שיעור חץ וקשת. ''אנשים התקשרו ושאלו: האם זה יכול להרוג מחבלים?'' / צילום: נועם מורדו
בתחילת נובמבר נכנס לטקטיקול, חנות לממכר מוצרים להגנה עצמית ואביזרים לנשק בפתח תקווה, גבר חרדי בן 68 וביקש לרכוש "עשרה סכיני הטלה". מדובר בסכיני קומנדו, ובעל החנות תומר מור היה בטוח שהוא רוכש אותם לאחד מקרוביו כמתנה ייחודית. כששאל אותו למה הם מיועדים, הוא נדהם מתשובתו: "הכנתי עשרה כידונים, ואני רוצה לחבר אליהם את הסכינים. יש לי עשר נפשות בבית ואני צריך להגן עליהן ממחבלים במקרה הצורך, אז הכנתי כידון לכל אחד".
● ראיון | הישראלים מוצאים נחמה במכוני הקעקועים: אלה הפופולריים ביותר
● כך הפכו החות'ים ממטרד מקומי לאיום אזורי
מור הציע לו לוותר על הסכינים - ללא הצלחה. "הסברתי לו שזה לא פרקטי להתגונן כך, אבל זה לא שכנע אותו. הוא רוצה להיות מוכן לאירוע כמו זה שקרה ב־7 באוקטובר. המתקפה בדרום הוכיחה לנו שיש דברים שהם לא בלתי נתפסים. אם אתה בממ"ד ומגיעים מחבלים - כל דבר יותר טוב משום דבר".
מור מספר שמאז אותה השבת לקוחות מגיעים משעות הבוקר ועד חצות, לפעמים גם מאוחר יותר. "אנשים קנו כל מה שאפשר: חרבות, גרזנים, מצ'טות. בקליינט הראשון צחקתי וכך גם בקליינט השני. בקליינט השלישי הבנתי שאנשים מפחדים, ולא יעזור כמה שאסביר להם שהכלים שהם רוצים לרכוש אינם מתאימים להגנה עצמית". מור אף הגדיל לעשות כשהבהיר להם שחרב סמוראית למשל זה דבר מסוכן. "אמרתי לקליינט שכשהוא בממ"ד עם האישה והילדים, אין ממש מרחב להניף את החרב הזאת".
רק כדי לסבר את האוזן, החרב הסמוראית עולה בטקטיקול 1,200 שקל, אבל המחיר הגבוה לא מרתיע את הלקוחות. "אנשים שפכו כאן סכומי כסף לא הגיוניים, למרות שניסיתי לשכנע אותם לא לבזבז את כספם".
במקרה אחר מור מספר שהגיע אליו לקוח שניהל בחנות שיחת וידאו עם בני משפחתו, כל אחד מהם רצה חרב. "הוא השאיר כאן 6,000 שקל", נזכר. אצלו בחנות, הוא מעיד, "הביקוש למוצרי ההגנה העצמית הקלאסיים, דוגמת תרסיס פלפל, עלה בכ-50%. הביקוש לכלים הלא קונבנציונליים, אלה שרוכשים רק אספנים, כמו מצ'טות, חרב סמוראית וגרזנים, עלה באלפי אחוזים. כרגע אין לנו במלאי מצ'טות וגרזנים".
לביקוש למוצרים אלה מצטרף תחום הנשק החם. כך, מאז פרוץ המלחמה ועד היום התקבלו במשרד לביטחון לאומי 270 אלף בקשות לרישוי כלי ירייה. לשם השוואה, מינואר 2023 עד 7 באוקטובר התקבלו כ־37 אלף בלבד. מתוך הבקשות החדשות 36 אלף אושרו, 21 אלף נדחו, וניתנו כ־56 אלף אישורים מותנים.
רונן זילברשטיין, בעלים שותף בארומה ארמס טקטיקל, חנות נשק ותחמושת בפתח תקווה, מספר שמפרוץ המלחמה החנות מלאה. "כדי להתמודד עם הביקוש, הכפלנו את צוות העובדים". לדבריו, הלקוחות החדשים שונים מלקוחות העבר. "האנשים שמגיעים הם מלח הארץ. היום פוקדים את המקום בני משפחה, זוגות, אנשים שחוזרים ואומרים לנו 'אנחנו רוצים להגן על הבית שלנו'. המראות הזוועתיים שנחשפנו אליהם והחשש כי מה שקרה בגבול עזה יקרה גם בפנים הארץ מובילים אנשים לרכוש נשק".
