ניר עוז, אחרי ה־7 באוקטובר / צילום: ap, Ohad Zwigenberg
הכותבת היא השליחה המיוחדת של מדינת ישראל למאבק באנטישמיות
עוד במהלך חשיפת מידת ועוצמת הרשע והזוועות הברבריות שביצעו מחבלי חמאס ב-7 לאוקטובר, שהיה לטבח הקטלני ביותר נגד יהודים מאז השואה, שחומרתו וממדיו חיללו את מעטה ה'שקט' השברירי ששרר ביום קודם - צריך היה להשמיע אזעקת התעוררות נוקבת, בדומה להשפעה משנת המציאות של פיגועי ה-11/9.
דווקא התגובות לטבח - שכללו שתיקה כואבת, הכחשה, הצדקה, תמיכה ותקיפות יהודים קולניות בקמפוסים, ברשתות וברחובות - חשפו, הזינו והעצימו את הזן ה'מודרני' וה'מקובל' של האנטישמיות: האנטי-ציונות, ששוללת את זכות קיומה של מדינת ישראל, בכל גבול שהוא.
● טלפון חצי שעה לפני המתקפה: מי ידע על הזוועות שמתכנן חמאס
● גרמניה שוקלת גיוס חובה ושר הביטחון מפציר בה להיות "מוכנה למלחמה"
ההכרח להתכונן לצונאמי שניתן היה לחזות - של תגובות שיבואו לאחר הפיגוע, הפך לחירום. זה כלל את התגובות שמחבלי חמאס צפו שיקבלו כששידרו את פשעי המלחמה והפשעים נגד האנושות שביצעו לעולם בגאווה. תגובות שיכחישו, יצדיקו ויתמכו.
ברגע קיומי בעולם שמחויב ל"לעולם לא עוד", ושנמצא שוב בסמוך לתהום, לאחר עיסוק ארוך שנים במלחמה בלתי קונבנצינאלית משתוללת לדמוניזציה, דה-לגיטימציה וסטנדרט כפול, שמזינה שנאת יהודים בזירות שונות, יצאתי לסדרה של נסיעות חירום מתוקף תפקידי כשליחה מיוחדת של מדינת ישראל למאבק באנטישמיות.
צומת קיומית עבור כל מי שמוקיר את ערכי האנושות
פגישות ודיונים עם בכירים בבית הלבן, סנטורים, שרים, מחוקקים, ראשי ערים, מפקדי משטרה, שליחים מיוחדים למאבק באנטישמיות, אנשי תקשורת, נשיאי אוניברסיטאות, מנהיגי קהילות וסטודנטים - חשפו אתגרים והזדמנויות. הם הבהירו שטבח ה-7 באוקטובר, שהיה למתקפה כוללת על האנושות, מהווה צומת קיומית שצריכה להטריד לא רק את העם היהודי או את מדינתו, אלא גם את כל מי שמוקיר את ערכי האנושות המשותפים.
מעל לכל, זוועות ה-7 באוקטובר והתגובות המזעזעות אליו חשפו את ההכרח בשינוי פרדיגמה: מגישה תגובתית למאבק סיזיפי באנטישמיות לגישה יוזמת ומתכללת, שתיושם באופן עקבי. גישה שתזהה את הקריאה "מן הנהר עד הים" כמו שהיא: קריאה להשמדה שמהדהדת את אמנת חמאס, שמפלה ומונעת מיהודים/ציונים להגן על עצמם מקריאות לרצח עם, ימים אחרי הנסיון לבצע אותו. גישה שתאשרר באופן חד משמעי את זכותו השווה של העם היהודי - עם ילידי אב-טיפוסי - לשוב למולדתו ההיסטורית אחרי אלפי שנות גירוש ורדיפה.
ה-7 באוקטובר חידד שצעד ראשון חיוני לזיהוי ומאבק באנטישמיות הוא אימוץ ויישום של הגדרת הברית הבינלאומית לזכר השואה (IHRA), היחידה מבין ההגדרות שמאפשרת לזהות את כל מה שהטבח והתגובות לו חשפו לעיני כל, כולל ההכרה כי "ציוני" הוא שם קוד ל"יהודי", הגדרה חיונית להבטחת הגנה שווה ועקבית לזו המוענקת לזהויות ותכונות אחרות. גישה שתחייב מוסדות חינוך, מנגנוני אכיפה וחברה אזרחית להשתמש בהגדרה היחידה שהיא תוצר של תהליך דמוקרטי ארוך, שאומצה על ידי עשרות מדינות ואלפי ישויות, כמשאב חיוני ראשון במעלה לזיהוי ומאבק באנטישמיות - על כל צורותיה.
גישה פרואקטיבית יוזמת תחשוף את צביעותם של גורמים בינלאומיים שונים, כולל האו"ם, שמצהירים על מחויבות למאבק באנטישמיות, ממש בזמן שהם מעניקים סיוע לארגונים כמו UNRWA, שנולד בחטא תוך ייחוד קבוצת פליטים אחת והענקת מעמד פליטות ניצחי; שמחנכת לשנאת יהודים ומאדירה רוצחים ותמיכה בטרור.
