חות'ים משתלטים על ספינת ''גלאקסי לידר'' / צילום: ap, Houthi Media Center
קואליציה צבאית בינלאומית יוצאת דופן תקפה את המורדים החות'ים בתימן. השנה היא 2015 ואת הקואליציה ההיא הובילה סעודיה והיו חברות בה מדינות מהמפרץ הפרסי ומצפון אפריקה. זה היה הרגע שבו פרצו החות'ים לתודעה הבינלאומית וגם לכותרות לזמן קצר. הקואליציה הסונית ברובה הפציצה מתקנים צבאיים, מחסני תחמושת ותשתיות, לאחר שהחות'ים, שנתפסו כפרוקסי של איראן השיעית, כבשו את הבירה צנעא. בעשור שקדם לכך העולם היה עוד תחת השפעת המאבק בג'יהאד העולמי, ונראה כי אם היה ארגון מקומי שטרד את מנוחתו הרי שהיה זה אל־קאעידה בתימן. אלא שבכל הזמן הזה, וגם מאז, החות'ים הלכו והתעצמו.
● ראיון | הישראלים מוצאים נחמה במכוני הקעקועים: אלה הפופולריים ביותר
● ממנעולנים ומסגרים ועד רישיון לחץ וקשת: אלה העסקים שפורחים במלחמה
● פרשנות | לקונספציה יש זנב ארוך והוא עובר בהרי תימן
במשך שנים הם נתפסו בישראל כסוג של איום מקומי על תימן עצמה בלבד. אולם 14 שנות אספקה צבאית איראנית הציבו את החות'ים לא רק כאיום תימני־פנימי. בעזרת מומחים נשרטט את צמיחתם והתעצמותם לכדי צבא טרור המונה לפחות כ־100 אלף לוחמים, שמהווה איום אזורי כללי ואיום ישיר על ישראל, כפי שנוכחנו. הם מצוידים במיטב התוצרת האיראנית, טילים בליסטיים, טילי שיוט וכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים), שכבר כחודשיים הם משגרים לעבר ישראל, ואפילו בכלי שיט בלתי מאוישים. אך אולי יותר מכול, שליחיה של איראן בתימן הובילו למצור של ממש על הים האדום ופוגעים אנושות בחופש השיט ובסחר הבינלאומי.
לאחר שבשבועות האחרונים גברו איומי והתקפות החות'ים על ספינות תובלה הודיעה השבוע ארה"ב על הקמת כוח משימה בינלאומי להגנה על חופש השיט בים האדום. עשר מדינות ייטלו בו חלק באופן רשמי: ארה"ב, בריטניה, בחריין, קנדה, צרפת, איטליה, הולנד, נורבגיה, איי סיישל וספרד. ישראל לא ביניהן, אולם קשה להאמין כי היא לא מעורבת בשיתוף הפעולה.
בולטות בהיעדרן ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, ויש לכך כמה הסברים אפשריים: קשרי המסחר של אבו דאבי וריאד עם טהרן כמו גם חשש מתוקפנות איראנית, סגירת חשבון עם המערב שנמנע מהתערבות משמעותית במלחמת האזרחים בתימן מאז 2015, והאיום החות'י המוצהר כי יפגעו באופן גורף באתרי הנפט והגז הטבעי שלהן אם יצטרפו לכוח.
שבט ממיעוט דתי בהרים
כדי להבין את החות'ים ואת מעמדם אין מנוס מלהרחיק מעט לעבר ההיסטוריה. אף שבישראל הם נתפסים כמקשה אחת עם איראן בשל ההשתייכות לזרם השיעי באסלאם, החיבור בין טהרן לבין החות'ים אינו כזה טבעי. מבלי להעמיק בהבדלים התיאולוגיים, הם שייכים לפלגים שונים, החות'ים הם שבט שיעי־זיידי, פלג דתי שמהווה כ־35% מהאוכלוסייה בתימן, ואילו האיראנים הם שיעים ג'עפרים (האסכולה ההלכתית הנפוצה בעולם השיעי). למרות שהחות'ים מזוהים עם צנעא, בשל שליטתם בה - שורשיהם ממחוז צעדה שבצפון־מערב תימן. הזרם הזיידי צמח שם ועד אמצע המאה ה־20 האימאמים הזיידים שלטו באזור במשך כאלף שנה. ב־1962 פרצה מלחמת האזרחים של צפון תימן, והשלטון הדתי־מלוכני הודח בהפיכה צבאית, שאליה הצטרפו בשמחה הסונים השאפעים - יתר 65% מאזרחי תימן.
