גבר הוריש לזוגתו דירות במיליונים. בנותיו ערערו, מה קבע בית המשפט

במסגרת תביעה נגד מיקרוסופט, בית המשפט העליון קבע כי ניתן למסור כתבי טענות בתביעה נגד חברה בינלאומית, לחברה המקומית • בעלת דירה טענה שזכויותיה נפגעו בשל הרחבות בנייה שביצעו שכניה בקומה מתחתיה • בנותיו של מנוח טענו כי לא היה כשיר כאשר הוריש לבת זוגתו רבע מרכושו, בת הזוג ערערה. מה קבע ביהמ"ש? • 3 פסקי דין בשבוע 

3 פסקי דין בשבוע / צילום: אנימציה: טלי בוגדנובסקי
3 פסקי דין בשבוע / צילום: אנימציה: טלי בוגדנובסקי

על המדור

עם חזרתם של בתי המשפט לעבודה שוטפת, יחזור מדור זה לרכז עבור קוראינו באופן שבועי פסקי דין מעניינים שניתנו בעת האחרונה. במסגרת המדור נשתדל לבחור פסקי דין בתחומי הליבה הכלכליים של גלובס שניתן ללמוד מהם לדעתנו דבר מה עקרוני או שיכולים לשרת את קוראינו במסגרת עיסוקיהם. לכל פסק דין נגיש תקציר וכן את משמעות הפסיקה. מספר התיק המתפרסם יאפשר למי שמבקש להעמיק לקרוא את המקור. מוזמנים להעביר לנו פסקי דין מעניינים למייל nitsan-s@globes.co.il

העליון הדף את הניסיון של מיקרוסופט לא לנהל תביעה בארץ

הפסיקה בקצרה: חברת תוכנה ישראלית תבעה את מיקרוסופט העולמית והישראלית, ומסרה את כתב התביעה לחברה בארץ. ביהמ"ש המחוזי קבע כי ההליך לא נפתח כדין, כי לא ניתן להמציא לחברה הבת הישראלית. בית המשפט העליון הפך את ההחלטה

פרטי המקרה: בית המשפט העליון קבע בשבוע שעבר כי ניתן למסור כתבי טענות במסגרת תביעה נגד חברה בינלאומית, לחברה המקומית, ומסירה כזו תיחשב ל"המצאה" כדין, הנדרשת לפתיחת המשפט. בכך, נקט ביהמ"ש בגישה מרחיבה המקלה על תביעות חברות בינלאומיות בארץ.

ההחלטה התקבלה במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה חברת התוכנה הישראלית FAST CORPORATE נגד מיקרוסופט העולמית, בנוגע להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי לא ניתן לבצע מסירה דרך מיקרוסופט ישראל. להחלטה חשיבות רבה מאחר וסמכות השיפוט בהליך אזרחי בישראל מותנית בהמצאה כדין של כתב הטענות הראשון בהליך למי שנתבע.

פאסט קורפורייט, פיתחה תוכנה להורדת יישומונים והתקנם. בתביעה שהגישה באוגוסט טענה שמיקרוסופט חסמה את השימוש בתוכנה באופן שפוגע קשות בעסקי החברה. כתב התביעה והבקשה לצו מניעה נמסרו במשרדי מיקרוסופט ישראל, גם עבור המטה העולמי. החברה הבת טענה כי אינה יכולה לשמש כנציגת החברה העולמית לצורכי המצאה, מאחר והיא לא עוסקת בנושא התביעה - קבלת החלטה לחסימת תוכנות. הטענה התקבלה בבית המשפט המחוזי, ונקבע כי התיק נפתח שלא כדין.

שופטת העליון רות רונן, הפכה את ההחלטה ודחתה את ניסיון מיקרוסופט העולמית שלא להתדיין בישראל. לפי תקנות סדר הדין האזרחי, ניתן לבצע מסירה באמצעות נציג של הנתבע המייצג אותו באופן קבוע בישראל אם התביעה נוגעת ל"אותו העניין". נקבע כי לא נדרשת בחינה קפדנית האם החברה עוסקת בתת־התחום המסוים הנוגע לתביעה. מיקרוסופט ישראל משווקת ומקדמת את המוצרים של החברה, ולכן גם את מערכת ההפעלה ואת תוכנת האנטי וירוס באמצעותה הוסר השימוש בתוכנה. בכך, די כדי שתיחשב כנציגה של החברה העולמית בהליך. לכן נקבע כי ההמצאה בוצעה כדין והדיון יתקיים.

