יש חשש שחמאס יחזור לכל אזור שהצבא יתפנה ממנו / צילום: Associated Press, Ohad Zwigenberg
במנהרה חשוכה עם דיפון של בטון, 20 מטר מתחת לפני הקרקע, הקצין הישראלי החזיק יד אחת מעל השנייה כדי להדגים מהי משימת החיילים: להשמיד את חמאס בעיר רחבת השטח הזו, ובמנהרות שנחפרו מתחתיה.
● יותר מההערכות הישראליות: נתונים חדשים על ההיקף המבעית של המנהרות בעזה
● תמיכה נוספת מגרמניה: תספק תחמושת טנקים מדויקת לישראל ממאגרי הצבא שלה
● הערכות: התקיפות בתימן ניתקו את קווי אספקת הנשק האיראני לחות'ים
העבודה קשה. "מתחת לאדמה, למגן יש את היתרון. אנחנו פועלים לצמצם אותו", אמר תא"ל דן גולדפוס, מפקד אוגדה 98 המכונה גם עוצבת האש בצה"ל. הוא קיבל את המשימה לכבוש את ח'אן יונס, העיר הגדולה ביותר בדרום רצועת עזה ועד כה האתגר המורכב ביותר שצה"ל נתקל בו.
המנהרה בקושי יותר רחבה מהכתפיים שלו או גבוהה מהקסדה שלו. "אתה רוצה להימנע פה מקרבות חזה אל חזה", אמר. החיילים שלו, שעדיין חוקרים את המבוך, רוצים לאגף את מחבלי חמאס שבנו את המנהרות שם, ומתמרנים מעל ומתחת לקרקע כדי להוציא אותם.
"זה עסק מלוכלך" אמר גולדפוס, שיש לו ניסיון קרב עשיר על הקרקע, בים ומהאוויר, לגבי הקרב התת־קרקעי.
צה"ל שולט ברובו של צפון הרצועה לאחר שהפצצות מסיביות מוטטו את רוב השטחים הבנויים, לצד מנהרות רבות. הגדודים של חמאס באזור הזה רוסקו, אם כי עדיין נותרו תאי התנגדות. גם אלפי אזרחים נהרגו. רוב האוכלוסייה נמלטה לדרום הרצועה.
אבל ההתקדמות של צה"ל בדרום נתקלה במחסום. הכוחות סוגרים על אזור צפוף באוכלוסייה פלסטינית עקורה שנגמר לה המקום לברוח אליו. בקהילייה הבינלאומית מזדעקים על כמות האזרחים הגדולה שנהרגים ונפצעים, ומגבירים את הלחץ על ישראל לשנות טקטיקה.
כמעט שני מיליון פלסטינים נדחפים לפחות ופחות ריבועים על לוח השחמט של עזה. חמאס מסוגל לנוע יחד איתם.
התהליך הזה עלול להסתיים בהפסקת אש שחסה על חיי האזרחים, אבל גם מאפשרת לחמאס לשרוד ולהשתקם, מה שיהווה תבוסה אסטרטגית מבחינת ישראל. כמו כן הסיכון הוא שהמבצע יסתיים בהרג רב יותר אפילו ממה שהיה בצפון.
"כעת, כשהאנשים מקובצים בדרום, ישראל לא יכולה לעשות מה שעשתה בצפון בלי הרבה הרוגים, משהו שארה"ב לא תתמוך בו", אמר חוסיין איביש, חוקר מבקר בכיר במכון מדינות המפרץ הערביות, מכון מחקר בוושינגטון.
במקביל, תקיעות פוליטית בין ממשלת ישראל, ארה"ב ומדינות ערביות מרכזיות לגבי השאלה מי ינהל את עזה אחרי חמאס גם היא מסבכת את המלחמה. היעדר כל ממשלה בעזה מקשה לספק סיוע הומניטרי, להחזיר את הסדר הציבורי ושירותים בסיסיים, או להקל על חזרת האוכלוסייה לצפון. צה"ל חושש שחמאס ינסה לנצל את הריק הזה ויחזור לכל אזור שהצבא יתפנה ממנו.