ומה עם החות'ים? ב־1990 התאחדו צפון ודרום תימן, וזמן קצר לאחר מכן ייסד המנהיג הפוליטי והדתי חוסיין בדר א־דין אל־חות'י את תנועת "הצעירים המאמינים", שנועדה להחיות את התנועה הזיידית. תחילה שלטונו של הנשיא עלי עבדאללה סלאח תמך בתנועה שקמה במחוז צעדה ובמוסדות החינוך הדתי שהטיף לאידיאולוגיה של מלחמה דתית. המחשבה הייתה כנראה שאולי יידרש ללוחמים, במקרה של פלישה אפשרית של ערב הסעודית. נקודה אחת על תיאולוגיה בכל זאת, לזיידים אין בעיה עם מלחמה בשליט. וכך, בעת שסאלח הפנה את תשומת ליבו לארה"ב ולסעודים, איתם חתם על הסכם גבול בשנת 2000, חוסיין אל־חות'י שאב רעיונות מחיזבאללה לדרכים להשתלטות המיעוט השיעי על תימן והשבת קרנו של המיעוט הזיידי, שלתפיסתם הודר כלכלית וחברתית.
סאלח ציפה ככל הנראה כי החות'ים יניחו את נשקם, מה שלא קרה והוביל לרצף חיכוכים והפסקות אש לסירוגין ושלל תזות על התנהלותו של סאלח והעובדה שלא מחץ את החות'ים בשלב מוקדם. לפי אחת מהן, סאלח רצה לנצל את המצב כדי לחסל את בן דודו ויריבו, עלי מוחסן, מפקד אוגדת שריון בצבא תימן. בכל פעם שבה היו חילופי אש עם החות'ים, מוחסן נשלח לחזית כמפקד.
המפנה, בדמות התקוממות משמעותית נגד השלטון המרכזי, החל ב־2004 בהנהגת חוסיין אל־חות'י, וסאלח הציב על ראשו פרס של כ־75.5 אלף דולר. בתוך חודשים ספורים הוא נהרג והארגון ששמו הרשמי הוא "אנצאר אללה" (מגיני האל), קיבל את הכינוי "המורדים החות'ים" - אף שלא כולם חות'ים. מאז מי שעומד בראש הארגון הוא אחיו, עבד אל־מלכ אל־חות'י.
השתלבו היטב בציר האיראני
אף שמראשיתה פעילותם נגד הנשיא סאלח שירתה את האינטרסים של טהרן, רק ב־2009 החלו להגיע לידי החות'ים משלוחי אמצעי הלחימה המשמעותיים מאיראן. מאז, מיצבו את מקומם בציר ההתנגדות של איראן נגד ישראל, שבו מעורבים שלל ארגונים ומיליציות, נוסף לחמאס ולחיזבאללה. החות'ים משתלבים היטב בקו האנטי־ישראלי של איראן, עם הסיסמה שמובילה אותם: "מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים, ניצחון לאסלאם".
ההישג המשמעותי הראשון של החות'ים הגיע כעבור שנתיים, כשהשתתפו במחאות האביב הערבי שהובילו להדחת סאלח ב־2011. אותו מוחסן, בן דודו של סאלח, העניק להם כהכרת תודה את מחוז צעדה. הם ניצלו את ההזדמנות והפכו את האזור למיני־מדינה, תוך סירוב להצטרף למודל הפדרלי של תימן.
