ממלא־מקום נשיא העליון, השופט עוזי פוגלמן; ראש לשכת עורכי הדין, עמית בכר; והשופט יצחק עמית / צילום: רפי קוץ, אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
ישיבת הוועדה לבחירת שופטים שהתקיימה השבוע מלמדת על כל מה שפגום במערכת שלנו. נתחיל בכך שאין פרוטוקול לדיונים שהתקיימו. סליחה, יש פרוטוקול, אבל הוא פשוט לא מתפרסם. אומנם קלדנית נכחה בישיבה ותמללה במדויק את הדברים שנאמרו על־ידי המשתתפים, אבל במקום לפרסם אותו לציבור הרחב, הוא נקבר בתהומות הנשייה. אולי בעוד מספר חודשים יתפרסם המסמך; אולי פרוטוקול שלם, אולי פרוטוקול מצונזר. אבל למה לא לפרסם אותו מיד בתום הדיון? בינתיים, מכיוון שלא מתפרסם מסמך מסודר, אנחנו נאלצים להיחשף להדלפות בלבד, ולעתים אף לשברי הדלפות.
● עם הסכמה או בלעדיה, ללא מינוי אחר עד אוקטובר, השופט יצחק עמית יכהן כנשיא העליון
● הנתונים מגלים: המסלול לבית המשפט העליון עובר דרך שתי אוניברסיטאות בלבד
● כך השתלטו בוגרי האוניברסיטה העברית על בית המשפט העליון
● נטע סרוסי, פרשנות | גיוון זה חשוב, אבל הוא לא משנה אם המערכת לא רואה אותך
● מה הקריטריון למינוי שופטים לעליון? הוועדה דנה בנושא ולא הגיעה להסכמות
על כל פנים, ישיבת הוועדה עסקה במינוי שופטים עמיתים ובמינוי נשיא ושופטים לבית המשפט העליון. במשך קרוב לשעתיים עסקו במינוי שופטים עמיתים. חברת הוועדה, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק, הגישה הסתייגויות על מספר מועמדים ששר המשפטים יריב לוין וממלא־מקום הנשיא עוזי פוגלמן ביקשו להאריך את כהונתם לאחר שהגיעו לגיל פרישה.
סטרוק עברה על התיק האישי של כל אחד מן המועמדים לתפקיד והגישה הסתייגויות על חלקם בעקבות תלונות והחלטות שליליות של נציבי הביקורת על שופטים. איך הגיב על כך ראש לשכת עורכי הדין, עמית בכר, החבר בוועדה? "השרה התפנתה משוד הקופה הציבורית למשרדה המיותר ומאמירות נגד קציני צה"ל כדי לפגוע בציבור הישראלי המשווע לאיוש תקנים חסרים במערכת המשפט".
איך ראש לשכת עורכי הדין קשור למחלוקת על תקציב המדינה? מדובר בראש הגוף שתפקידו לדאוג לאינטרסים של עורכי הדין - או בטוקבקיסט? איך התגובה המשתלחת הזו קשורה לוועדה לבחירת שופטים? ובכלל, מה הקשר בין בכר לבין השאלה של סטרוק בישיבת הממשלה האם טייסים נמנעים מהפצצה בעזה משיקולים ערכיים?
משום מה התרגלנו למציאות בה לשכת עורכי הדין היא גוף פוליטי לחלוטין, והעומד בראשה יכול להתבטא בכובעו הציבורי באופן פוליטי ולא ממלכתי לחלוטין. זאת, תוך כדי שהוא מתעלם מכך שיש גם עורכי דין ימניים ודתיים לצערו הרב, וחלקם אפילו - רחמנא ליצלן - תומכים בשרה סטרוק.
כשהשופט משתתף בדיון לבחירתו
אבל נשים את כל זה בצד. סטרוק הגישה הסתייגויות רציניות על שופטים שהוחלט למנותם כשופטים עמיתים. היא לא התבססה על קונספירציות הפעם. היא התבססה על תלונות והחלטות של נציב הביקורת על שופטים. האם זה לא בדיוק התפקיד של חברת ועדה אחראית שמסרבת להיות חותמת גומי?
ראש לשכת עורכי הדין בכר הוסיף וכתב כי "אם השרה סטרוק הייתה מתעניינת בפרטים, היא הייתה מגלה ששניים מהשופטים שהיא פועלת לסיכול מינויים, חברים בהרכב שמטפל בתיק פשע חמור במחוז תל אביב. עיכוב מינויים הוא פגיעה חמורה ביכולת של מערכת שלטון החוק להתמודד עם הפשיעה ולהגן על הציבור".
