי בוגדנובסקי
19.7% מהמשפחות מעידות שהכנסתן נפגעה בעקבות המלחמה, כך על פי דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת" שהתפרסם היום. באופן חריג, דוח העוני האלטרנטיבי לא כולל את מדד העוני הידוע והמוכר שלהם. זו הפעם הראשונה מאז 2013 שהם לא מפרסמים את "מדד העוני הרב-ממדי" שהציגו בעבר כאלטרנטיבה למדד העוני הסטנדרטי של ביטוח לאומי.
● שיעור האבטלה המורחב מצטמק, אך אחוז המוצאים לחל"ת עולה
● פיצויים על נזקי המלחמה: המדינה שילמה 2.5 מיליארד שקל לעסקים
במקום זאת, הדוח מציג, בין השאר, סקר שנעשה בקרב הציבור הכללי על השפעות המלחמה. על־פי הסקר, 14.7% מהציבור חוששים מאוד שיידרדרו למצוקה כלכלית בעקבות המלחמה, ו-30.8% די חוששים. השאר לא כל כך חוששים או לא חוששים כלל. בו־זמנית, מהסקר עולה ש-32.2% מאמינים שהממשלה לא נותנת כלל מענה לצרכים העולים מהשטח בעקבות המלחמה, ו-29.9% אומרים שהיא מסייעת רק במידה מעטה.
על פי הסקר שערכו ב"לתת" במסגרת השאלון על מדד העוני הרב-ממדי ל-2023, נמצא ש-22% מהמשפחות, ו-36% מהילדים, חווים חוסר בטחון תזונתי ברמה כלשהי.
כתחליף למדד העוני הרגיל שלהם, דוח העוני האלטרנטיבי כולל לראשונה "קו עוני אלטרנטיבי" השואף לשקף הוצאה נדרשת למחיה בסיסית, ו"עלות קיום נורמטיבית", השואפת לשקף עלות מחיה סטנדרטית, המייצגת את מעמד הביניים הבינוני בישראל. זאת, תוך שיקוף של הוצאות מזון, דיור, ביגוד, חינוך ובריאות - אך גם תוך חישוב "רכיב יחסי" הכולל הוצאות אחרות, שהוא פשוט הגדלה ב-30% של רוב ההוצאות הנמדדות.
מדוע נדרשת הגדלה כזאת, מעבר להוצאות הבסיסיות ש"לתת" הגדירו? כדי לשקף את "סיפוק העדפותיהם וצרכיהם השונים, אותם לא ניתן לאמוד בצורה קשיחה". למה 30%? זאת בעקבות מחקר של ביטוח לאומי מ-2004, שניסה לחשב מדד עוני אבסולוטי, והשתמש בקונספט דומה ובהגדלה של 25 עד 35 אחוז.
לפי סקרי הלמ"ס, 75% ממשקי הבית מתחת ל"עלות קיום נורמטיבית", כפי שהוגדרה בארגון "לתת"
על־פי הדוח, עלות המחיה החודשית המינימלית בישראל היא 5,107 שקל בחודש לאדם אחד, או 12,938 שקל בחודש למשק בית של שני הורים ו-2 ילדים. אך "לתת" לא אומרים כמה משקי בית בישראל נמצאים מתחת לרף הזה - כלומר, כמה אנשים מוגדרים כעניים על־פי המדד שהגדירו, וכמה נמצאים מעליו. בנוסף, גם אין שום ניסיון להסביר מה קרה למדד הזה לאורך זמן - האם יש בישראל יותר או פחות עניים לאורך זמן? האם הרף עצמו עלה בשנים האחרונות בעקבות האינפלציה, ובכמה?
ב"לתת" אומרים שהם לא מספקים נתונים אלו מכיוון ש"אומדן עלות המחיה אשר בוצע השנה הינו ראשוני, ממצאיו מובאים כבסיס לקיום דיון ציבורי ומדיני ולפיתוח עתידי, על־מנת לבחון את השינויים לאורך שנים". אם כך, לא לגמרי ברור מה המשמעות שלו כעת או מה הוא בא ללמד אותנו. במיוחד כשהוא מחליף את דוח העוני הרב־ממדי שכתבנו בעבר בגלובס על הבעיות המתודולוגיות בו, והיווה את הפרסום העיקרי בדוח העוני האלטרנטיבי.
בנוסף, "לתת" מפרסמים מדד נוסף של "עלות קיום נורמטיבית" שנועד לשקף את עלות הקיום של מעמד הביניים בישראל בעשירונים 6-7. על־פי חישוביהם, מדד זה עומד על 8,259 שקל בחודש ליחיד, או 21,143 שקל בחודש למשק בית של שני הורים ושני ילדים. "לתת" לא מציינים כמה אנשים נמצאים מתחת לרף זה וכמה מעליו, אך חישוב באמצעות סקרי ההוצאות של הלמ"ס מראה שרק רבע ממשקי הבית בישראל נמצאים מעל לרף זה, ו-75% מתחתיו.
הארגון גם לא מציין מה המגמות לאורך זמן, אך מאותם סקרי למ"ס נראה שיש פחות ופחות עניים: ב-2021, על־פי הרף שהארגון הגדיר, 46% נמצאים מתחת לרף העוני המינימלי ו-75% נמצאים מתחת לרף הנורמטיבי, אך בשנת 2011, לעומת זאת, 58% היו מתחת לרף העוני המינימלי שהגדיר, ו-84% ממשקי הבית היו מתחת לרף הקיום הנורמטיבי. אם ניקח עוד אחורה, נגלה שב-1997, 75% היו מתחת לרף העוני המינימלי שהוגדר, וכמעט כל האוכלוסייה (93%) הייתה מתחת לרף הקיום הנורמטיבי.
הרוב הגדול של הדוח מוקדש לסקר נתמכי הסיוע. על פי "לתת", "נתמכי הסיוע, הם אותם פרטים או משפחות המקבלים סיוע במזון מרשת של כ-210 העמותות השותפות של ארגון לתת" - כלומר, מדובר במי שמקבלים סיוע באופן ישיר מ"לתת" ומהעמותות השותפות שלה. על־פי תשובותיהם לסקר, 81.8% מנתמכי הסיוע נמצאים בחובות, 85.1% במחסור אנרגטי, ו-79.3% סובלים ממחלה כרונית.