דליה קורקין / צילום: נועה זני
חברת שירותי הסיעוד עמל ומעבר תחגוג השנה 40 שנה להקמתה, וקשה להאמין שמישהו ממייסדיה ציפה אי אז באמצע שנות ה-80 ששוויה יטפס ל-1.5 מיליארד שקל, כשבין משקיעיה מצויים קרן ההשקעות המובילה בישראל ואחד משני הבנקים הגדולים במדינה.
● מובילאיי רשמה את "היום הגרוע בתולדותיה", מה צפוי קדימה?
● ראיון | בונים על צרות של אחרים: צמד היזמים שקנו בזמן קצר נדל"ן בשווי 3 מיליארד שקל
מנצחת על כל האופרציה הזו - שותפה והרוח החיה בעמל ומעבר - היא המנכ"לית הוותיקה דליה קורקין, קיבוצניקית לשעבר שהחלה לנהל את החברה ב-1998 כשעוד נקראה "עמל סיעודית". כיום, מחזיקה קורקין מניות החברה בשווי של כמעט רבע מיליארד שקל, וזאת לאחר שמכרה מניות בכ-160 מיליון שקל.
אקזיט חלקי של מניותיה ביצעה קורקין לפני שנתיים, כשמכרה אותן תמורת 100 מיליון שקל לידי בעלת השליטה בחברה, קרן פימי שמוביל ישי דוידי. בשבוע האחרון דווח כי היא מוכרת חלק נוסף מהחזקותיה תמורת כ-60 מיליון שקל לידי בנק הפועלים, כך שבסך הכול מדובר עבורה ביצירת הון אדיר של כ-400 מיליון שקל, רובו עדיין "על הנייר".
"דליה היא אישה חכמה, ראויה, שהקימה אימפריה מכלום, וכל זה בצניעות מרובה ומקצועיות מרובה", אומר עליה דורון רז, יו"ר איגוד חברות הסיעוד, שמאגד 17 חברות מהתחום ומטרתו לקדם ולפתח אותו. לדברי רז, "אנשים מאוד מעריכים אותה. העובדים אוהבים אותה. היא נשארה קיבוצניקית בנפשה, ומדברת עם אנשים בגובה העיניים גם אחרי ההצלחה שלה". לפני מספר שנים רכשה עמל ומעבר את חברת טיפולית שהקים רז, אשר מוסיף כי "צריך להוריד את הכובע בפני דליה על צורת הניהול שלה".
חבר קרוב של קורקין מספר כי עמל ומעבר היא מפעל החיים שלה. "בעשר אצבעות היא פיתחה חזון והביאה הישגים", הוא אומר. "היא הייתה מנכ"לית שכירה, ובימים שבהם עמל הוחזקה בידי התשלובת הקיבוצית גרנות העסק התפתח מאוד, נפתחו בתי אבות חדשים, הם רכשו את משען ברעננה.
"בשלב מסוים, גרנות החליטו לשנות מיקוד בשל שינויים בהנהלה, ולמכור את עמל לאיש עסקים יהודי אמריקאי בשם הארי גרוס. דליה אספה את המשפחה שלה ואמרה להם שהיא מעוניינת להצטרף להשקעה; היא שאלה אם יהיו מוכנים ללכת איתה על זה, 'ואולי נצטרך לעבור לגור באוהל'. הם תמכו בה כי ראו כמה שהיא חיה את הנושא. היא לקחה הלוואות ונכנסה לשותפות עם גרוס. היא הייתה הרוח החיה שם", מציין החבר.
30 אלף מטופלים באמצעות עשרות סניפים
עמל ומעבר שהוקמה בשנת 1984 עסקה בתחילת דרכה בהפניית כוח אדם בתחומי הבריאות והסיעוד לקיבוצים. נכון להיום, מדובר באחת החברות הגדולות בארץ בתחום שירותי הסיעוד, ולה שיתופי פעולה עם קופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית, עם המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד הביטחון, משרד הרווחה והקרן לרווחה לנפגעי השואה.
