היועץ המשפטי למשרד החוץ הישראלי, עו''ד טל בקר, בבית הדין בהאג. הזדמנות שהוחמצה / צילום: Associated Press, Patrick Post
תביעת הג'נוסייד של דרום אפריקה לא נועדה רק להפסיק את המלחמה בעזה. היא נועדה להביא אל שיאו מהלך דרום־אפריקאי רב שנים לדה־לגיטימציה של ישראל. מפלגת השלטון, הקונגרס האפריקאי הלאומי (ANC), מאמינה זה כבר שישראל היא מדינת אפרטהייד, ובתור שכזאת אינה ראויה להתקיים.
● תומכי טראמפ מאסו בסטאטוס קוו. הם מקבלים עזרה מבית ומחוץ
● אייווה רומזת לנו ש-2024 עשויה בהחלט להיות השנה של דונלד טראמפ
מהלך ההתנתקות הפורמלי מישראל התחיל בדצמבר 2017, כאשר הנהלת ANC, שהיא מקור הסמכות העיקרי בדרום אפריקה, הורתה לממשלה לסגור את שגרירותה בתל אביב. השגרירות נסגרה במאי 2019. את מקומה תפסה מחלקה קונסולרית, "ללא מנדט לעניינים מדיניים, לענייני מסחר או לשיתוף פעולה בפיתוח". השגרירות הישראלית אמנם הורשתה להוסיף ולפעול עד מלחמת עזה, אבל היחסים עמדו מלכת.
"אנטישמיות ממארת בדרום אפריקה" (בלשונו של בן כספית באתר וואלה) אינה ההסבר למה שקרה. ההסבר הוא פוליטי ואידאולוגי. ANC, שהובילה את ההתנגדות למשטר המיעוט הלבן, פוקדת על ישראל את עוון קרבתה למשטר הזה. ישראל ציידה אותו, אימנה אותו, יעצה לו ועזרה לתוכנית הגרעינית שלו. זה קרה לפני 50 שנה, כאשר הטבעת התחילה להתהדק סביב צווארו של המשטר.
מדינת הלאום המוטרפת
אבל אין כאן רק עניין של נקמה. סלידת ANC מישראל טבועה בחותם רעיוני. היא מתנגדת מעיקרה לעצם התפיסה של מדינת לאום. משטר המיעוט הלבן לא היה מיוסד רק על זהות גזעית. בעלותו לשלטון ב־1948 הוא כונן מדינת לאום לאפריקנרים, צאצאי מהגרים הולנדים וצרפתים מן המאה ה־17. הלבנים האנגלים אמנם נהנו מזכויות היתר של הלבנים, אבל לא שותפו בשלטון.
האפרטהייד הביא את רעיון מדינת הלאום עד אבסורד, כאשר ניסה להקים מדינות לאום לעשרת השבטים השחורים הגדולים ביותר, ללא רצף טריטוריאלי, ללא שליטה על משאבים, בלי מוצא לים, בלי ערים גדולות. למדינות האלה ניתן הכינוי 'בנטוסטנים'. 'באנטו' הוא השם הקיבוצי של השחורים. כל תעודתם הייתה תעתוע דמוגרפי: אין צורך להעניק זכויות אזרח לשחורים במדינת הלאום האפריקנרית מפני שהם יקבלו אותן במדינות הלאום שלהם.
ANC שללה לחלוטין את הנוסחה הזאת. היא עמדה על דעתה כי דרום אפריקה שלעתיד לבוא תהיה מדינת כל אזרחיה, בלי קשר למוצאם השבטי, האתני או הגזעי. ב־1994, ברדת המסך על האפרטהייד, דרום אפריקה הפכה לאומת הקשת (Rainbow Nation).
מדינת הלאום היהודית אינה מתקבלת על דעת ANC לא מפני שהיא יהודית, אלא מפני שהיא מדינת לאום. בתבניות המחשבה של ANC אין מקום ליוצאים מן הכלל. כל מדינות הלאום נפסדות, בייחוד כאשר הן קשורות בתנועות התיישבות של מהגרים שהגיעו אליהן מעבר לים. בעיני הרבה מן הרדיקלים השחורים, האפריקנרים הוסיפו להיות "מתיישבים זרים" גם 300 שנה לאחר התיישבותם. תנועה שחורה רדיקלית אפילו יותר מ־ANC, הקונגרס הפאן־אפריקאי (PAC), טבעה את הסיסמה 'קליע לכל מתיישב'. כך ממש.
"לפחות היסטוריון אחד"
התבשיל האנטי־ציוני של ANC בעבע שנים ארוכות. מלחמת עזה רק חזרה ואישרה בעיניה את הדעה שהיא הביעה על ישראל עוד ב־2018, "מדינה סוררת" (rogue state, מדינה הפועלת מחוץ לחוק).
ההתנגשות בבית הדין בהאג הייתה כמובן משפטית, אבל אני חושב שטעות הייתה להסתפק במשפטנים להגנת ישראל. אני נזכר בהערתו של פרופ' מיכאל הרסגור ב־1978, כאשר מנחם בגין יצא לקמפ דיוויד לשאת ולתת עם אנואר א־סאדאת. הוא לקח איתו שני יועצים משפטיים: אחד היה משפטן צעיר מבטיח וחריף ששמו אהרן ברק והשני היה מאיר רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ.
הרסגור נאנח בחיוך, ואמר, "יותר מדי משפטנים, היה עליו לקחת איתו לפחות היסטוריון אחד". חוכמתו הצרופה הייתה מועילה לעניינה הציבורי של ישראל בהאג. הכרזת שר המשפטים של ה־ANC, שמזימות הג'נוסייד של ישראל התחילו עוד ב־1948, הצריכה לא רק תשובה פולמוסית, לא רק תשובה משפטית, אלא תשובת היסטוריון.
הייתי מתחיל אותה בהקרנת סמלו של 'צבא ההצלה'. כוח בין־ערבי, בפיקודו של פאוזי אל־קאוקג'י, סורי שבילה את רוב מלחמת העולם השנייה בברלין הנאצית, והגיע אל דרגת קולונל בצבא היטלר. הסמל ההוא, בפשטות חסכונית, הראה מאכלת ארוכה ננעצת בתוך מגן דוד. אם זה היה סובטילי מדי, קאוקג'י מחה כל ספק: "אנחנו נהרוס, נהרוג ונרצח כל בריטי, אמריקאי ויהודי", הוא הבטיח.
צבאו, שהיה גדול פי שניים מכוח חמאס ב־7 באוקטובר, פלש לארץ ישראל בינואר 1948, עוד לפני קץ המנדט הבריטי. אין כל ספק מה הייתה מגמת פניו כשם שאין כל ספק מה הייתה מגמת פניו של חמאס. 'נכבה' נכנסה למילון, אבל רק מפני שמילה ערבית אחרת, אינקאד, לא נכנסה אליו.
אינקאד הייתה ה'הצלה' ב'צבא ההצלה' של קאוקג'י. הנכבה לא הייתה מתחוללת אלמלא האינקאד. אילו האינקאד' הייתה עולה יפה, הנכבה הייתה נחלת היהודים, לא נחלת הפלסטינים. קאוקג'י פלש לארץ חודש וחצי ופחות לאחר החלטת החלוקה של האו"ם, בדיוק שלושה חודשים לפני דיר יאסין. קו ישר מוביל מן האינקאד אל 'מבול אל־אקצא'. היסטוריון היה מיטיב להסביר את זה הרבה יותר ממשפטן. הזדמנות הוחמצה, אבל הבה נזמין את ה־ANC לסמינר על ג'נוסייד.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.