מבחינת החות'ים כל אדם וכל גוף שמשרת אותם הוא רק כלי. כך היה ב־2014, כאשר הם השתלטו על צנעא, דווקא באמצעות שיתוף פעולה עם סאלח, שלא אהב את התנהלותו של מחליפו בנשיאות, סגנו לשעבר עבד רבו מנסור האדי. מאז אותה השנה מלחמת האזרחים מתחוללת בתימן ותוצאותיה ניכרות: התמ"ג לנפש שעמד ב־2014 על כ-1,557 דולר צלל לכ־677 דולר כיום.
בשלוש השנים הראשונות שלה החוזה בין החות'ים לסאלח מול ערב הסעודית ובעלי בריתה עמד. אולם ב־2017 האשימו החות'ים את סאלח בקשר בינו לבין איחוד האמירויות, בעלת בריתה של מועצת המעבר הדרומית, גוף בדלני שהקים אוטונומיה בדרום תימן. במהרה פרצו קרבות ברחובות צנעא, ובתוך שישה ימים סאלח חוסל.
מאז אפריל שוררת במדינה הפסקת אש שבירה, שהושגה באמצעות הליך הנורמליזציה בין ערב הסעודית לבין איראן. כל אחד מהצדדים משפיע על גורם אחר: הסעודים בקשר קרוב עם הכוחות הסוניים המשמעותיים, ואילו איראן עם החות'ים ששולטים על מחוז־האם שלהם, צעדה, על הבירה צנעא ועל מרבית חופי הים האדום, משם הם מאיימים על חופש השיט.
שליטה בנתיבי השיט
אף שמבחינת אמצעים זה אינו בהכרח האיום המרשים ביותר שלהם, שכן כלי שיט צבאיים משמעותיים אין להם, נתיב החוזקה של הח'ותים הוא הימי. היתרון הגדול שלהם הוא שהם חולשים על מרבית חופי הים האדום של תימן, ונמצאים צפונית לבאב אל־מנדב - המצר שמחבר בין הים האדום למפרץ עדן ולים הערבי, שדרכו עוברים כ־14% מהסחר הימי העולמי. החות'ים פוגעים בתנועת השיט באמצעות טילים, כלי טיס וכלי שיט בלתי מאוישים. כך הם הובילו ענקיות ספנות להסיט את נתיבי השיט אל כף התקווה הטובה ומערב אפריקה - עיקוף שמוסיף כ־14-10 ימים.
"החות'ים הם צבא טרור, ומהווים דוגמה לכך שלא צריך כלי שיט יקרים כשרוצים לפגוע בחופש השיט", אומר תא"ל (במיל') יובל אילון, ראש מספן המודיעין בזרוע הים לשעבר וכיום חוקר בכיר בנושא אסטרטגיה ימית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל אביב. "כלים בלתי מאוישים הם נשק להמונים. המחיר הנמוך יחסית והעובדה שהם נמצאים בשוק בכמויות גדולות מאפשרים לח'ותים להפוך לצי טרור". אילון מציין כי הנתיב הימי הוא מרכזי בהובלות אמצעי הלחימה של איראן אל החות'ים. "רוב החימוש החות'י הוא טכנולוגיה איראנית ומיוצר באיראן. משלוחי נשק נלכדו לא פעם על ידי הצי החמישי של ארה"ב במרחב בין איראן לבין תימן".
מצר הורמוז, המקשר בין מפרץ עומאן והים הערבי למפרץ הפרסי, ותעלת סואץ, השער הצפוני של הים האדום המחבר אותו לים התיכון, מדורגים במקומות השלישי והרביעי בטבלת נתיבי השיט העמוסים בעולם. הנקודה הצרה שמקשרת בין הורמוז לבין סואץ היא באב אל־מנדב.
