שיתופי פעולה בינלאומיים נעצרו / אילוסטרציה: Shutterstock
"אני רגילה להסתובב בכנסים בביטחון. עבדתי קשה כדי להפוך לגורם מוביל בתחומי, וההערכה שאני מקבלת היא בהתאם. אבל בכנס המקצועי האחרון, התרשמתי שיש עניין סביב הישראליות שלי. זה משפיע על כל ההרגשה".
● בלעדי | דוח חדש קובע: מערכת בריאות הנפש בישראל היא מהמוזנחות במערב
● שאלות ותשובות | פטרייה מסכנת חיים? מומחים מסבירים - למה נפטר הלוחם בעזה
השינוי הזה בהרגשה של רופאה בכירה אחת, פרופ' ענת לבנשטיין, סמנכ"לית שירותים אמבולטוריים ומנהלת מערך עיניים במרכז הרפואי תל אביב, עלול להפוך מהר מאוד לבעיה של כולנו. הוא רק סימן אחד, חמקמק ולא מדיד, לאופן שבו היחס הפוליטי לישראל בעולם משפיע על מערכת הבריאות הישראלית, באופן שעלול להפוך למדיד מאוד.
אוניברסיטת חיפה כבר דיווחה על ירידה של 70% בהתחלות של ניסויים קליניים חדשים באוקטובר ובנובמבר 2023, בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה (18 מחקרים לעומת 42 בהתאמה). החודש, רופאים מדווחים על התאוששות, אבל עדיין לא ברור אם היא תהיה מלאה.
פחות כסף זה פחות מחקר ואיכות
הניסויים הם רק חלק מהסיפור. השעיית מחקרים בשיתוף בינלאומי בתירוצים שונים, שיעורי דחייה חשודים של מאמרים מישראל, ביטול השתתפות של ישראלים בכנסים מדעיים, מתח שנובע מפעילויות הסברה - כל אלה אירועים שכבר מתרחשים.
מערכת הבריאות תלויה מאוד בשיתופי הפעולה הבינלאומיים שלה. מחקרים קליניים הכניסו לבתי החולים בישראל 822 מיליון שקל ב־2021, כשלושה אחוזים מהתקציב שלהם. זהו סעיף תקציב שאין לו תקרה התלויה במסים שלנו. יחד עם מענקי מחקר, שרובם מגיעים מחו"ל, מקורות ההכנסה החיצוניים הללו הם כ־9% מתקציבי בתי החולים.
המשמעות של אובדן מענקים וניסויים קליניים היא לא רק כספית. מבחינת מערכת הבריאות, שיתופי הפעולה המחקריים הם אלה שהופכים את הרופאים לטובים יותר בתחומם. רופאים מוערכים בעולם נוסעים להתמחויות ייחודיות חיוניות לאיכות עבודתם. גם כשהם בישראל, הקשרים הבינלאומיים מאפשרים להם ללמוד את שיטות העבודה החדשות והטובות ביותר, ואפילו להתייעץ באופן שוטף בנוגע למטופלים ספציפיים.
מבחינה תקציבית, ניסויים קליניים מאפשרים לטפל בחולים בטכנולוגיות חדשניות, לפעמים מצילות חיים, חינם ולפני שהן זמינות לעולם. בתי חולים חדשניים, המדורגים גבוה במדדים בינלאומיים, מקבלים תרומות רבות יותר.
"לפני שכל זה התחיל, הייתה יופי של תקופה", אומרת פרופ' רלי הרשקוביץ, דיקאנית בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון ובית החולים סורוקה. "קיבלנו מענקים, חוקרים מחו"ל הגיעו אלינו, ובכל העולם רצו את החוקרים שלנו. אבל ברור שאם אנחנו לא בכנסים, אנחנו הולכים אחורה. אם המאמרים שלנו לא מתפרסמים, אנחנו הולכים אחורה".
ד"ר אשר שלמון, מנהל האגף ליחסים בינלאומיים במשרד הבריאות, צופה פגיעה ב־2024. "לא נופתע אם תהיה אפילו ירידה של 20% בפעילות הבינלאומית. אנחנו עושים מאמצי על כדי שזה לא יהיה יותר מזה, וכדי להתאושש מהר. כי אפשר להתאושש".
מצעד התירוצים לביטולים
שיתופי הפעולה של ישראל עם העולם הרפואי הבינלאומי לא פסקו בבת אחת ב־7.10. אבל כל הרופאים והחוקרים שדיברנו איתם מרגישים שמשהו השתנה.
