המילואימניקים חוזרים לעבודה / צילום: Shutterstock
אנשי המילואים, שחוזרים בימים אלו לשגרה, נתקלים בסביבה קצת אחרת. זה נכון לבית ממנו באו, זה נכון לחברים אותם עזבו, וזה נכון גם למקום העבודה שלהם - חלק מהמעסיקים נאבקים להחזיק את הראש מעל המים בתקופה זו, ומתקשים להתמודד עם הירידה בתפוקות. חלקם היו אולי רוצים לפטר עובדים, אך בהקשר הזה המילואימניקים יכולים לנשום מעט לרווחה: השבוע נחתם הסכם בין ארגון המעסיקים להסתדרות הכללית שנותן תקופת הגנה בפני פיטורים למילואימיניקים למשך לחודשיים, במקום חודש כפי שהחוק הגדיר לפני.
אך ההגנה הזו מפני פיטורים לא תמיד מספיקה. י', עובדת בחברה גדולה ומוכרת במשק, מספרת שלאחר שחזרה משירות המילואים היא מרגישה שהיא הולכת על חבל דק. "לאחר שבועיים במילואים קיבלתי טלפון מהמעסיק שאמר שאם לא אבטל את המילואים ואחזור יקצצו לי את התקן. מכיוון שלא יכולים לפטר אותי, העבירו אותי לתפקיד חדש לאחר שצברתי ניסיון בתחום שלי. גם בתפקיד החדש דרשו ממני לחזור למילואים עד סוף ינואר".
י', אם חד הורית, מעידה כי היא חוששת להתעמת מול המעסיק כיוון שבסופו של דבר היא עשויה להישאר ללא פרנסה. "עצוב לי שסיימתי את המילואים כי יש לי עוד הרבה לתרום, אבל הם אמרו שאם לא אחזור אז לא יהיה לי תפקיד לחזור אליו. שאלתי מה הסיבה שדווקא את התפקיד שלי יקצצו ופתאום התחילו להגיד שהם לא שבעים רצון מהתפקוד שלי. חשוב לציין שלפני המלחמה קיבלתי מחמאות והערכה רבה בתפקיד ויש לכך אסמכתאות".
ל', מתכנת בחברת הייטק מוכרת שמשרת בבסיס סגור, מספר על סיטואציה הפוכה. "דחקו בי לא לחזור. נאמר לי מפורשות שלא כדאי לי לחזור וכבר ביום השחרור נרמז לי כי אין הבטחה שתהיה עבודה וייתכן שיוציאו אותי לחל"ת. כשחזרתי לעבודה לא באמת קיבלתי מה לעשות, הייתי צריך לקושש ואחרי כחודש הוציאו אותי לחל"ת.
"הצפי לחזרה לעבודה הוא בעוד כחודש אבל נכתב כי ייתכן שזה יקוצר ו/או יאורך בהתאם למצב עקב המלחמה. אני לא יודע לומר בוודאות שהחל"ת הוא בעקבות המילואים, אבל אני יכול להגיד שציפיתי לחיבוק חם מהמעסיק, לפחות מהנהלת החברה. החיבוק החם שקיבלתי הוא מכתב יציאה לחל"ת, שזהו גזר דין כלכלי קשה עבור בני ביתי".
החברות מתמודדות עם סיטואציה לא מוכרת
י' ול' רחוקים מלהיות היחידים. במשרד הביטחון, אשר אמון על קיום ועדות התעסוקה למניעת פיטורי חיילי מילואים, מדווחים כי מפרוץ המלחמה ועד היום פנו לוועדות 233 מעסיקים בבקשה להיתרים לפיטורי חיילי מילואים בשירות או בתקופה האסורה מתום המילואים. הממוצע השנתי של פניות אלו עומד בדרך כלל על 70־80. על רקע השיח הגובר והפניות המרובות, בהסתדרות הלאומית אף הכריזו על הקמת חמ"ל חירום שיפעל על מנת לתת מענה לחיילי וחיילות המילואים ובני ובנות משפחותיהם, והקימו מערך משפטי לליווי והגנה על כלל משרתי המילואים.
אך כאמור, גם אם המילואימיניקים מקבלים את הסיוע הנדרש ובקשות הפיטורים נדחות, הקושי עדיין עשוי להיות קיים. חלקו נובע מכך שגם החברות עצמן מנסות ללמוד את המצב תוך כדי תנועה, ולא תמיד מצליחות.
"ברגע שעובדים הלכו למילואים ארגונים היו צריכים למצוא להם תחליפים ולעשות שינויים ארגוניים", אומר אל"מ במיל' אופיר כהן, יו"ר העמותה למען משרתי המילואים. "השינוי הארגוני גרם להתייתרות מסוימת של חלק מאנשי המילואים, שמוביל לרצון לפטר אותם. אנחנו רואים את זה בעין מאוד שלילית כי אנחנו מצפים לסולידריות מוחלטת, צריך לעזור למילואימניקים לחזור לחיים הנורמליים שלהם גם אם זה יוצר קושי למקום העבודה. לצערנו הרב אנחנו שומעים על הרבה מאוד עובדים שעדיין לא פיטרו אותם אך מקומות העבודה הקטינו את התפקידים שלהם".