את פאסט קורפורייט ייצגו משרד שטיינמץ הרינג גורמן. מנגד, מיקרוסופט יוצגה על ידי משרד AYR - עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ.

זאק דחוביץ, מנכ"ל FAST CORPORATE מסר: "לאחר שפגעה קשות בעסקי החברה שלנו, ניסתה מיקרוסופט העולמית להערים עלינו קשיים נוספים ולמנוע מאיתנו לפנות לבית המשפט בישראל. אני שמח שבית המשפט קיבל את עמדתנו ובכך פתח צוהר חשוב גם לתביעות עתידיות נגד גופי ענק רב לאומיים שמנסים להתנער מהליכים משפטיים בישראל".

ממיקרוסופט לא נמסרה תגובה.

משמעות הפסיקה: ניתן לבצע מסירה ובכך לתבוע חברה בינלאומית, באמצעות החברה הבת הישראלית אם היא עוסקת בנושא התביעה באופן כללי

מספר תיק: 7156/23

המפקחת על המקרקעין: היתר בנייה לא מעיד על הסכמה קניינית

הפסיקה בקצרה: בעלת דירה בבניין ברמת גן פנתה למפקחת על המקרקעין בטענה שזכויותיה נפגעות, בשל הרחבות בנייה שביצעו שכניה בקומה מתחתיה. מנגד, השכנים טענו כי יש בידם היתרי בנייה רלוונטים

פרטי המקרה: בעלת דירה בקומה הראשונה בבניין ברחוב אביתור ברמת גן, פנתה למפקח על המקרקעין בתל אביב בבקשה לפינוי והריסת בנייה שביצעו בעלי דירת הקרקע שמתחתיה. לטענתה, שכניה הרחיבו את הדירה על חשבון השטח המשותף, באופן המונע ממנה לקבל היתר הרחבת דירתה. לדבריה, ההחלטה לפנות למפקחת הגיעה לאחר מאבק ארוך שנים במהלכו העירייה לא נקטה בהליכי אכיפה, למרות שניתן צו הריסה ודוחות.

המפקחת דגנית קציר־ברין, קיבלה את התביעה באופן חלקי. נקבע כי הנתבעים ביצעו הרחבה החורגת בגובה כלפי מעלה, באופן שלא מאפשר לתובעת לקבל אישור תכנוני להרחבת דירתה. בנוסף, נקבע כי לא הוכחה הסכמת כל בעלי הדירות להוצאת חלק מהרכוש המשותף לשם הקמת חניה (מקורה) לדירת הנתבעים. לכן קבעה, כי על בעלי דירת הקרקע לפרק עד לאמצע מרץ 2024 על חשבונם את תקרת הדירה שבנו.

המפקחת קבעה כי מי שמבקש להרחיב את דירתו על חשבון השטח המשותף, צריך לקבל הסכמה של שלפחות 3/4 מבין בעלי הדירות שלהם 2/3 מהרכוש המשותף. המפקחת קבעה כי הצגת היתר בנייה לא מעידה על הסכמה קניינית (למרות שכדי להוציא היתר יש צורך בקבלת ההסכמה - נ.ש.), וההיתר לא מהווה תחליף אם לא הוכחה הסכמה כנדרש. בנוסף צויין כי לא הוצגו התכניות הנלוות להיתר, כך שלא היה ניתן להתרשם מהיקף ההרחבה וכי הוועדה ציינה כי ההרחבות לא נעשו בהסכמת הרוב הדרוש. "אפילו אם הנתבעים השקיעו באופן משמעותי, איני מוצאת צידוק להותרת המצב בעינו, מקום שלא הוכח שבידיהם היתרי בנייה למלוא היקף הבנייה שנעשתה ומשלא עלה בידם עד היום להציג הסכם הרוב הדרוש לשם ההרחבה שבוצעה".

משטרת ישראל התבקשה לסייע במימוש פסק הדין. את התובעת ייצג עו"ד יהושוע שחם. את הנתבעים ייצג טל ליפר שמסר: "אנו נלמד את פסק הדין ונשקול הגשת ערעור".