לדבריו, התופעה הזאת לא נולדה במלחמה הנוכחית. "אחרי כל אירוע ביטחוני הביקוש גדל. לפני מבצע שומר חומות רק 125 אלף איש היו בעלי רישיון לנשק. בשומר חומות הוגשו 90 אלף בקשות. לפני מלחמת חרבות ברזל כבר היו 150 אלף איש בעלי רישיון. מתוך אותם 270 אלף שהגישו עכשיו לא כולם ייענו בחיוב. במקרה הטוב בין 10% ל־15%".
ומי שלא יכול לרכוש כלי נשק, מנסה להפוך את עצמו לכלי נשק. "אנשים מחפשים דרכים להילחם באויב", אומר אבי מויאל, לשעבר מפקד פלוגה ללוחמה בטרור וכיום יו"ר והמדריך הראשי של האיגוד הבינלאומי לקרב מגע. "יש דרישה עצומה לכל סוגי קרבות המגע, מהגנה עצמית ועד לחימה כקבוצה".
בימים אלה, במסגרת המילואים, מויאל מעביר שיעורי קרב מגע ללוחמים וכיתות כוננות. הוא מספר שהשיעורים של מאמני האיגוד עמוסים ורשימות ההמתנה מתארכות. "אנחנו עדים לעלייה של 40% בהרשמה. אנשים מגיעים לשיעורים לא רק כדי להגן על עצמם ועל משפחתם, אלא גם כדי לפרוק את הזעם שהצטבר אצלם אחרי אירועי 7 באוקטובר".
מחדר האימונים של תמיר כהן, מדריך קרב מגע והגנה עצמית בגבעתיים, נשמעת הצעקה "אללה אכבר". לדבריו, זה מה שהמתאמנים רוצים וצריכים היום. "באימונים אנחנו מדברים מנקודת מבט של אחרי ה-7 באוקטובר, מחבלים, סכינים, ועכשיו שואלים אותי כל הזמן על רובים".
החרדה הקיומית מובילה אנשים לחפש דרכי הגנה אף מעט הזויות. אחת מהן היא עולם הקשתות. "אנשים התקשרו ושאלו אותי: האם קשת יכולה להרוג מחבלים? האם אפשר להוציא אצלך רישיון לקשת?", מספר רואי גולדמן, מדריך אימוני ירי וקליעה בקשת ובעליו של בית הספר "דרך הקשת" בקריית טבעון. "אנשים שרצו להוציא רישיון לכלי ירייה והבינו שזה ייקח זמן, החליטו ללכת על האופציה הזאת. הסברתי להם שקשת אינה כלי להגנה עצמית ואני לא מעודד שימוש בה כנשק".
אמנם הביקוש העולה לכלים ודרכים להגנה העצמית אינו הדבר שייחלנו לו, ובמובן מסוים נכפה עלינו ברוח התקופה - אבל לפחות הוא מביא איתו בשורה חיובית, לפחות לחלק מהאנשים: כך, בעוד עסקים מסוימים ספגו פגיעה כלכלית עקב המלחמה, יש מי שדווקא משגשגים.
נזכרו בידית של דלת הממ"ד
אחד מהענפים האלה הוא תחום מיגון הבית. מנתוני אתר מידרג, המדרג אלפי בעלי מקצוע ב-127 תחומים שונים, לאוקטובר האחרון עולה כי הביקוש למנעולנים זינק ב־388%, לעומת אוקטובר אשתקד, הביקוש למתקיני דלתות צמח ב-387% והביקוש למסגרים ב-263%. מתקיני מצלמות האבטחה מבוקשים גם הם, אך פה העלייה קטנה יותר, 60% בביקוש לעומת אוקטובר 2022. עוד מגמה המסתמנת במידרג: בחודש נובמבר נרשמה עלייה משמעותית בביקוש למתקני כספות לנשק.
נוחם אוחנה, מייסד מידרג, מסביר את התופעה: "הקורונה, המלחמות והזמנים המתוחים מבחינה ביטחונית משפיעים באופן ישיר על הביקושים לבעלי מקצוע. במלחמת חרבות ברזל העלייה בביקוש לבעלי מקצוע המתמחים בממ"דים, בעיקר מתקני חלונות ודלתות, הייתה דרמטית. בעלי המקצוע הכלולים באתר עבדו מסביב לשעון ונסעו לכל חלקי הארץ, גם למקומות שהם לא מגיעים אליהם בדרך כלל. הייתה התגייסות מאוד משמעותית מצדם. אחד העסקים אמר לנו: זו השליחות שלי. זה מה שאני יכול לעשות למען המאמץ המלחמתי".