ד"ר יונה וייסבוך מבית החולים רמב"ם, מומחה לרפואת אף אוזן גרון ומנהל תוכנית הביודיזיין, אומר שמאז המלחמה "אנחנו רואים ביטולים של פרויקטים שהוסכם עליהם אבל טרם התחילו, בעיקר מול אירופה. הם עושים את זה בצורה קצת צבועה: 'בטח בגלל המצב יהיה לך קשה לשתף פעולה בזמן הזה', גם אם הישראלי כלל לא רמז שתהיה לו בעיה להשתתף".
שלמון מספר שתגובות דומות התקבלו מכתבי עת שהוגשו להם מאמרים מדעיים על ידי רופאים ישראלים. "שמענו על דחיית מאמרים בנימוק 'אתה בטח עסוק עכשיו ולא יהיה לך זמן לתקן'", הוא אומר. זה לא קורה כל הזמן, מאמרים ישראליים עדיין מתקבלים, אבל זה קורה.
התגובות לפעמים מבלבלות, ולא תמיד ברור אם הגורם הזר באמת חושש שהתנאים הקיימים בארץ לא יאפשרו להשלים פרויקט מסוים, או שהוא לא בטוח לגבי המשמעויות של עבודה עם ישראלים כרגע ומעדיף לא לקחת סיכון, או שההחלטה שלא לשתף פעולה היא פוליטית באופן מובהק.
הפסקת שיתוף פעולה מסיבות פוליטיות מוצהרות הן נדירות, אך קיימות. הרשקוביץ מספרת על דוגמה אחת. "לחוקרים שלנו נאמר שהם אינם יכולים להשתתף בפגישה לשיפוט מאמר כי הם ישראלים. עניין פוליטי לגמרי".
במקרים אחרים ברור שאין כוונה להזיק לישראלים, אבל התוצאה זהה. "תאגיד תרופות גדול הזמין אותי כמרצה ורופאים נוספים כקהל על חשבונם לאירוע שלהם בווינה, שחשוב לנטוורקינג ולחשיפה לטכנולוגיות חדשות", לבנשטיין מסבירה, "ואז הם גילו שלתאגיד יש מדיניות שאסור לה להטיס לכנסים אנשים מאזורי קונפליקט. הם ביטלו את ההזמנה לרופאים הישראלים, וממני ביקשו להעביר את ההרצאה בזום".
התגובות הללו גורמות לישראלים להיות חשדנים. כולם מסכימים שיש תחושה שרף הקבלה של מאמרים מדעיים מישראל עלה, שזו דרך יפה לומר שמאמרים נדחים מסיבות פוליטיות. אבל האם זו אכן המציאות או רק תחושה? ואיך יודעים מתי יש להתרעם ולהתנגד?
"כשמאמר עובר ביקורת עמיתים, הם יודעים מי החוקר ומהיכן הוא מגיע. אני חושב שיש סיכון אמיתי להשפעה שלילית גם על מאמרים וגם על גראנטים", אומר אורן כספי, מנהל היחידה לאי־ספיקת לב ברמב"ם ויו"ר האקדמיה הלאומית הצעירה לרפואה ומדע, "אבל צריך להיזהר בנוגע לשאלה מתי מתחילים לצעוק 'אנטישמיות'. צריך לעשות זאת רק כשיש ראיות".
כספי עצמו החליט לנקוט גישה פרואקטיבית ולא כועסת. "ב־7.10 קיבלנו יחד עם המון תמיכה גם הודעות על הפסקה חד־צדדית של מחקרים, כי 'אולי לא תהיו פנויים'. נאלצנו להיכנס ל'טורבו' ולהגיד שאנחנו כאן וממשיכים לדלוור. הצלחנו לשמר 38 מתוך 40 פרויקטים שכבר היו בסיכון".
הפעילות הזאת השתלמה, מה שמעיד שדעת הקהל העולמית עדיין גמישה, והמאבק רחוק מלהיות אבוד. "עכשיו כן חזרנו להתחיל דברים חדשים. אולי כי בחודש הראשון ממש יצאנו מגדרנו כדי לשמר את הקשרים ולהציע כמה שיותר שיתופי פעולה. גם אנשים שלנו שעברו אובדנים לא פשוטים לקחו חלק במאמץ הזה", אומר כספי.