משמעות הפסיקה: על מנת לבנות בשטח משותף נדרש אישור של 3/4 מהדיירים, ואין די בהיתר בנייה

מספר תיק: 5/92/2020

בנות המנוח נאבקו בקיום צוואה להוריש גם לבת הזוג דירות במיליונים - והפסידו בערעור

הפסיקה בקצרה: בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה בת זוגו של מנוח, בנוגע להחלטה לבטל צוואה בה הוריש לה רבע מרכושו, הכולל דירות במיליוני שקלים. טענת שלוש בנותיו כי לא היה כשיר בעת החתימה, נדחתה

פרטי המקרה: בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר לאחרונה לקיים צוואה של מנוח שהוריש לבת זוגו רבע מנכסיו הכוללים שלוש דירות בשווי מיליוני שקלים. זאת תוך דחיית התנגדות בנותיו, שטענו כי בת הזוג ניצלה את מחלת אביהן ושכנעה אותו לחתום על הצוואה. בכך, קיבל ביהמ"ש את ערעור בת הזוג לביטול הצוואה.

המנוח היה גרוש, אב לשלוש בנות ובמערכת יחסים זוגית שנמשכה כ־30 שנים. הוא חתם בחייו על 3 צוואות: הראשונה ב־2004, בה ציווה את דירותיו לבנותיו, ולבת הזוג ציווה מכונית, זכויות כספיות ומגורים לכל חייה. ב־2015 ערך את צוואתו השנייה בה הוריש את כל רכושו באופן שווה בין בת הזוג לבנותיו - רבע לכל אחת ולבת הזוג זכות מגורים. ב־2016 נוסף חלק, לפיו אם בת הזוג תיאלץ לעבור להתגורר במקום אחר, היא תהנה מדמי השכירות של דירת המגורים. עם מותו, בת הזוג ביקשה לקיים את הצוואות המאוחרות. בנותיו ביקשו לקיים את הצוואה ב־2004.

המומחה שמינה בית המשפט לענייני משפחה קבע תחילה, כי בעת עריכת הצוואות המאוחרות היה קיים ספק אם הבין את המשמעות. לאחר שהוצגו לו מסמכים נוספים המעידים על בדיקת המנוח באותה עת, ציין כי אלו מחזקים את הסבירות לכשירותו של המנוח בעת החתימה על הצוואה השנייה. למרות זאת, בוטלו שתי הצוואות המאוחרות בבית המשפט לענייני משפחה.

בערעור ביקשה בת הזוג לקיים את הצוואה השנייה. הרכב השופטים נפתלי שילה, שאול שוחט ועינת רביד קבע: "בשלילת הכושר לצוות יש משום פגיעה בכבוד האדם וחירותו ואין די בהעלאת ספקות בדבר כשרותו כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות". נקבע, כי יש צורך בראיות משמעותיות שאינן בנמצא, שכן אין די בקיומו של ספק ביכולת המנוח להבין את משמעות הצוואה, כדי לפסול אותה.

הבנות יוצגו על ידי עוה"ד רונית א' זיסמן, רותם כהן וארתור שני שמסרו: "עניין עזבון המנוח נדון בהרחבה, בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. במשך שנתיים, התקיימו ארבעה דיונים, במצטבר קרוב לעשר שעות. זמן ארוך, שבו ניתן לצדדים יומם ולאחריו הוציא בית המשפט פסק דין ארוך וממצה בן 47 עמודים, במסגרתו, הכריע על פי ראיות בהיקף רחב מאוד, מהן התרשם התרשמות ישירה. עמל ראוי, מקצועי, מאוזן וצודק שבוטל באבחה אחת, במסגרת דיון בבית המשפט המחוזי שהוקדשה לו חצי שעה, ולא הוצגו ראיות חדשות. אפשר רק להצטער על תוצאה לא קוהרנטית, לשון המעטה. אף אם סבר בית המשפט המחוזי כי יש מקום לבירור, מן הראוי היה להשיב את העניין לבית המשפט לענייני משפחה. מה שכאמור, לא קרה. 

משמעות הפסיקה: שלילת הכשרות של אדם לצוות על רכושו, כאשר בחייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות פעולות משפטיות, אינה עניין של מה בכך

מספר תיק: 69763-03-23