מערך המודיעין הימי החות'י נחלק לשניים: איסוף מכלי מידע גלויים ומערך אוניות המודיעין של כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים. אחד היתרונות של כוחות טרור ימי הוא שהמידע על תנועת כלי שיט הוא ציבורי ונגיש לכול, באתרים כמו Marine Traffic או Vessel Finder. באמצעותם ניתן לעקוב אחרי אוניות הסוחר שעובדות לטווחים ארוכים. בה בעת ישנן ספינות המודיעין של כוח קודס: אוניות סוחר תמימות למראה מבחוץ שמאכלסות בסיסי מודיעין בפנים. המחשה למעורבותן במתקפות החות'ים התקבלה בחטיפת אוניית "גלקסי לידר" שבבעלות חברת ריי של רמי אונגר. האונייה חלפה בבוקר 19 בנובמבר ליד ספינת הביון "בהשאד", ובשעה 13:05 השתלטו עליה החות'ים. הפעילות הזאת של בהשאד, שרשומה כאוניית מטען כללי, אינה מפתיעה, שהרי נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ השית עליה סנקציות בשנת 2018.
"החות'ים הם צבא טרור מוכוון איראן", מציין אילון, "יש להם את ההיגיון שלהם. אך האיראנים הם בעלי המאה ופעמים רבות בעלי הדעה". לדבריו, בשליטה על באב אל־מנדב נוסף למצרי הורמוז איראן מפגינה את שאיפתה להיות מעצמה אזורית, ומושכת בחוטים מאחורי החות'ים.
גם האונייה האיראנית "סאביז" מוגדרת כאוניית מטען כללי, אך לפי פרסומים זרים ישראל תקפה אותה באפריל 2018 סמוך לאריתריאה. בטהרן הודו כי הספינה עוסקת במשימות ביטחון, אך טענו שמטרתה "אבטחת שיט ופעילות נגד פיראטים". האירוניה היא שטהרן כנראה מפעילה גם פיראטים סומלים. כך עולה מהודעת פיקוד מרכז של ארה"ב שציין כי את המתקפה לפני כחודש נגד המכלית "סנטרל פארק", שבבעלות זודיאק מריטיים של אייל עופר, ביצעו סומלים. לאח ר שהצי האמריקאי סיכל את המתקפה, החות'ים שיגרו טילים בליסטיים לעבר המכלית וספינת הצי.
סומליה היא כר פורה לטרור בראשות ארגון א־שבאב, שמסונף לאל־קאעידה. קשר בין איראן השיעית לבין אל־קאעידה, שהוא ארגון טרור סוני, עשוי להישמע מוזר, אך נראה שבמקרה הזה תופס הפתגם "האויב של האויב שלי הוא חבר שלי". כדי להבין את הקשר בין אל־קאעידה לבין איראן צריך לחזור לספטמבר 2015, עת מנהיג אל־קאעידה סיף אל־עדל שוחרר ממעצר באיראן בתמורה לדיפלומט איראני ששוחרר משבי אל־קאעידה בתימן. "סיף אל־עדל עדיין נמצא בטהרן", מספר ד"ר מיכאל ברק, חוקר בכיר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן. "לתימן הוא שלח את בנו, כדי שיצטרף לאל־קאעידה בחצי האי ערב. הטרור הימי של אל־קאעידה מושפע מהספר 'ההתנגדות האסלאמית הגלובלית'. זו הדוקטרינה לטרור ימי, שבאמצעותו תיפגע הכלכלה העולמית".
ד"ר ברק מסביר כי אל־עדל רואה בחיזוק היחסים עם איראן כלי לחיזוק אל־קאעידה. "בשנתיים האחרונות אין מתקפות מאל־קאעידה בחצי האי ערב נגד החות'ים. זה מראה שיש ברית שמתהווה בין אל־קאעידה לאיראן. יש דוחות שמצביעים שאל־קאעידה משתף פעולה עם החות'ים ברשתות הברחה של נשק, סחר בבני אדם וברשתות מימון. יש חבר'ה מאל־קאעידה בחצי האי ערב שגרים אצל חות'ים. יש הסכמה שלא בכתב. הנהגת אל־קאעידה גרים בטהרן ויש לזה מחיר".