אין טיעון מגוחך מכך. אם יש בעיה בתפקוד המועמדים, ואם התקבלו אודותיהם תלונות מוצדקות, אז איך זה רלוונטי שהם לוקחים חלק בתיק פשע חמור? לדברי בכיר בפרקליטות עמו שוחחתי, ההסתייגויות שהגישה סטרוק נגד חלק מהשופטים הן מוצדקות לחלוטין.
אבל לא כאן נגמרות עלילות הוועדה. במופע של חוסר מודעות עצמית קיצוני, חבר הוועדה, השופט יצחק עמית, נטל חלק בדיון שעסק במינוי נשיא לעליון. עמית, שעשוי להתמנות לתפקיד, הרגיש בנוח להיות נוכח בדיון על ההצבעה שעוסקת במינוי שלו.
במקום לצאת מן החדר בגלל ניגוד העניינים, הוא אמר במהלך הדיון, בהומור די מוזר: "אני כמו עציץ". לטענתו, הוא צריך לצאת מן הדיון רק כאשר מתקיימת ההצבעה בפועל. אבל במקום לשמש כ"עציץ", השופט עמית היה צריך לכבד את ניגוד העניינים בו הוא שרוי, ופשוט לצאת מן הדיון.
איפה ואיפה בהליך מינוי שופטים
במהלך הישיבה, שר המשפטים יריב לוין נשא את נאומו הקבוע על הרפורמה ועל בית המשפט העליון. חברת הוועדה מטעם לשכת עורכי הדין, אילנה סאקר, ביקשה להעלות לסדר יום הוועדה את מינוי הנשיא והשופטים לעליון במקום אסתר חיות וענת ברון שפרשו. לוין הסכים למינוי השופטים, אך סירב למינוי הנשיא, בטענה כי יש כעת ממלא־מקום בתפקיד, כך שלדבריו אין בהילות למנות מחליף קבוע.
נציגי בית המשפט העליון בוועדה סירבו לכך בתוקף. לדבריהם, קודם כל צריך למנות את הנשיא, כלומר את השופט עמית, ורק לאחר מכן לדון במינוי יתר השופטים. לטענתם, לא יעלה על הדעת שימנו שופטים לעליון מבלי שהנשיא יציג את עמדתו באשר למועמדים.
עו"ד מוחמד נעאמנה, נציג לשכת עורכי הדין בוועדה, טען בדיון כי אי־אפשר להשאיר את העליון ללא נשיא קבוע, כיוון שזה כמו להשאיר את צה"ל בלי רמטכ"ל. על כך השיב לוין: "אתם רוצים שאמנה כרמטכ"ל את הרס"ר עם הכי הרבה פז"ם".
לוין שאל את הנוכחים בדיון אם לטעמם מינוי נשיא הכרחי ליציבות המערכת, אז למה הם מסרבים להסכים למינוי נשיא לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שלגביו נרשמה הסכמה בוועדת האיתור. להזכירכם, בניגוד לעליון, במחוז באר שבע אין אפילו ממלא־מקום לנשיא. פוגלמן הסביר כי המלצת ועדת האיתור לא הייתה פה־אחד, וניסה לצבוע את המועמד אבי לוי בצבעים פוליטיים וכך גם את השופט יוסף אלרון, שכיהן כיו"ר ועדת האיתור.
על כל פנים, ראו איזה פלא: על סדר יומה של הוועדה נמצא מינוי של שופטים למחוזי בבאר שבע. לחברי הוועדה מטעם בית המשפט העליון אין שום התנגדות שימנו שופטים למחוז הדרומי ללא התייעצות עם נשיא בית המשפט. האם חלילה ייתכן שההתנגדות של השופטים פוגלמן, עמית ודפנה ברק־ארז היא לא ממש עניינית? חלילה וחס.
מהרשות השופטת נמסר בתגובה כי "השופט עמית הוא אחד משלושת שופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים. בישיבת הוועדה שהתקיימה ב־16 בינואר התקיים דיון עקרוני־מקדמי בנושא בחירת נשיא ושופטים לבית המשפט העליון. לא התקיים בישיבה דיון בעניינו של מועמד זה או אחר.
"פרוטוקול דיון הוועדה יפורסם כנהוג בקרוב. מוטב היה להמתין לפרסומו ולהימנע מפרסום דברים הנסמכים על חצאי שמועות, כמו למשל הטענה חסרת השחר המייחסת לממלא־מקום הנשיא נסיון לצבוע גורמים שונים בצבעים פוליטיים".