שופטי בית המשפט העליון בדיון בעתירות נגד ביטול עילת הסבירות / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
8 מתוך 7 שופטי בג"ץ הביאו להחלטה היסטורית, כך שבפעם הראשונה נפסל חוק יסוד בישראל. אך החידוש הגדול בפסק הדין, אותו הובילה נשיאת בית המשפט העליון בדימוס אסתר חיות שפרשה, הוא בכך שרוב רחב, לא דחוק, לא על קודו של קול - אלא 12 מתוך 15 שופטים קבעו כי ניתן לפסול חוק יסוד, אם הוא פוגע בעקרונות המדינה כיהודית ודמוקרטית.
● בג"ץ פסל את החוק לביטול עילת הסבירות: "מעצים את כוחה הרב ממילא של הממשלה"
● שאלות ותשובות | באיזה רוב באמת נפסל חוק הסבירות, ומה הממשלה תעשה כעת?
● דעה | במו ידיו הוביל יריב לוין, אדריכל הרפורמה, למהפכה החוקתית השנייה
למעשה, הרפורמה שביקש לקדם שר המשפטים יריב לוין כדי להחליש את כוחו של בית המשפט הביאה לחיזוקו, כאשר הוא הצליח להשלים רק את החלק הראשון מבין הארבעה, שנחשב בתחילה למתון יותר מבין הצעדים הדרסטיים להתערבות בהערכת הוועדה לבחירת שופטים ובחקיקת פסקת התגברות.
ההחלטה התקדימית מביאה לעיגון סמכותו של בית המשפט העליון להתערב בחקיקת הכנסת, כולל בחוקי היסוד. בין שופטי המיעוט שחלקם נחשבים לשמרניים שתמכו בעמדה זו: יעל וילנר, גילה כנפי-שטייניץ, אלכס שטיין ויחיאל כשר.
השופט שטיין ערך ניתוח מעמיק בשאלה האם קיימת סמכות לבית המשפט, ומה מעמדה של מגילת העצמאות ביחס לכנסת. הוא הגיע למסקנה כי כל חקיקה, אפילו אם היא תחת הכותרת של חוק יסוד, כפופה למגבלות הכרזת העצמאות, וחריגה מגבולות אלה היא חריגה מגבולות הכנסת, ואין לה תוקף משפטי. זהו אחד המסרים החשובים היוצאים מפסק הדין לממשלה השוטחת בכנסת: השימוש בכוח שלכם מוגבל לעקרונות מגילת העצמאות.
אפילו השופט יוסף אלרון, שלא נספר ב-12 השופטים נוכח חוסר עקביותו בנימוקי פסק הדין, ציין כי כ"מוצא אחרון" ובמקרים קיצוניים וחריגים ניתן לפסול חוק יסוד. כלומר - גם אלרון סבור כי קיימת אפשרות להתערב במקרים מסוימים.
מי שנוקטים עמדה חד-משמעית כי אין מקום להתערב הם השופטים דוד מינץ ונעם סולברג. "מהלך אשר חותר תחת הלגיטימציה שרכש לו בית משפט זה", הכתיר זאת מינץ.
עילת הסבירות היא קריטית במדינה דמוקרטית כמו ישראל
הנקודה השנייה החשובה היא שעילת הסבירות תמשיך לחול כתוצאה מפסילת התיקון לחוק. בכך החלטות הממשלה ושריה יהיו כפופות לביקורת שיפוטית אם החלטותיה סבירות. עילת הסבירות היא קריטית במדינה דמוקרטית כמו ישראל, שהיא נטולת איזונים ובלמים.
בהיבט זה, ההכרעה רחבה פחות, אך 11 שופטים לא מקבלים את הרעיון שבבסיס התיקון של שר המשפטים לוין וח"כ שמחה רוטמן - בית המשפט לא יוכל להתערב בסבירות החלטות ממשלה ושרים באופן גורף. בהם השופטות וילנר וכנפי-שטייניץ, שסברו כי ביטול עילת הסבירות באופן גורף הוא בעייתי מאוד, ועמדתן היא לקיים את התיקון באופן מצמצם.
שופטי הרוב קבעו כי ביטול העילה פוגע בערכים שהם בגרעין הקשה של הדמוקרטיה, בהפרדת רשויות בזכות הגישה לערכאות ובשלטון החוק. הוא גם מעניק לדרג הפוליטי שליטה על מינויים של שומרי סף. השופט יצחק עמית תיאר את עילת הסבירות כ"תקן איכות, מעין ISO 9001 של הליך קבלת החלטה: בחינה של כלל השיקולים הרלוונטיים, סילוק השיקולים הלא רלוונטיים, איסוף נתונים רלוונטיים לשם יצירת תשתית עובדתית, איזון בין השיקולים השונים וקבלת החלטה רציונלית תוך זמן סביר".
השופטת כנפי-שטייניץ, למשל, מבהירה כי שלילה מוחלטת של עילת הסבירות מערערת את שלטון החוק, אלא שהיא לא רואה אפשרות שהמחוקק התכוון לשלול לחלוטין את העילה. זאת למרות שח"כ רוטמן אישר זאת בבית המשפט. לכן היא קובעת כי ביטול העילה יפורש באופן מצמצם. השופט אלרון נותר על הגדר, כשהוא קובע כי אינו יודע מה יהיו השלכות התיקון, ומסרב לקבל "תחזיות קודרות". אפילו הוא מציין כי "התיקון לא מוסיף כבוד לחוקת מדינת ישראל המתגבשת".
שופטי הרוב קבעו כי ביטול עילת הסבירות באופן גורף "מעצים באופן ניכר את הכוח הרב המרוכז ממילא בידי הממשלה ושריה, וחוסם את אפשרותו של הפרט לקבל סעד בשורה של מצבים שבהם עשויה להיגרם פגיעה קשה באינטרסים חשובים שלו כתוצאה ממעשי השלטון".
שני חלקיו של פסק הדין - זה התומך בסמכות בית המשפט לפסול חוקי יסוד; וזה המשיב את עילת הסבירות לחיינו ויאפשר לבית המשפט לעמוד על כל שהשרים פועלים באופן סביר - שולחים מסר לממשלה: סמכותכם אינה בלתי מוגבלת.