ספינות מלחמה של צבא ארה''ב בקרבת מצר באב אל־מנדב / צילום: ap, U.S. Navy
שבועיים אחרי שיצאה לדרך, הקואליציה שארה"ב ניסתה לבנות כדי להגן על התחבורה בים האדום, כבר מקרטעת. מתוך עשרות המדינות שאליהן ארה"ב פנתה, רק עשר הביעו נכונות פומבית להשתתף, ובודדות מתוכן פירסמו מה תהיה רמת ההשתתפות שלהן, במנעד המאוד רחב שבין קצין קישור שיימצא על גשר אניית קואליציה לבין שליחת ספינת מלחמה שלמה או כלי טיס לאזור. אף מדינה בעלת קו חוף ממשי בים האדום לא הצטרפה בינתיים לקואליציה הבינלאומית, למרות קיומן של מסגרות קיימות להגנת התחבורה הימית.
● חגג את הטבח, היה אחראי על הטרור ביו"ש וישב בכלא הישראלי: מי היה בכיר חמאס שחוסל?
● בבריטניה מזהירים את המערב משידור חוזר של "מבצע קדש" בים האדום
מהבחינה הישראלית, מה שאמור להדאיג ביותר היא העובדה כי אחת הסיבות לכך שהקואליציה מדשדשת היא שהצטרפות אליה הפכה לסימן של תמיכה בעקיפין במלחמה הישראלית בעזה.
גינויים לטרור - כן, הקמת כוח צבאי - לא
אף אחד מהמנהיגים האירופיים לא אומר זאת באופן פומבי, אך ההערכות בקרב פרשנים ודיפלומטים באירופה הן שהסוגיה הישראלית־פלסטינית משחקת תפקיד מרכזי בשאלת ההצטרפות לקואליציה הימית.
ספרד, בעלת מדיניות פרו־פלסטינית, הודיעה קטגורית כי לא תשתתף בכוח המשימה החדש. צרפת, בעלת מדיניות ביטחונית עצמאית לרוב, הודיעה גם היא כי "ספינות צרפתיות יישארו תחת הפיקוד הצרפתי" ואיטליה הודיעה כי תחזק את הנוכחות של כוח ימי בינלאומי אחר בהובלה אמריקאית (CMF), אך לא תשתתף במבצע "שומר השגשוג" (Prosperity Guardian). אפילו גרמניה, שעד כה היתה בקצה החיובי של ספקטרום התמיכה הביטחונית בישראל, "עדיין שוקלת" אם כלל להשתתף בכוח.
ההתייצבות הרפה עד כה מסייעת לישראל להבין טוב יותר למה מתכוונת אירופה כשהיא מבטיחה לעמוד לצד ישראל בעת צרה. גינויים של מעשי הטרור של חמאס - כן. הימנעות מקריאה להפסקת אש - גם כן. סיוע הומניטרי לבניית עזה ביום שאחרי - בוודאי. אבל מעורבות בכוח צבאי שנועד להגן על התחבורה הימית הקריטית אפילו לאירופה? לא.
במיוחד בגרמניה, שבה הפוליטיקאים מדברים כמעט מדי יום על ה"מחויבות לביטחונה של ישראל" ועל כך שהבטחת ביטחונה הוא "חלק מסיבות הקיום של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית" - הסתירה בין המלים הגבוהות למעשים בשטח מעוררת תחושות צורמות.
אמנם, יש הרבה גורמים מקלים. היוזמה האמריקאית הושקה לקראת סוף השנה, בעוד מדינות אירופה יוצאות לחופשה והפרלמנטים הלאומיים (שנדרשים לעתים כדי לאשר השתתפות או התקפה צבאית) בחופשות חג המולד והשנה החדשה. גם סדר הכוחות הימי האירופי הוא די מינימלי, וחלקו נשלח לים הבלטי כדי לנסות ולהגן על תשתיות קריטיות ליבשת כמו גז וחשמל מפני חבלה רוסית, או לים התיכון כדי לפטרל ולנטר כניסת מהגרים לא חוקיים.
מדינות אירופה מהססות, וחולשת המערב נחשפת
הארסנל הימי האירופי אינו עצום, אבל במקרה הנוכחי, הכתף הקרה שמקבלת ארה"ב ממדינות אירופה עשויה לסמל לא רק את החשש להתייצב לצד ישראל, אלא גם את חולשת הברית המערבית, שכוחה היה אמור להיות בדיוק בהיותה חזית רחבה ומגוונת של משתתפות.
ייתכן כי בעידן הנוכחי, מדינות אירופה הלמודות משימות כושלות באפגניסטן ובלוב, מהססות להתחיל הרפתקה צבאית שסיכוייה לא ברורים, כמו מאבק בחות'ים.בנוסף, ייתכן כי הן מחכות לשוך הקרבות בעזה, לסופם של שני השלבים הראשונים שבוצעו עד כה על ידי ישראל וכניסה לשלב השלישי שבו הפגיעה באזרחים אמורה להיות קטנה יותר. כך או אחרת, כיום הספינות היחידות באזור הן אמריקאיות, בריטיות וצרפתיות, ואינן רבות.
הכוח האמריקאי הוא כמובן המשמעותי ביותר, אבל המסר המהדהד היוצא ממצרי באב־אל־מנדאב לעולם כולו הוא שארה"ב די לבדה במאמץ הזה, למרות הרלוונטיות האדירה שלו לאירופה (כ־30% מהסחר בין אסיה לאירופה עובר בים האדום).
ובינתיים, העימות בים האדום הולך ומסלים. סירות חות'יות ירו השבוע על מסוקי חיל הים האמריקאי, שנשלחו לסייע לאניית מכולות גדולה של חברת "מרסק". בתגובה, האמריקאים הטביעו שלוש מארבע הסירות. זו היתה הפעם השנייה שהאנייה דיווחה על התקפה, אחרי שנפגעה מטיל חוף־ים בליסטי.
ספינה בריטית דיווחה כי יירטה כטב"מים ששוגרו לעברה, ולא לעבר ספינות מטען. בריטניה היא היחידה עד כה שהצהירה על עמידה נחושה לצד ארה"ב. שר הגנה הבריטי גרנט שפס פירסם בסוף השבוע מכתב גלוי, בו הוא מזהיר את החות'ים מפני מתקפה רחבה וקרובה. ההערכות הן שהממשלה תרצה לאשר פעולה שכזו בפרלמנט, שמתכנס מחדש רק ביום שני הקרוב.
לארה"ב אסור להראות סימני חולשה. כבר היו מי שהזכירו כיצד מבצע סיני, הניסיון הכושל של צרפת ובריטניה להשתלט בעזרת ישראל על תעלת סואץ בשנות ה־50', סימן את סופן של האימפריות שלהן. תפקיד ארה"ב בציר המערבי המתגבש, שאמור להחליף את התפקיד שלה כשוטר העולמי, עומד במבחן. מהזווית הישראלית, מוכח שוב כי בעלת הברית האמינה ביותר היא וושינגטון, ואולי בריטניה, אך נכון לעכשיו, הרשימה מסתיימת שם.