האכזבה מהקולגות ודילמת ההסברה
הדילמה אם להסביר ולהיאבק או לחכות בשקט ולקוות שהגל יעבור נוכחת בכל פעילות של רופאים ישראלים בזירה הבינלאומית. לדוגמה, מספרת לבנשטיין, מיד אחרי הטבח של 7 באוקטובר, משלא התקבלה הודעת התמיכה המצופה מאיגוד רופאי הרשתית האמריקאים, קבוצה גדולה של רופאים יהודים חברי האיגוד הציעו להתפטר ממנו. "אנחנו הישראלים החלטנו לא לקדם מהלך כזה. אנחנו לא מעוניינים להיות מחוץ לאיגוד".
שלמון אומר גם הוא שהרופאים בישראל הבינו די מהר שפרישה מהאיגודים רק תפגע בהם. "מה יעזור לנו שישראל תהיה המדינה היחידה שאינה חברה באיגוד? אויבנו רוצים לראות אותנו מבודדים".
מעבר לכך, הזירה הרפואית היא זירת הסברה חשובה. אל מול ואקום הסברתי, בעיקר בתחילת המלחמה, נכנסו חלק מהרופאים בהתנדבות לתפקיד. הם פרסמו מאמרים בכתבי עת רפואיים המפריכים פייק ניוז לגבי התקפות צה"ל בעזה ומדגישים את המפלצתיות של התקפות חמאס. הם דרשו גינויים מאיגודי הרופאים, מארגוני הרווחה העולמיים ומארגון הבריאות העולמי.
"כתב העת Lancet פרסם טור פרו־ישראלי אחרי 7 באוקטובר ומאמר נוסף שמדבר על כך שרופאים ישראלים מאז ומתמיד טיפלו בתושבי עזה", אומר כספי. "זה מאמר שיצא לאור ביוזמה ובשותפות עם בית החולים רמב"ם.
"אנחנו מקדמים גם מאמרים שמסבירים איך חמאס משעבד את המערכת הרפואית בעזה. זה פשע מלחמה, והוא פוגע קודם כול בעזתים, ביכולתם לקבל טיפול רפואי. דובר צה"ל העביר לנו תמונות ואנחנו העברנו אותם לכל מי שאנחנו בקשר איתו בעולם המקצועי, וגם לקהל הרחב".
לעומת זאת, BMJ, כתב עת חשוב בעולם הרפואה, פרסם מידע שקרי לגבי התקפה ישראלית שלא הייתה על בית חולים. "למרות שפנינו אליהם והסברנו להם, המאמר עדיין שם, והוא היחיד בכתב העת הזה שעוסק בקונפליקט".
למאמצי ההסברה הללו יש גם מחיר. "יש לי חבר מאוד טוב בעולם האקדמי, שותף חשוב שלי, שאני רגיל לדבר איתו כל יום. הוא פעיל זכויות אדם והשיח איתו הפך יותר מורכב", אומר כספי.
לבנשטיין, שפותחת את הרצאותיה בכנסים במסר של תודה על תמיכת הרופאים בישראל בתקופה קשה, מספרת שבימים הראשונים אחרי הטבח, היא הייתה מקבלת מחיאות כפיים, אך בפעם האחרונה שזה קרה, "קם דובר מהקהל, כנראה ממוצא ערבי, והתחיל לצעוק שאני מערבת פוליטיקה באירוע. בהפסקה אנשים אמרו לי, 'שמענו שהייתה מריבה', כאילו יש כאן איזון בין הצדדים". שתי קולגות שציפתה מהם לתמיכה בלתי מסויגת ענו לה באופן מתחמק, ואחר כך התנצלו, אבל האווירה הייתה לא נעימה.
את מרגישה שמעמדך המקצועי עלול להיפגע?
"זה יכול לקרות. אני נשיאת איגוד הרשתית האירופי, וגם לפני כן היו מי שאמרו 'אבל ישראלית היא בכלל לא אירופאית'. אולי עכשיו מישהו עלול לומר 'אולי עדיף שלא נבחר נשיא ישראלי, כדי לא לעצבן אף אחד'. ואם אני מארגנת כנס בארץ, יכול להיות שאנשים ממוצא מוסלמי לא יבואו".
המחווה הגרמנית והעמדה הסינית
קשרים בינלאומיים בעולם הרפואה מתחילים עוד בזמן הלימודים, וכאן כבר יש פגיעה רצינית. "קיבלנו בתחילת המלחמה פניות מסטודנטים לרפואה באירופה שחוו אנטישמיות, למשל ציור של צלבי קרס על השולחן, והם החליטו לחזור לארץ", אומרת הרשקוביץ. "חלקם סטודנטים שחזרו כדי להילחם, ואנחנו חוששים מאוד מהיחס שהם יקבלו כשיחזרו לחו"ל כלוחמים לשעבר. תמונת המראה היא סטודנטים לתארים מתקדמים שלמדו פה ועזבו, בעיקר מתוך פחד".