מאגר טילים בליסטיים איראני
לפי הטענות מטהרן ומצנעא, המורדים החות'ים מצוידים בטילים שמגיעים לטווח של 2,000 ק"מ, שמכסה שטח רב ממדינת ישראל. למרות הנתונים על הנייר, במציאות, לפחות עד כה, נראה כי הם אינם מאיימים על מרבית שטחי ישראל, כמו ידידיהם בחיזבאללה בלבנון. אך הם בהחלט ממחישים כיצד די בטילים בליסטיים ובכטב"מים שמכסים את מפרץ אילת וכ־300 ק"מ צפונה משם - להפוך לאיום על המדינה, הגם שבינתיים מערכות ההגנה האווירית מתמודדות איתו.
האיראנים דאגו לצייד את המורדים החות'ים במאגר טילים בליסטיים מרשים שנע מטילי פאתח 110 בעלי טווח של 300-200 ק"מ ועד לעמאד, חוראשאהר וסג'יל, שנטען כי מגיעים לכ־2,000 ק"מ. זאת כאשר המרחק לישראל הוא כ־1,700 ק"מ. בד בבד החות'ים מחזיקים בטילי שיוט, מהטיל יא עלי שהטווח שלו כ־700 ק"מ ועד סומאר שמגיע לכ־3,000-2,000 ק"מ.
טיל שיוט קשה יותר ליירוט מטיל בליסטי, משום שבניגוד אליו הוא מתמרן. אולם בשל התמרון הוא אטי יותר, בדומה למטוס - ופותחו מערכות שיודעות לטפל באיום. סכנה מרכזית בטיל שיוט היא שהוא יכול לעשות מסלול מעגלי, לעקוף מערכות רדאר - ולתקוף מאחוריהן. כלומר, טיל שיוט עלול להגיע לישראל מכיוון מערב, אף שהחות'ים ואיראן אינם נמצאים בכיוון זה. לצד הטילים, החות'ים מחזיקים בכטב"מי מודיעין, תקיפה וחימוש משוטט (כטב"ם מתאבד) בעלי טווחים של 150 ועד 2,400 ק"מ.
ניתן רק לשער מה היה עלול לקרות לאילת אם היא לא הייתה מגובה במערך הגנה אווירית איכותי, כפי שישנו בישראל. בשכבות הנמוכות ישראל מפעילה את כיפת ברזל וקלע דוד, אך הטילים הבליסטיים מטופלים בשכבות הגבוהות יותר - עם חץ 2 וחץ 3. יתרה מכך, לפי פרסומים זרים, חלק מהטילים ששיגרו החות'ים לעבר ישראל יורטו בידי מערך ההגנה האווירית של ערב הסעודית. לצד זאת, חלק מהטילים והכטב"מים ששיגרו החות'ים לעבר ישראל יורטו בידי מערכות ההגנה האווירית בספינות הצי החמישי של ארה"ב, הצי הבריטי והצי הצרפתי.
"כל מה שהחות'ים מקבלים זה מאיראן. יש להם מעט יכולת ייצור עצמית - לאחר שהאיראנים הקימו שם תעשיות", אומר ד"ר עוזי רובין, לשעבר ראש מנהלת חומה, האחראית למיזמי ההגנה האקטיבית נגד טילים בליסטיים ורקטות וכיום חוקר במכון בגין־סאדאת באוניברסיטת בר אילן ובמכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "בספטמבר הם עשו מצעד שבו הציגו טילים איראניים גדולים יותר, כולל דגם ארוך טווח שאנחנו קוראים לו שיהאב 3, שמגיע מעבר לאילת. את זה הם לא מסוגלים לייצר, אבל ההעברה היא פשוטה, לוקחים באונייה ומעבירים".