מתן מור, מנעולן וסטודנט להנדסת מכונות מבאר שבע, חי את המציאות הזאת. "ביומיים הראשונים למלחמה היה קיפאון, ואז ביום שלישי, ב-10 באוקטובר, הכול התפוצץ. בבת אחת כולם רצו לתקן את דלתות הממ"ד. היו גם פניות בנושאים אסתטיים, ידית לא יציבה של דלת למשל. אף אחד לא הזמין אותי לחזק את הידית הזאת לפני המלחמה. יש גם בקשות לנעול דברים שאי אפשר לנעול, כמו דלת זכוכית גדולה הפונה לחצר. הסברתי לאישה שפנתה אליי עם הבקשה הזאת שאין דרך לעשות את זה. אם מישהו נחוש, הוא ישבור את הזכוכית וייכנס".
בהתחלה, מעיד מור, הפניות היו מאזרחים שמחבלים חדרו ליישובים שלהם. "הבית או העסק שלהם נפרצו ונשארו כך כשהם פונו. נכנסתי לערים בדרום תחת מטחים כבדים. בעל חנות בשדרות ביקש ממני להחליף את המנעול של העסק ולהעביר את המפתחות לתחנת המשטרה. אני שם בווייז משטרת שדרות ושכחתי בכלל שהיה שם קרב מטורף עם מחבלים ומוטטו את הבניין".
ענף נוסף שנולד ביקוש אליו הוא פריצת הדלתות, זאת לאחר שהמילואימניקים לקחו עמם את כל המפתחות. "היו לי לא מעט מקרים כאלה". שמואל דונרשטיין, תעשיין ויו"ר קבוצת רב בריח, מספק זווית נוספת: "הרבה מאוד אזרחים רכשו דירות עם ממ"ד ובמהלך השנים הורידו את הדלת שלו. חלקם זרקו אותה או חתכו את ציריה כדי שהחדר ישמש כחדר רגיל". הוא מספר שב־8 באוקטובר הטלפונים במחלקת שירות הלקוחות לא הפסיקו לצלצל. "מערכות השירות שלנו קרסו מעשרות אלפי פניות של משפחות שביקשו להרכיב דלת לממ"ד. זה הגיע ל-1,500 פניות בשעה. הייתה פאניקה מוחלטת". לדבריו, עד עכשיו הטלפונים לא מפסיקים לצלצל.
למשפחות אחרות יש בעיה חמורה עוד יותר. "בפריפריות בצפון ובדרום יש הרבה מאוד דירות ללא ממ"ד. ל-40% מתושבי אשקלון למשל אין, כי הם מתגוררים בדירות שנבנו לפני 1992, כשעוד לא מיגנו את הבתים. וכאן אנחנו מגיעים לקבלנים וחברות המתמחות בבניית חדרי ממ"ד, גם הם מדווחים על עלייה בביקוש. גם הצבא היה צריך לא מעט מיגוניות ומרחבים מוגנים ציבוריים".
"צריכת שוקולד שברה שיאים"
מול כל הרכישות שאמורות להקנות לתושבים ביטחון ושקט נפשי, ישנן אלה שפשוט מסבות להם נחמה. זה בולט במיוחד בשוק השוקולד. זה נכון בימי שגרה, אבל נכון הרבה יותר בימי מלחמה. על פי נתוני ספקית המידע העסקי סטורנקסט מאז המתקפה נרשמו עליות חדות במכירות הענף: באוקטובר של 33.3% (לעומת אוקטובר 2022) ובנובמבר - 34.3%.
ב-CofaceBDI, חברת המידע העסקי, מעריכים כי הכנסות שוק השוקולד יסתכמו ב־2023 בכ-1.85 מיליארד שקל - גידול של כ-12% ביחס ל-2022. לדברי תהילה ינאי, מנכ"לית משותפת, "שוק השוקולד מתאושש השנה לאחר המשבר ב-2022, אז נאלצה חברת שטראוס לבצע ריקול נרחב שהוביל לירידה בהכנסות. מאז פרוץ המלחמה נראה כי צריכת השוקולד הגיעה לשיאים חדשים, ונבעה, בין היתר, מהצטיידות הציבור במוצרי מזון וכן מההתגייסות החברתית והאזרחית לסייע לציבור המפונים ולחיילים. כמו כן היא נבעה מהשינוי בהרגלי האכילה של הציבור. יש עלייה משמעותית באכילה בכלל ובאכילה רגשית בפרט". גם דניאל ברקת, מנכ"ל ומייסד שותף במותג השוקולד הטבעוני פנדה, מרגיש את הדרישה הגוברת. "הקטגוריה צמחה ב-24% בחודש נובמבר הנוכחי בהשוואה לנובמבר הקודם ובכ־31% בהשוואה לנובמבר ב-2021. אנחנו שומעים מלקוחות שעושים מילואים או שפונו מבתיהם על האפקט המנחם של השוקולד, שעוזר למצוא רגע של שלווה בתקופה מוטרפת ומלאת חרדה".