החודש, הבטיחה ישראל לארה"ב, בת בריתה המרכזית, שתילחם בחמאס בדרום באופן יותר ממוקד, ותצמצם את כמות התקיפות האוויריות, משהו שהאמריקאים דוחפים אליו. אבל הצבא נמצא גם תחת לחץ בישראל לא לוותר לחמאס. פקידים בכירים הזהירו שהלחימה עלולה להימשך עוד חודשים רבים.
בורחים דרומה
לאזרחים פלסטיניים רבים אין מושג לאן לבסוף יגיעו. נאסר קסים עזב את ביתו בעיר עזה בצפון, שם הייתה בבעלותו חנות בשמים, ב־8 באוקטובר לאחר שעמוד הפייסבוק של צה"ל הזהיר שיחל תקיפות אוויריות בקרוב. היה לו זמן רק לארוז כמה מסמכים, מזון וכסף ולצאת בנהיגה עם שלושת ילדיו. כמה שעות אחר כך השכונה שלו שוטחה, אמר.
אחר כך עבר קסים לגור עם הוריו המבוגרים, אחיו ומשפחותיהם בבית ריק שהיה בבעלותם בח'אן יונס. ללא בגדים, סבלה המשפחה מהקור של החורף. קסים סייר בחנויות הריקות של ח'אן יונס ולבסוף מצא בגדים גדולים מדי במידות בשביל ילדיו אבל לא מצא בגדים לעצמו, אמר.
ח'אן יונס הייתה עמוסה פליטים מהצפון. חיש מהר, רבים המשיכו להתקדם, מחשש שהעיר היא המטרה הבאה של ישראל. באמצע דצמבר, קסים ומשפחתו עברו גם הם יותר דרומה. "יכולנו לשמוע היתקלויות כל הזמן", אמר. "עזבנו לפני שהלחימה נעשתה יותר מדי אינטנסיבית".
הוא לא יודע אם ביתו בח'אן יונס עדיין עומד על תילו. "אנחנו יודעים שהייתה באזור לחימה חריפה", אמר.
ח'אן יונס, העיר השנייה בגודלה בעזה, היא עיר הולדתם של רבים ממנהיגי חמאס הבכירים, כולל המנהיג הבכיר יחיא סינוואר, המוח מאחורי מתקפות ה-7 באוקטובר נגד ישראל. באותו יום, חמאס, המוגדר בארה"ב כארגון טרור, טבח בכ־1,200 ישראלים, רובם אזרחים, וחטף לעזה יותר מ־240 בני ערובה.
פקידים ישראליים מאמינים שסינוואר מסתתר איפשהו במנהרות מתחת לח'אן יונס, יחד עם כמה מהחטופים הנותרים.
הקרב על העיר החל בדצמבר, כשכוחות ישראליים השתלטו על כבישי גישה מרכזיים. מאז, אוגדה 98 נכנסת בעקביות אל תוך הפרברים המזרחיים החוליים ומרכז העיר הקטן. עם שבע חטיבות קרב מלאות, האוגדה עליה מפקד גולדפוס היא כיום הגדולה ביותר בהיסטוריה של צה"ל.
כמו חיילים ישראלים רבים, גולדפוס ביטא בושה לגבי ההצלחה של חמאס בשחיטת ישראלים וזרים ב־7 באוקטובר. צה"ל ואגף המודיעין בעל המוניטין הבינלאומי, כשלו במניעת התקפה על קיבוצים ויישובים קהילתיים, בסיסי צבא ומסיבת הטבע "נובה". התגובה של הצבא באותו יום הייתה איטית ומבולבלת. גולדפוס השתתף במאמצים לגרש את אנשי חמאס שפלשו בחזרה לעזה.