ד"ר רובין מציין כי בעוד היקף האמצעים שברשותם לא ידוע, מה שברור הוא שכוח האש של החות'ים מוגבל למה שאיראן נותנת להם. "האיראנים ציידו אותם במלחמה מול הסעודים מנשק אישי ועד טילים בליסטיים. הם שיגרו מאות כטב"מים תוקפים לערב הסעודית ומאות רקטות בקרבת הגבול, כולל תקיפות של ריאד, ג'דה וערים בצפון־מזרח סעודיה עם טווחים של כ־1,700-1,400 ק"מ". הוא מציין כי אם מנתחים את שיגורי הטילים של החות'ים לעבר ערב הסעודית, ששוכנת סמוך אליה, בניגוד לישראל - הם הגיעו לקצב של כ־200 בשנה.
לגבי הכטב"מים ארוכי הטווח ד"ר רובין מסביר כי החות'ים מסוגלים לייצר רק את חלק מהרכיבים לבדם, משום שאת המנועים הם צריכים לקבל מאיראן. "לכטב"מים שלהם יש טווח שמגיע לאילת, אבל איני חושב שהרבה מעבר לכך. ראינו כטב"מים שנגמר להם הדלק ונפלו בירדן. האיראנים יפתחו להם דגמים יותר ארוכי טווח. לאיראנים יש מגבלה עצמית של פיתוח ל־2,000 ק"מ בגלל התחייבות ישנה של המנהיג העליון, הכטב"מים שלהם מגיעים לישראל ממש בקצה הטווח".
איום אזורי, לקרוב ולרחוק
אמנם כרגע התקיפות של החות'ים מופנות בעיקר כלפי ישראל, אך כאמור מדובר באיום אזורי, וכוחות היבשה שלהם בהחלט מאיימים על שכנותיה של תימן. יש משהו מטעה כשמתייחסים ל"אנצאר אללה" כמורדים החות'ים או כאל ארגון טרור - משום שמדובר בצבא של ממש. ההערכות מגוונות, אך נעות סביב 150-100 אלף לוחמים - נוסף למגוון האמצעים שכבר נמנו. הצלחת כוחות החי"ר של החות'ים במלחמת האזרחים שמתחוללת בתימן מאז 2015 מדברת בעד עצמה. הסיבה שערב הסעודית תמכה בהפסקת האש השבירה ששוררת במדינה מאז אפריל, מעבר להתקרבות לאיראן, היא ההפנמה כי הממלכה ואיחוד האמירויות נחלו כישלון בהגשמת מטרותיהן בתימן. מדינה שהיא אמנם שבטית ומפולגת באופן מסורתי, אבל בעלת רוב סוני ברור.
"הבוץ התימני" שיצרו החות'ים לריאד ואבו דאבי נובע גם מהטופוגרפיה המגוונת והסבוכה מאוד ברמה הטקטית של תימן, ששטחה דומה לשוודיה. רק בצפון תימן, בסביבת החות'ים, אפשר למצוא מקומות כמו רמלת דאהם, מדבר עם דיונות בגובה של 1,000-800 מטרים, ואת ההר נבי שועייב שמתנשא לגובה של 3,666 מטר וסמוך לבירה צנעא. כלומר, זו מדינה שקשה מאוד לכוחות זרים להשתלט עליה. "החות'ים הגיעו מאזור צעדה, שהוא הררי וקשה להילחם בו", אומר ד"ר יואל גוז'נסקי, ראש הזירה האזורית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל אביב. "חלק מהיתרונות שלהם מול הסעודים, שהלחימה בהם החלה ב־2009, הוא לוחמת הגרילה משטחים הרריים. חיזבאללה חנך את החות'ים ואף ייתכן שלמד מהם".