החברה מספקת סיעוד ביתי לכ-30 אלף מטופלים באמצעות 34 סניפים. בנוסף, היא עוסקת בהפעלת רשת של 15 בתי אבות סיעודיים לדיירים שאינם עצמאיים ברחבי ישראל; במתן שירותי שיקום פגועי נפש בקהילה וטיפולים פסיכולוגיים לכ-5,000 מטופלים; ובמתן טיפול לאוכלוסיות מיוחדות במסגרת גני ילדים, בתי ספר ומערכי דיור בקהילה. מחזור ההכנסות השנתי שלה כיום עומד על כ-1.7 מיליארד שקל עם רווח תפעולי תזרימי המוערך ביותר מ-150 מיליון שקל.
בעסקה שדווחה בשבוע האחרון מוכרת קרן פימי, שנכנסה להשקעה בחברה לפני כשנתיים (לפי שווי של מיליארד שקל לעמל ומעבר) חלק מהחזקותיה לידי פועלים אקוויטי, זרוע ההשקעות של בנק הפועלים, לפי שווי גבוה בהרבה של 1.5 מיליארד שקל.
לאחר השלמת העסקה עם הבנק, תחזיק קרן פימי ב-64% ממניות חברת עמל ומעבר, פועלים אקוויטי תחזיק ב-20% מההון וקורקין (שמוכרת בעסקה מקצת מהחזקותיה) ביתרת המניות, כ-16%, ששוויין לפי העסקה עומד על 240 מיליון שקל.
מי שחושב שקורקין בת ה-62 תנצל את ההזדמנות לפרוש לאחר 25 שנות ניהול, ואחרי שכבר עשתה לביתה, טועה ככל הנראה. לדברי מי שמכיר אותה, המוטיבציה שלה עדיין גבוהה, והיא ממשיכה בכל הכוח קדימה בניהול הרשת, גם לאחר כניסת בנק הפועלים.
"ללמוד רק מה שהקיבוץ אישר"
קורקין גדלה בקיבוץ רמות מנשה. בראיון למוסף G של גלובס מלפני מספר שנים הגדירה את עצמה "ג'ינג'ית, אנרגטית, צריכה לנהל ויודעת להקשיב לאחרים". הוריה, ילידי אורוגוואי, הכירו שם בפעילות של השומר הצעיר ועלו ארצה, והתיישבו ברמות מנשה. אביה הפך בהמשך למרכז המשק, ואמה שימשה כמטפלת בחינוך המשותף בבית הילדים.
כשהייתה בת 9 יצאה משפחתה לשליחות בת 4 שנים בארגנטינה, תקופה עליה אמרה כי הייתה משמעותית מאוד עבורה. באותו ראיון היא סיפרה כי "למדתי בבית ספר ישראלי. אני זוכרת שכשהיינו נוסעים באוטובוס לבית ספר, מלפנים ומאחור אבטחו אותנו אופנועים".
כשהייתה בת 13, חזרה המשפחה לישראל: "לשקט, לריק, ללינה המשותפת, מה שלא היה פשוט אחרי שהתרגלתי לחדר לבד ולחיי העיר הגדולה", היא סיפרה. "במוסד החינוכי בקושי למדנו, כך שאין לי בגרות, אבל למדנו שם כלכלה ומתמטיקה ומאוד אהבתי את זה".
אביה של קורקין נפטר זמן קצר לפני שהתגייסה לצבא. לאחר שירות צבאי ביחידת 8200, היא טסה לטיול בדרום אמריקה, וכשחזרה עבדה כעיתונאית בביטאון הקיבוצים ולמדה ריכוז משק וכלכלה במכללת רופין - "כי זה מה שהקיבוץ אישר" - כשהיא עובדת בסופי השבוע במשק. בהמשך, החלה לעבוד בהנהלת החשבונות של מפעל מדי המים המצליח ארד, שבה שותף רמות מנשה עם קיבוץ דליה. תקופה מסוימת כיהנה כגזברית הקיבוץ, ועל כך סיפרה: "אחרי שהובלתי את קבוצת הצעירים שמחתה נגד הסדר חובות הקיבוצים בבנקים, מוניתי לגזברית בתקופה הכי קשה לתנועה הקיבוצית".
עד גיל 38 חיה עם משפחתה - בעלה אורי ושלושת ילדיה - בקיבוץ, אך אז החליטו לעבור לבנימינה, משום שהשינויים בקיבוץ לא היו לטעמם. "כשעזבתי את הקיבוץ נשבעתי שלא אהיה יותר בקבוצות בחיים, ומצאתי את עצמי בקבוצת ריצה. עשיתי כבר חצי מרתון", סיפרה באותו ראיון.