"ב־7 באוקטובר נכשלתי בהגנה על בני עמי", אמר גולדפוס בעת שעמד שפוף במנהרה נמוכה מתחת לח'אן יונס. במנהרה לא רחוק משם, בתאים דחוסים לאורך מסדרון מסויד, הודיע צה"ל שמצא שיער, בגדים וחפצים אישיים של חלק מהחטופים ששוחררו בנובמבר. "המבוך כאן כל כך יותר רחב ומתפרש לעומת העיר עזה", אמר גולדפוס על העולם התת־קרקעי של ח'אן יונס.
הוא אמר שהמבצע שלו היה לפני הכל משימת חילוץ של החטופים הנותרים. אבל בינתיים, הצליחה ישראל מתחילת המלחמה לשחרר באמצעים צבאיים רק חטופה אחת בחיים.
מעל האדמה, שמש חורפית גילתה לעיני כל את ההשפעה של כוח האש הישראלי. בתים הסמוכים לפיר הסודי של המנהרה רוסקו על ידי פגזים ארטילריה או חוררו על ידי מכונות ירייה. חלק מהרחובות שוטחו בתקיפות אוויריות. רעשי הפגזים והירי מתותחי המסוקים נשמעו למרחוק בשמיים הקרירים והצלולים.
"העצימות נמצאת שם, אבל היא ממוקדת, נשלטת. זו לא אותה רמה כמו בצפון", אמר גולדפוס.
דחפורים של הצבא סללו בפאתי ח'אן יונס החוליים שבילים לטנקים והמשוריינים הישראלים. הכלים האלה טרטרו אל ומהגבול עם ישראל והעלו ענני אבק לפני שחנו מאחורי סוללות חול מגוננות. בתוך אחד המשוריינים, סרק הקלע בכוונת שלו את הבניינים ההרוסים לאורך כדי לזהות כל סימן לקיומם של אנשי חמאס. לא היו סימנים כאלה.
מתוך ארבעה גדודי חמאס בח'אן יונס, מספר גולדפוס שכוחותיו השמידו או צמצמו את שני הגדודים במזרח העיר. גדוד בדרום ח'אן יונס עדיין פעיל, אמר. הגדוד הרביעי נמצא במערב העיר, מוטמע באוכלוסייה שיש בה פליטים. "נצטרך לקבל החלטות", אמר הקצין.
יחידות בצה"ל משתפות ביניהן מפה דיגיטלית המתעדכנת כל הזמן ובה מצוין איפה נמצאים האזרחים. גושים מסומנים בצבעים שונים מראים איזה אזורים עמוסים פליטים ואיזה אזורים התרוקנו. "כשאני מתמרן, זה נלקח בחשבון", מציין גולדפוס. "כשאני מתכנן את המבצע, ראשית אני חושב על המטרה הצבאית, ואז אני חושב על האוכלוסייה ואיזה אמצעים אנו יכולים להפעיל כדי להשיג את המטרה הצבאית".
"זה כאב גדול כשאתה יודע שהרגת בשוגג אזרחים. זה משהו שאתה צריך לחיות אתו אחר כך", הוא מספר ומאשים את חמאס בשימוש באוכלוסייה כמגן אנושי, האשמה שחמאס דוחה. "הודעות הפינוי שפיזר צה"ל בח'אן יונס גם מיידעות את חמאס", אמר. "אני אומר להם שאני מגיע לתוך אזור מסוים. אני יודע שהם יתכוננו".
השמדה מהאוויר
כוחות קרקע של צה"ל הסתערו על צפון רצועת עזה לאחר התקפה מסיבית של כל מטרה של חמאס שהצבא הצליח למצוא.
סמל בחטיבה החמישית של צה"ל אמר שראה את ההשמדה שנעשתה מהאוויר. בסוף שנה שעברה, היחידה שלו פשטה על העיירה הצפופה בית חאנון, בצפון מזרח רצועת עזה. "בבוקר, לפני שנכנסנו, הייתה כמות מסיבית של תקיפות אוויריות", אמר. "ראיתי הרס מוחלט. זה היה נראה כאילו רעידת אדמה חזקה זעזעה את האזור".