במרחק רכישה אחת מהחלום
פרופ' אורי חפץ מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית ומבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת קורנל וחוקר התנהגות צרכנים, מסביר כי העלייה בביקושים משקפת כ מה תופעות: "ראשית, הסטנדרטית ביותר היא שהפחד עלה ואיתו גדלו ההוצאות שעוזרות לנו לישון יותר טוב בלילה - ממ"ד מאובזר, מנעולים, נשק, קורסים להגנה עצמית. נחשפנו לזוועות, כלומר למדנו משהו חדש על הסביבה שבה אנו חיים, ובהתאם עדכנו את הביקושים. התופעה השנייה היא צריכה כסמן חברתי־תרבותי. זו שפה שמשדרת לי ולאחרים מה הזהות שלי. גם כאן יש צריכה שהיא לחלוטין סימבולית. פוסטר Bring them home במשרד, דיסקית 'הלב שלנו שבוי בעזה' על הצוואר, חנוכיות 'ביחד ננצח' על אדן החלון. מלבד זאת, פרופילים ברשתות החברתיות, האשטגים, חולצות עם מסר ברור, וכמובן, החולצות השחורות של מקבלי ההחלטות במקום החולצה הלבנה עם העניבה והז'קט. הכול סימבולי. ולא רק אצלנו: מה הסמל המסחרי של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי מאז הפלישה הרוסית? חולצה בצבע זית צבאי. הוא משדר פה מסר: העם האוקראיני, שאותו אני מנהיג ומייצג, נמצא כרגע במלחמה".
וזה מביא אותנו לתופעה השלישית שלדברי חפץ היא "הכי פחות מובנת במחקר הכלכלי על צרכנות", והיא "הצורך לספר סיפור טוב על עצמך, למשל שאתה תורם למאמץ הלאומי. הסבתות שסורגות כובעי צמר לחיילים, ההתנדבויות בכל מיני ארגונים. לא חשוב מה המניע שעומד מאחוריהן, הרבה פעמים הן מצולמות מכל זווית, מתויגות, מצויצות ומופצות מיד. זו צריכת ראווה".
ואיך כל זה קשור לרכישת נשק, מנעולים לבית או קורס הגנה עצמית?
"זה כל התופעות האלה יחד. כאבא, למשל, אתה מסתכל פתאום על הילדים ושואל את עצמך: האם אני, בתפיסה שלי את עצמי או בתפיסה של אחרים אותי, האם אני דומה לאבא הגיבור ההוא מהטלוויזיה, שממש כמו רמבו הציל את משפחתו מהתופת? וכמובן מזה נגזרת השאלה הבאה: מה אני יכול לעשות בשביל להידמות לו? תשובה ריאלית: אולי לא הרבה. אבל תשובה שתיתן לי משמעות ומטרה: שיעור קרב מגע, נשק אישי, שער חשמלי, מערכת מצלמות אבטחה משוכללת. זה הכול תמיד חוזר למהות העמוקה של תרבות הצריכה. יש דברים שלעולם לא נהיה. אבל הפרסומות תמיד מבטיחות שאנחנו כמעט כבר שם, שאנחנו במרחק רכישה אחת בודדת מהגשמת החלום".
ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, תומכת בהסבר של חפץ: "התנדבות או קניית מוצר היא אסטרטגיה טובה להתמודד עם חרדה, לשפר את התחושה שאני לא רק קורבן פסיבי, אלא יכול לעשות משהו. בעולם הקפיטליסטי המודרני 'לעשות משהו' פירושו 'לקנות משהו'. אנשים שעורכים קניות עתידיות, כמו קורסים, מרגישים שהם יהפכו להיות הבנאדם הזה מהפרסומת, הלוחם שיגן על עצמו מול מחבל". אלא שאף אחד מהמתאמנים החדשים בקורס הגנה עצמית או מרוכשי החרבות הסמוראיות לא יהפוך ללוחם הזה. רובם גם מבינים את זה, "אבל זה נותן להם תחושת ביטחון, שהם לא האדם שיושב מפוחד ורואה סרטונים כל היום".