היא תדרוש אחריות ואחריותיות מההנהגה פלסטינית שממשיכה להשריש ולהסית לאנטישמיות על כל צורותיה: מהכחשת שואה "מסורתית" דרך הכחשת טבח ה-7 באוקטובר, שגם בו היא מאשימה את ה"ציונים" ועד לשלילת הקשר בין העם יהודי למולדתו ההיסטורית או למזרח התיכון; להפצת שקר היותה של ישראל 'פרויקט אפרטהייד קולוניאליסטי של עליונות לבנה'.
היא תצפה מארגוני נשים ש'מאמינים לכל הנשים' חוץ מאלה היהודיות/ציוניות, ומארגוני ההגנה על זכויות ילדים, לגנות ללא סייג את זוועות ה-7 באוקטובר.
אישור מחדש של זהות יהודית אישית וקולקטיבית
בהתחשב במה שחשפו זוועות הטבח והתגובות - ששותקות, מכחישות, מצדיקות ותוקפות יהודים ברחבי העולם, הן יזהו את ההכרח של אסטרטגיות לאומיות של מדינות שונות המוטרדות מעלייה באנטישמיות לאמץ וליישם את הגדרת IHRA כאמת מידה מוסכמת. זהו צעד חיוני לא רק להתמודדות עם זוועות ה-7 באוקטובר, אלא להכרה שזוהי הדרך היחידה לשמור על עקרונות יסוד מוסכמים של חיים וחירות מאויימים בעקבותן.
אלה חלק משינויי היסוד הנדרשים בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, שמשקפים שהעולם אכן השתנה לאחר התקיפה, בדומה לשינויים שחלו לאחר ה-11/9. הם מדגישים את הצורך הדחוף להתמודד עם הכחשה, הצדקה ותמיכה שהתפשטה בעקבות הפצת מכתב בן לאדן לאמריקה בטיק-טוק, כי אם אפשר להכחיש, להצדיק ולתמוך בארועי ה-7 באוקטובר, מדוע לא ניתן יהיה להכחיש, להצדיק ולתמוך ב-11/9?
בעוד שהמחויבות צופת פני עתיד "לעולם לא עוד", היא קריאה לקהילה העולמית לאמץ גישה פרואקטיבית, מונעת ומקיפה נגד אנטישמיות; עבור מדינת ישראל בת ה-75 וקהילות יהודית ברחבי העולם, היא מהווה רגע של התעוררות וביסוס של תודעה קולקטיבית. היא מדגישה את מעמד העם היהודי שחייב סוף סוף להיות שווה לכל העמים, תוך אישור מחדש של זהות יהודית אישית וקולקטיבית.
מחויבות משותפת למלחמה באנטישמיות
מה שאלפי המחבלים ועוזריהם שביצעו את הטבח לא לקחו בחשבון זה שעבור "היהודי החדש", ששב לציון אחרי אלפי שנים של חלום, תפילה וכמיהה כדי לבנות מדינה ריבונית, הורדת הראש 'עד יעבור זעם' או כדי לא למשוך תשומת לב, או זיהוי חברים 'שיסתירו אותו בעליית הגג' - כבר לא מספיק.
טבח ה-7 באוקטובר הוא רגע מכריע של "לעולם לא עוד - הוא עכשיו", שמסמל 75 שנות מסע של מדינת לאום ועם ששב אליה, בתביעה מחודשת של זהות, זכרון, שורשים ומולדת. מתהומות הכאב, הוא מהווה רגע שיא של ביטחון עצמי שנדרש לפעולה באומץ, שדרושה אל מול שנאה מכל הסוגים, כולל האנטישמיות. הוא מחדש את תקוות הדורות על ידי הטלת אשמה במקום אליו היא שייכת - לעבריינים, במקום להרגל של אלפי שנות גלות של הפנמתה.
טבח ה-7 באוקטובר חייב להוות רגע של חשבון נפש עבור כל המקומות והמרחבים שאפשרו ועודם מאפשרים לאנטישמיות לצמוח ולהתפשט. מחויבות אמיתית ל"לעולם לא עוד" - כזו שמשנה מציאות - תזהה את הטבח כמתקפה על האנושות שהוא התכוון להיות, ואת "השאלה היהודית" כמבחן לקמוס לאנושות, שנמצאת תחת מתקפה של ארגוני טרור שלוחים של משטרים אוטוריטאריים.
יחד, עלינו להתעלות ולעמוד באתגר, תוך מימוש האחריות להאיר את הדרך קדימה בבהירות מוסרית ובאומץ לחידוש והעמקת המחויבות המשותפת למלחמה באנטישמיות, כדי שבעולם שאחרי ה-7 באוקטובר 'לעולם לא עוד', באמת יהיה "לעולם לא עוד".