ההצלחה הצבאית הזאת במלחמת האזרחים גרמה לכמה השפעות. ראשית, תימנים רבים התגייסו לשורות החות'ים, בין שבעקבות קשרי נישואים שיצרו חיבורים עם קבוצות שבטיות לאורך זמן ובין שממוטיבציה "להילחם נגד הפולשים". ההשפעה הנוכחית קשורה לחשש של הסעודים מפני חידוש משמעותי של הלחימה, שכן החות'ים עשויים לבחור להעניש את הממלכה בתקיפות קרקעיות לאורך הגבול בין השטחים הנרחבים בתימן שבשליטתם לבין ערב הסעודית.
נוסף לכך, מציין ד"ר גוז'נסקי, "חלק גדול מהאמל"ח של החות'ים הוא מהצבא התימני לשעבר". כך למשל, ההשתלטות על הספינה "גלקסי לידר", בטרם הובלה אל נמל חודיידה, התבצעה באמצעות מסוק מי 17 מתוצרת רוסיה. אין מדובר בתוצרת צבאית שקיבלו החות'ים ממוסקבה, אלא בשלל ממלחמת האזרחים.
גוז'נסקי מסביר כי "הצבא שלהם מאומן מאוד. בתוך תימן הם אמנם השתמשו בטילים וכטב"מים, אבל פחות. הם הביאו שם את הכוח הקונבנציונלי שלהם - והביאו הישגים גדולים". עוד הוא מציין כי "במהלך מלחמת האזרחים החות'ים כבשו שטחים בתוך ערב הסעודית. הגבול פרוץ ברובו, והסעודים מתקשים לאבטח אותו. חלק מתקיפות הטילים והכטב"מים נגד ערב הסעודית אף בוצעו מתוך השטח הסעודי. יש חשש שאם תתלקח הזירה החות'ית, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות יותקפו".
למרות שהם מחומשים בידי איראן, ובוודאי במידת מה גם שליחיה, החות'ים אינם פרוקסי קלאסיים. מדובר במערכת שיעית־זיידית שקיימת בתימן עשרות שנים שאליה הצטרף מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה שחוסל ב־2020, קאסם סולימאני. הוא כונן שיתוף פעולה, וחיבר לצבא החות'י יועצים קבועים מטעם איראן וחיזבאללה שמשולבים בכוחותיהם. כך, בראש ובראשונה, סולימאני יצר איום רב־זירתי על ישראל מבלי שאיראן, לכאורה, מעורבת במישרין. יתרה מזאת, הוא דאג להטרדות משמעותיות של היריבה הדתית הגדולה - שומרת המקומות הקדושים ערב הסעודית.
כיום החות'ים חולשים על שטחים נרחבים במערב תימן, אך במרכז ובמזרח המדינה השטחים בשליטת איסלאח - מקורביה של ערב הסעודית, שמזוהים עם האחים המוסלמים. המשמעות היא שאיסלאח הסונים שולטים על כלל הגבול עם השכנה עומאן. הסולטנות משמשת כמתווכת עם החות'ים בשל שני שיקולים: הרצון להותיר את האיום החות'י מכוון כלפי ישראל בלבד ומניעת חידוש המלחמה בתימן, מה שעלול להוביל לשליטת השיעים הזיידים בגבול איתם. במוסקט מבינים היטב שאם החות'ים מהווים איום בגבול הארוך עם ערב הסעודית הענקית, הרי שהדבר נכון פי כמה במקרה שלהם.
וכך, בשעה שהחות'ים מאיימים על שכניהם הישרים בעזרת כוחות היבשה ומשבשים את המסחר וחופש השיט בעזרת כוחות ימיים, שאלה נוספת מרחפת באוויר - האם בתגובה למאמץ הבינלאומי נגד החות'ים בים האדום, הם "יענישו" את ישראל, ברוח סדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה - בשיגור מסיבי של טילים וכטב"מים? על אחת כמה וכמה בהתחשב בעובדה שלצורך פגיעה בישראל הם טרם השתמשו במסות קריטיות של שאהד 136, הכטב"ם המתאבד האיראני שמוכר מהשימוש הרוסי בו באוקראינה, וטילי השיוט.