עקבות הפילים הרבות שהתגלו באתר נידח בישראל

רן ברקאי הוא פרופסור לארכיאולוגיה של תקופות פרהיסטוריות, חוקר ומלמד באוניברסיטת תל־אביב. איל חלפון הוא במאי, סופר ומוסמך לארכיאולוגיה. במדור ארכיאולוגיה הם תרים אחר עקבות העולם הקדום, בישראל ובעולם, בהווה 

בין קיבוץ רבדים לישיבת בעלז ביישוב בית חלקיה, לצד כביש 3 וצמוד למפעל הקרח "מיסטר אייס", היו המון פילים. היו פילים בעוד הרבה מקומות באזור בו אנו חיים, אבל שם - באתר שנקרא "מחצבת רבדים" - הם הותירו עקבות ברורים: שן, צלע, אגן, חלקי גולגלות. פיסות ממה שנשאר מבעלי חדק אחרי שבני אדם אכלו אותם לארוחת ערב. הממצא האחרון, והמרשים ביותר, מאותם פילים פרהיסטוריים התגלה לפני כשנתיים. ארכיאולוג חובב בשם איתן מור, פיזיקאי במקצועו, יצא לסיבוב במחצבה הנטושה, חיפש מציאות "פליאוליתיות" שאולי נותרו שם, ולתדהמתו הרבה נתקל בחט פיל שבצבץ מהאדמה.

● הטורף שהפך לאימת הסוואנה באפריקה
● האבנים בעלי החשיבות הארכיאולוגית שמצא סטודנט מסכנין בוואדי ליד ביתו
● מה עומד מאחורי הסלעים המאוירים הפזורים במדבריות ישראל?

את המידע המרעיש העביר מור לאחד מכותבי מדור זה שנודע בחיבתו לפילים. אנשי רשות העתיקות ניהלו את מבצע חילוץ החט ממקומו ודאגו להעברתו אל מעבדות המחקר באוניברסיטת תל אביב. אורכו של החט הוא מעל שניים וחצי מטרים, והוא היה שייך לפיל שחי פה לפני בערך חצי מיליון שנה. הפיל, וגם מי שצד אותו, או לכל הפחות - אכל אותו לפני מאות אלפי שנים. עניין זה של "צד" או "לא צד", היא סוגיה שדורות של חוקרים "התקוטטו" זה עם זה בשל עמדותיהם המנוגדות לגביה. חלקם טענו בלהט שבני אדם קדומים כל כך לא היו מוכשרים דיים לצייד וניזונו מפגרים. אחרים נתנו כבוד לאבותינו והעריכו את כוחם ויכולותיהם. בשנים האחרונות הוויכוח קהה, דעך, והצטברו יותר ויותר ממצאים תומכים בעמדתם של האחרונים: אנשים ידעו לצוד כבר לפני עשרות ואפילו מאות אלפי שנים. ייתכן וגם אותם אנשים שהיו פעם ב"מחצבת רבדים".

החיפוש אחר שומן

בעלי חדק - פילים, ממותות - הם חבילת מזון מושלמת. פיל קדום היה בעל פוטנציאל של חמישה מיליון קלוריות בממוצע. מקורן של מחציתן הוא בשומן, החלק המועדף בתזונה הפליאוליתית. בניגוד לבני אדם מודרניים שמקפידים לדרוש מהקצב שיבחר עבורם נתח "בלי שומן", אבות אבותינו חיפשו בעיקר שומן. כל גרם של שומן העניק להם כמות קלוריות כפולה מזו שיכלו לקבל מגרם בשר. ושומן פיל בודד יכול היה לספק תזונה מספקת לעשרה אנשים למשך 100 ימים (!). ציידים שחיו כאן לפני חצי מליון שנה ידעו את זה הרבה לפנינו וכיוונו את חניתותיהם או כלי האבן המחודדים שלהם אל מטרות משתלמות לכלכלת הקיום שלהם. אל פילים ואל ממותות.