כאמור, ב-1998 מונתה קורקין למנכ"לית עמל, אז חברה קטנטנה. "ערן גורן, שהיה אחד הבעלים של עמל סיעודית, הציע לי לנהל את החברה כשפעלה מדירה בחיפה", סיפרה בראיון ההוא ל-G. "למדתי את התחום, הייתי קשובה למה שקורה בו, חייתי את הלקוחות שלי, והתחלנו להתפתח בלי תוכנית אסטרטגית סדורה".
גם ללא תוכנית אסטרטגית נראה שהניהול של קורקין הצליח. בשנת 2000 נכנסה תשלובת גרנות להשקעה בעמל ומעבר (שהוחזקה אז בידי אבי רויכמן וערן גורן). גרנות, תשלובת חקלאית-תעשייתית בבעלות משותפת של עשרות קיבוצים, הייתה חלק מהבעלות בחברה במשך 15 שנים.
כמנהלת החברה, סיפרה באותו ראיון, היא דוגלת בתפיסה שכל מטופל וכל משפחה של מטופל הם עולם ומלואו ומקפידה על איכות השירות של עובדיה, שמקבלים הכשרות ייעודיות מטעם החברה. בסרטון וידיאו שפרסמה עם פרוץ מגפת הקורונה, היא פנתה לעובדי החברה וקראה להם לפנות לסיוע אם הם או ילדיהם סובלים מחרדה, ולקבל מענה מקצועי.
בהמשך ביצעה כאמור קורקין מהלך של רכישת הבעלות בחברה בידי מנהליה (MBO - Management Buyout) לצדו של שותפה גרוס. העסקה בוצעה ב-2015 לפי שווי של 240 מיליון שקל לעמל ומעבר, כשחלקה של קורקין עמד לאחר העסקה על 30% מהמניות (על פי ההערכות זכתה למימון מגרוס, איל מלונאות ונדל"ן מניו יורק). שש שנים מאוחר יותר העמיד גרוס את מניותיו בעמל למכירה, ומי שרכשה אותן הייתה קרן פימי, בעסקה שבה מכרה גם קורקין חלק מהחזקותיה תמורת 100 מיליון שקל.
פורמט ייחודי בקיבוצים ותוכניות התרחבות
מכירת המניות הנוכחית בעמל ומעבר לידי פועלים אקוויטי, לפי שווי חברה של 1.5 מיליארד שקל, משלימה זינוק של יותר מפי 6 בשווי החברה תוך פחות מ-9 שנים. הצפת הערך המהירה של השנתיים האחרונות מגיעה על רקע כמה מהלכים שהובילה קרן פימי יחד עם קורקין בחברה (כיו"ר עמל ומעבר משמשת לילך אשר טופילסקי, שותפה בכירה בפימי ולשעבר מנכ"לית בנק דיסקונט).
בפימי זיהו את עמל ומעבר כחברה חזקה בתחומה עוד לפני שרכשו אותה, ולאחר מכן הובילו להקמת חטיבה נוספת, "אדם". בניגוד לפעילות המסורתית ששמה דגש על אוכלוסיית הקשישים, החטיבה החדשה מיועדת לאוכלוסיות מיוחדות ומתמקדת בעיקר בתחום האוטיזם; החברה מציעה במסגרת זו חטיבה, בתי ספר לחינוך מיוחד, הוסטלים ומרכזי תעסוקה.
מקורבים לקורקין מזכירים גם את זכייתה של עמל במכרז של המדינה למניעת אובדנות. במקרה אחר, החברה פיתחה פרוטוקול טיפולי בשם "חיבוקי" שמבוסס על בובת כלב המפחיתה חרדה, מצוקה ופוסט טראומה. לאחרונה, נעשה שימוש בשיטה זו עם המפונים מהעוטף עזה, בהתנדבות, לאחר שהחברה הפעילה אותה עם ילדים באוקראינה קודם לכן.