אבל בתחום הזה יש גם חדשות מעודדות, אפילו מחממות לב. "באוניברסיטה בגרמניה שמעו שחלק מהסטודנטים שלנו לא יכולים להמשיך את המחקר אצלנו, מכל מיני סיבות, והם הציעו להם לבוא לחקור אצלם במעבדה, על חשבונם, והמחקר ייחשב כאילו הוא נעשה אצלנו. שלחנו אליהם כבר שני סטודנטים. זו מחווה מדהימה של רצון טוב, שמאוד מחזקת את הקשר מול אותה אוניברסיטה".
סיבה נוספת לאופטימיות מגיעה ממזרח. "הקשרים הכי טובים שלנו הם באסיה פסיפיק, ומעל כולם אוסטרליה והודו, שתומכים בנו מהיום הראשון", אומר וייסבוך.
שלמון מוסיף שמתחת לפני השטח הקשרים ממשיכים גם במדינות שהתבטאו נגד ישראל באופן רשמי. "בסין, לדוגמה, יש הפרדה מוחלטת בין האמירות ברמת המדינה לבין התיאבון שלהם לטכנולוגיות ישראליות. היו ביקורים רשמיים שבוטלו, אבל המסר היה שבשטח כן רוצים לקדם שיתופי פעולה".
להזכיר לעולם מה הוא צריך
ייתכן שבתיאבון הסיני ששלמון מדבר עליו טמון המפתח להמשך. בתחום החדשנות הרפואית, פשוט לא משתלם לעולם לוותר עלינו, אומרים הרופאים, אף שבהחלט מתעוררת השאלה אם המחדל המודיעיני שהתרחש כאן ישפיע על התדמית שנוצרה לישראל. אם אומת הסטארט־אפ לא אבחנה את החמאס, האם היא באמת תוכל לראות פוליפ בקולונוסקופיה?
"יותר מ־70% מהחדשנות בתחום אי־ספיקת הלב מגיעה מישראל. אני לא חושב שמישהו רוצה לוותר עלינו בתחום הזה", אומר כספי. מבחינת הרופאים זה מנוף להשתמש בו.
"אנשי חדשנות בעולם נמצאים בקשר אינטימי עם זירת החדשנות בישראל, ובעוד שבאקדמיה אנחנו נחשבים טובים, בחדשנות רפואית אנחנו נחשבים יוצאי דופן. לאבד את ישראל כשותפה בחדשנות רפואית, זה סיפור אחר", אומר וייסבוך.
"לכל מי שפנה לתמוך, כתבנו שהמדינה שלנו, שכל כך תורמת לעולם, זקוקה לתמיכה שלהם. זכינו לתהודה ברשתות גם אצל גורמים לא ישראליים, ואז הדהדנו את מה שהם אמרו עלינו, השקענו בזה אפילו כסף שאין לנו. המטרה הייתה שאלה שמסכימים איתנו אבל מפחדים לדבר על זה ייקחו דוגמה. וזה עבד. השיא היה מכתב גינוי רשמי לטבח שהוציאו תוכנית הביודיזיין באוסטרליה, ואחר כך גם נשיא הביודיזיין של סטנפורד, בעוד שהאוניברסיטה עצמה והנשיאה שלה לא עשו זאת.
"הגישה הייתה שאנחנו מפסידים ברשתות כמו טיקטוק כי זה משחק של מספרים, אבל בואו נמנף את מה שיש לנו, שזה קשרים בינלאומיים אמיתיים. אני רואה הבדל גדול בתגובות לפוסטים שלנו בין אנשים שמגיעים מהחדשנות הרפואית לבין אלה שמגיעים מהאקדמיה. האקדמאים שותקים. אנשי החדשנות תומכים.
"קבוצה שלישית היא של רופאים שלא נמצאים עמוק בתוך העולם האקדמי כרגע, גם הם אנשים זהירים, לא פוליטיים, ולא רוצים להסתבך, אבל יש להם מסורת של הומניות שגורמת להם להבין שטבח ואונס זה טבח ואונס, ולכן קל לנו יותר לדבר איתם מאשר עם הצדדים היותר רדיקליים של האקדמיה. בסופו של דבר ארגון הבריאות העולמי אמר יותר מאשר אמרו ארגוני האו"ם וזכויות האזרח".