לצד עצמות פילים מנופצות, באתר רבדים נמצא גם מבחר כלים מסותתים: אבני יד, כלי קיצוץ ומקרצפים. הראשון הוא כלי שעיקר תפקידו כאן היה ביתור בשר, השני והשלישי כשמם כן הם - משברי עצמות ומקרצפי עורות. סט שלם, מושלם, מפס ייצור קדום ל"טיפול" בפילים: ביתור, חיתוך, ניפוץ וקרצוף. לכלי הקיצוץ היה תפקיד חשוב עבור מי שחשקו במוח העצם, המזין שבעצמות הפילים. הכלים מרבדים היוו גם בסיס למחקר מדעי פורץ דרך: על קצותיהם אותרו שרידי שומן מלפני כחצי מיליון שנה, השומן העתיק בעולם ועדות חותכת לקשר בין העצמות המנופצות לכלי העבודה שהתגלו לצידן. בין הפילים לבני האדם.

הקשר בין החיה לאדם

הקשר בין בני אדם לפילים היה הרבה מעבר לאחוזי שומן וערכים אנרגטיים. בעלי חדק היו - ובמקומות מסוימים עודם - שותפים בעולמם של בני האדם. המחקר האתנוגרפי מציג תמונה מורכבת של יחסים אלה: שבטי הסמבורו בקניה מזהים חדק פיל כמקביל לזרוע האנושית ורואים בשדי הפילות דמיון לשדי אישה ובעור הפיל דמיון לזה של האדם.

הבאקה, ילידים ננסיים מאזור קמרון, מסבירים את הדמיון בינם לבין פילים בחיבתם המשותפת לשורשי יאם מתוקים. אנשי הנאיקה מדרום הודו טוענים שהפילים הם סוג של ״אישיות על״ המבינה את העולם באורח דומה לבני האדם. בקרב שבט הנואר, שחי לאורך הנילוס בסודאן, השתרשה אמונה כי קיים קשר מיתולוגי בין בני אדם לפילים והם חולקים אב קדמון משותף. המיתוס מגיע עם הגבלות וכללים ברורים בכל הנוגע לצייד פילים: חל איסור חמור על הרג מיותר ובזבזני שלהם.

ג'רום לואיס - אנתרופולוג ואקטיביסט סביבתי שמנהל מחקר עם בני הביאקה ברפובליקה של קונגו - מספר על מקרה בו אחד מבני השבט חרג ממכסות הצייד והרג מספר גדול של פילים. הצייד הוזהר על ידי נשות השבט לחדול ממעשיו. אחרי שהתעלם מהאזהרות והמשיך בציד בזבזני, הנשים הפנו לו עורף וסרבו לבשל את הבשר שהביא. סופו של אותו צייד היה מר וכואב: הוא גורש מהשבט והוטלה עליו קללה שבדרכו ביער יפגוש גורילה כסופת גב. מותו בא עליו בחטף.

העוצמה של הפיל

לא בטוח שכללים אלה תפשו גם בעולמם של ההומו ארקטוס שחיו ב"אתר רבדים". יש שם קצת יותר מדי שרידי פילים מכדי שנמהר לחשוב שנשותיהם הזהירו את מי מהגברים לחדול ממעשיו הבזבזניים. מצד שני, אל האתר הגיעו בני אדם שוב ושוב במשך אלפי שנים. ייתכן והממצאים שם הם עדות לחשיבות המקום והשימוש החוזר שנעשה בו ולאו דווקא ל"טבח" המוני של פילים.

באתר התגלה חיקוי של אבן יד עשויה מעצם פיל. ממצא מסקרן שכמותו התגלה באתרים רבים בעולם בהם בותרו פילים. מדובר בזהות לא מקרית, כנראה סימבולית, בין הניצוד לכלי הצייד. בין האדם לחיה. כלי מסותת שממשיך להיות חלק מהפיל ומאפשר לאוחזים בו לסגל לעצמם משהו מתחושת העוצמה של פיל. זהו מהלך רב חשיבות בחיזוק ותחזוק מערכת היחסים המורכבת בין אדם וחיה.

לפני כמה שבועות ביקרנו שם, רק כדי לשוב ולהתאכזב מההזנחה המתמשכת של אתרים ארכיאולוגיים שאינם קשורים ישירות לבני ישראל. קוצים, דרדרים, שקיות פלסטיק ומחצבה נטושה הם כל מה שראינו. לא צריך הרבה כדי לתקן את המצב. מספיק שביל גישה ושלט הסברה צנוע: "פעם היו כאן פילים!".