במקביל, עמל רכשה מאז כניסת פימי להשקעה בה מספר חברות בתחומי הפעילות השונים שלה - סיעוד, בתי אבות ובריאות הנפש, כאשר לפי הערכות היקף הרכישות מסתכם בעשרות מיליוני שקלים. לאחר כניסת הקרן עובתה ההנהלה וצורפו חברי הנהלה חדשים, כאשר קורקין ממשיכה לנהל את החברה ביד רמה.
בעתיד צפויה עמל להמשיך ולהתרחב בתחומים הקיימים שלה, הן באמצעות רכישות והן בצמיחה אורגנית, כשהאתגרים המרכזיים שלה בהמשך ההתרחבות הזאת היא שמירה על השירות שהיא מספקת וגם תחרות על כוח אדם. כך למשל, החברה עשויה לפתוח עוד בתי אבות קיבוציים - פורמט ייחודי לה, להפעלת בתי אבות בשותפות עם הקיבוצים ובתוך הקיבוצים, במודל כפרי.
בתחום הטיפול בקשישים בביתם, עמל פועלת בכפוף לחוק הסיעוד, ובפיקוח הביטוח הלאומי. לדברי רז, יו"ר איגוד חברות הסיעוד, "החוק מטפל ב-330 אלף זכאים ומאפשר להם סיוע על-ידי מטפלים או אופציות כמו מרכז יום, לחצן מצוקה ועוד. החוק נחקק ב-1988 והוא אחד המוצלחים בישראל, שמאפשר לקשישים להזדקן בבית, כפי ש-97% מהם מעדיפים. במשך השנים התפתחו סביב החוק שירותים נוספים". רז מסביר, שהחוק מתוקצב על-ידי ביטוח לאומי במכרז שמגדיר את מחויבות נותני השירות וקובע את התעריפים עד לרמת שכר המטפלים, כך שהתחרות בין החברות בתחום אינה על מחיר אלא על טיב השירות.
כיום נלחם האיגוד בראשות רז בשינוי מ-2018 שאיפשר לזכאי החוק לקבל חלק מהכסף במקום הטיפול עצמו, מה שלדבריו הגדיל משמעותית את היקף הזכאים כי הוגשו יותר תביעות, אך פגע בטיפול עצמו משום שהזכאים מעדיפים כסף, שלא בהכרח משמש לטיפול - כך שמספר הקשישים שמתו בביתם ואיש לא ידע, עלה מאוד בשנים אלה.
רז מציין כי "מתח הרווחים של החברות בתחום עומד על 4%, סכום שמאפשר קיום ושירות, ועובדה שגופים עסקיים כמו בנק הפועלים ופימי מצאו לנכון להשקיע סכומים כאלה. הם רואים עתיד בתחום - האוכלוסייה מתבגרת ותוחלת החיים עולה. אני מטפל בקשישים 40 שנה. בעבר, הם חיו על פנסיה זעומה או קצבת ביטוח לאומי, והיום יש רבים עם הון עצמי, חיסכון, ביטוחים, פנסיות מסודרות, כך שהעתיד בתחום נראה ורוד".
"יכולה להנפיק כבר מחר בבוקר"
ייתכן שהשלב הבא בחייה של עמל ומעבר יהיה בשוק הציבורי. חברה אחרת מהתחום כבר נסחרת בבורסה - דנאל , חברה ללא גרעין שליטה שבעלת המניות הגדולה בה כיום היא יבואנית הרכב UMI. דנאל נסחרת בשווי של 1.86 מיליארד שקל לאחר שאיבדה יותר ממחצית שווייה בשנתיים האחרונות, לנוכח הרעה במצב עסקיה. בתחומים מסוימים החברות הן מתחרות, לדוגמה בתחום הסיעוד הביתי, אך דנאל פועלת גם בשוק הרפואי (למשל רפואת עיניים) ובתחום כוח האדם, ועמל פועלת בתחום בריאות הנפש ובתי האבות הסיעודיים.
גורם שמכיר היטב את עמל ומעבר אומר שהחברה ראויה ומתאימה להנפקה, ושאם הייתה רוצה הייתה יכולה לעשות זאת "כבר מחר בבוקר". זאת משום שהיא מתנהלת באופן מסודר ועורכת דוחות כספיים כמו חברה ציבורית. לא מן הנמנע שבעוד מספר שנים, האקזיט הבא של קורקין בעמל ומעבר יהיה במסגרת הנפקה לציבור.