איך להוכיח שנכס שייך רק לאחד מבני הזוג גם ללא הסכם ממון / אילוסטרציה: Shutterstock, Pormezz
הכותבת היא ממשרד עו"ד מאיר מזרחי
חוק מיסוי מקרקעין קובע חזקה, הן לעניין מס שבח והן לעניין מס רכישה, לפיה יראו את כל חברי התא המשפחתי, למעט בן זוג הגר דרך קבע בנפרד וכן ילדים נשואים או יתומים מתחת לגיל 18, כמוכר או כרוכש אחד (להלן: "חזקת התא המשפחתי").
● מדרגות מס הרכישה מתעדכנות: כך יושפעו רוכשי הדירות
● בכיר בפירמת עורכי דין התגרש. הסכסוך הוליד פסיקה חדשנית
● האם ניתן לשנות צוואה הדדית לאחר שבן הזוג הפך לחסוי?
רקע: בהלכת שלמי מ־2014 קבע בית המשפט העליון כי כדי לסתור את חזקת התא המשפחתי, הן ביחס לנכסים שנרכשו לפני הנישואים והן ביחס לנכסים שנרכשו לאחריהם, כך שנכס של אחד מבני הזוג לא ייחשב כחלק מנכסי התא המשפחתי, יש להצביע על קיומו של הסכם ממון שאושר כדין שקובע הפרדה רכושית, ובנוסף יש להוכיח כי ההפרדה הרכושית מתקיימת בפועל.
להלכת שלמי קדמה הלכת פלם, אשר קבעה את "חריג המטען ההיסטורי" כדרך לסתירת חזקת התא המשפחתי, ולפיו נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואים, לא ייחשב לחלק מנכסי התא המשפחתי ("נכס היסטורי"), וזאת ללא צורך להוכיח הפרדה רכושית או קיומו של הסכם ממון.
נשאלת השאלה, האם לאחר הלכת שלמי עדיין ניתן לטעון כי ככל שמדובר בנכס היסטורי, אין צורך להיזקק לחריג ההפרדה הרכושית כדי לסתור את חזקת התא המשפחתי? כך לדוגמה, אם מקרה פלם היה מגיע היום לפתחו של העליון - האם היה מסתפק העליון בעובדה שמדובר בנכס היסטורי - או היה מחייב הצגת הסכם ממון והוכחת הפרדה רכושית בפועל כדי לקבוע כי חזקת התא המשפחתי נסתרה?
מסקירה של פסיקת ועדות הערר לאחר הלכת שלמי, ואף פסיקה מאוחרת יותר של העליון, אפשר למצוא רמזים לכך שההישענות על חריג "המטען ההיסטורי" לצורך סתירת חזקת התא המשפחתי הולכת ומצטמצמת.
עובדות המקרה: באקלים משפטי זה, מעניינת גישתה של השופטת י. סרוסי בסוגיה זו. באותו עניין דובר במכירה של דירה שנרכשה על־ידי אחד מבני הזוג בתקופת הנישואים, כאשר בבעלות בן הזוג השני דירה שהוא רכש בעצמו לאחר הנישואים. עובדות אלה אינן מתאימות להפעלת חריג המטען ההיסטורי, שכן מדובר בדירות שנרכשו לאחר הנישואים ובפעולת מכירת דירה על־ידי אחד מבני הזוג במהלך הנישואים. לכן, תוצאת פסק הדין אינה מפתיעה - בני הזוג לא הצליחו להוכיח קיומה של הפרדה רכושית ביניהם, והסכם הממון שחתמו עליו לא הפריד נכסים שנרכשו לאחר הנישואים, ועל כן בת הזוג לא קיבלה פטור ממס שבח לדירה יחידה במכירת דירתה.
המשמעות: דווקא הניתוח המשפטי שערכה השופטת סרוסי, הגם שלא היה רלוונטי להכרעה, מפיח חיים מחודשים בחריג המטען ההיסטורי. השופטת סרוסי גורסת כי לצורך בחינת מניין הדירות לשם קבלת הקלה של דירה יחידה במס רכישה ובמס שבח לאחד מבני הזוג, אין לייחס לו זכויות בדירת בן הזוג השני שנרכשה לפני היווצרותו של התא המשפחתי, ויחול חריג המטען ההיסטורי, וזאת גם בהיעדר הסכם ממון והפרדה רכושית.
עמדה זו מתיישבת גם עם הוראת ביצוע ישנה של רשויות המס (5/2011), אך לא בהכרח עם עמדתה של רשות המסים בפועל, אשר דורשת הצגת הסכם ממון גם כאשר מדובר בנכסים היסטוריים.
לטעמנו, על רשות המסים לשנות את עמדתה ולאפשר סתירה של חזקת התא המשפחתי בנסיבות בהן מדובר ב"נכס היסטורי", גם אם לא נחתם הסכם ממון.
ו"ע 21336־03־22