הוא הראה צילומים של היחידה שלו מפטרלת בקסבה. ההפצצות ריסקו את רוב הבתים הצפופים בעיירה. חלק מהרחובות הפכו לערימות נמוכות של אבן ופלדה מעוותת. עקבות של זחלי טנקים עשו חריצים עמוקים בשבילים הבוציים. צעצועי ילדים היו תלויים מחוץ לאדן החלון. לא היה שם אזרח אחד. כל האוכלוסייה ברחה מבית חאנון.
אזהרות לפני תקיפות אוויריות היו פחות מקיפות בהשוואה למבצעים המוגבלים שבעבר ישראל עשתה בעזה, על פי רבים מהתושבים ברצועה. ההפצצות גרמו להפסקות ארוכות בשירותי האינטרנט והטלפון ומקשים על הניסיונות להגיע לאנשים. אזהרות מודפסות שנזרקו מהאוויר הזהירו אזורים מסוימים לגבי תקיפה קרקעית עתידית, אבל עד שהחדשות האלה מתפשטות בקרב האוכלוסייה לוקח זמן.
יותר מ־24 אלף פלסטינים נהרגו עד כה בפלישה הישראלית לעזה, רובם נשים וילדים, כך על פי רשויות הבריאות הפלסטיניות. הנתון הזה לא מבדיל בין מחבלים חמושים לאזרחים. פקידים ישראלים אומרים שבגדול הם מסכימים עם ההערה הזו, אבל מוסיפים שאלפים מההרוגים היו אנשי חמאס.
בצה"ל מודים שגם אזרחים נהרגים, בעיקר בעקבות תקיפות אוויריות. הצבא אומר שהוא נוקט בכל אמצעי אפשרי כדי להימנע מהרוגים אזרחיים ומאשים את חמאס על היטמעותו באוכלוסייה העזתית.
כבר כמעט ולא נשארו אזרחים במזרח ח'אן יונס. רוב האזרחים ברחו לאזור ממערב לעיר, שקצינים ישראליים קוראים לו "אזור בטוח" אבל אינו אזור בטוח.
המספר הגדול ביותר של פליטים הלכו לרפיח על הגבול הדרומי של רצועת עזה. עד היום רבים מהאנשים כבר נמלטו מהלחימה יותר מפעם אחת.
כיום נמצאת משפחתו של קסים ברפיח, לאחר שעשתה את המסע לכל אורכה של רצועת עזה. היה להם מזל: חבר הרשה להם להשתמש בבית שלו בלי לשלם, דבר נדיר ברפיח הצפופה, שדמי השכירות בה זינקו. דירות שעלו 200 דולר לחודש לפני המלחמה עולות היום 2,000 דולר לחודש, על פי תושבים מקומיים.
האוכלוסייה שהייתה ברפיח לפני המלחמה, כ־300 אלף איש, תפחה בעקבות הגעת הפלסטינים העקורים לכמעט 1.3 מיליון איש. רוב העקורים האלה גרים באוהלים. העיר כה צפופה שבחלק מהמקומות בה לא נותר מקום להקים אוהל. אנשים רבים ברפיח חוששים שהיא תהפוך לזירת המתקפה הישראלית האחרונה והקרב האחרון של חמאס, כשכמות עצומה של אזרחים כלואה ביניהם.
קסים אמר שנמאס לו לברוח. הוא לא רוצה להגיע לאוהל בחצי האי סיני של מצרים, מעבר לגבול רפיח. מצרים מתעקשת שלא תרשה לישראל לדחוף פלסטינים אל מעבר לגדר הגבול. "התפניתי מספיק פעמים", אמר קסים. "אני לא הולך לשום מקום אחרי זה, אפילו אם איהרג".