גם בנות הזוג משלמות את המחיר בעבודה
והבעיה לא רק קיימת אצל המילואימיניקים - גם בנות הזוג שלהן חוות שינויים משמעותיים בתעסוקה. לפי סקר שנערך ע"י מכון המחקר "מאגר מוחות", עבור "פורום נשות המילואימניקים", כשליש מהן מדווחות על שינוי בסטטוס התעסוקתי עקב שירות המילואים של בן הזוג. 6% מהן פוטרו מעבודתן, 9% התפטרו מרצונן, 6% הוצאו לחל"ת ו־12% יצאו לחל"ת מרצונן. 28% מהמשיבות ירדו בהיקף המשרה.
"בזמן שבני הזוג נלחמו בקרב, בנות הזוג נלחמו על הבית והיו לזה מחירים. עד שהתקדמנו כל כך בתעסוקת הנשים, אנחנו חוזרים אחורה", אומרת עו"ד שבות רענן מפורום נשות המילואימניקים. "יש פה אירוע ברמה התעסוקתית וצריך לתת לו מענה ברמה המוסרית. בסוף אנחנו מגויסים בשביל כולם. אנשים מסכנים את החיים שלהם".
גם כהן, מהעמותה למען משרתי המילואים, מעיד על פניות רבות שמקבלת העמותה בנושאים הנוגעים לבני ובנות הזוג של משרתי המילואים. "רוב הפניות עוסקות באובדן הכנסה בקרב עצמאים או שכירים שעבדו פחות שעות. יש גם פניות רבות בנוגע להוצאות נוספות שנגרמו בגלל שירות מילואים של בן הזוג, כמו תשלום לבייביסיטר. גם על הוצאות כאלה ניתן לקבל פיצוי מסוים".
ואכן, במסגרת ההסכם שנחתם השבוע הוחלט כי יוקצה למעסיקים סכום של 2.45 מיליארד שקל במסגרת התקציב הנוסף לשנת 2024. זאת, במטרה לממן עד 8 ימי היעדרות בתשלום לבני זוג של משרתי מילואים שלהם ילדים עד גיל 14, וגרירת ימי חופשה עבור עובדים אשר לא התאפשר להם לנצל את מלוא ימי החופשה שלהם בשנת 2023 עקב נסיבות הנוגעות למלחמה.
עו"ד רענן מסבירה כי עדיין יש פערים שלא ניתן להם מענה בחוק. "הלחימה צפויה להימשך, וגם מילואימניקים שחזרו כבר קיבלו תאריך התייצבות חדש. הבעיה העיקרית כרגע של נשות מילואימניקים היא האפליה בתוך מקום העבודה, וההבנה שמשבר כלכלי משמעותי ממתין לפתחן של משפחות מילואים רבות".
עוד מוסיפה עו"ד רענן כי נשות מילואימניקים שפוטרו מתקשות למצוא עבודה בשוק. "הן הופכות ל'סוג ב' בשוק העבודה. גם אם ברמה המשפטית אפשר לפעול נגד זה, יש לייצר קריאה למעסיקים בשוק".
"התפוקה אמנם יורדת אבל זה מחיר זניח"
למרות שסטטיסטית יותר גברים נמצאים בחזית, היו גם לא מעט גברים שנלחמו על הבית. "היה חסר מאוד לשמוע את הקולות של 'אנשי המילואימניקיות', הגברים שהכל נפל עליהם פתאום", אומרת סרן (במיל') מעין ממן וויספלד, קצינת תקיפה במכלול האש של אוגדה 99. "היה להם פחות מקום בחברה ותמיד הרימו גבה כשבעלי אמר שהוא בבית עם הילד ואני במילואים. בהתחלה היה מאוד קשה, אבל התמיכה מבן הזוג שלי לא הפסיקה לרגע. מקום העבודה שלו היה סבלני מאוד וקיבל את המצב בהבנה".
לעומתו, ר', עובדת בבנק שבעלה במילואים תקופה ארוכה, מספרת על חוסר הבנה משווע. "אין הבנה בנוגע לצורך שלי לעבוד מהבית, ואומרים לי שאי אפשר לעבוד כשהילדים נמצאים בבית. נאלצתי לקחת יותר ימי חופש בזמן שלאחרים אישרו לעבוד מהבית, כאלה שגרים באזורי סיכון לדוגמה. בנוסף, נגמרו לי ימי מחלת ילד, מכיוון שלא יכולתי להתחלק בהם עם בעלי.
"אני מאוד פגועה ממקום העבודה. אני נותנת את כל כולי למלחמה, וזה מצער שלא יכולים לבוא לקראתנו בדברים הקטנים האלה. הם אמנם שולחים משלוחים נחמדים וזה באמת מוערך, אבל זה לא הצורך האמיתי. הצורך האמיתי הוא שיתחשבו בנו לאורך זמן".
דרור ליטבק, מנכ"ל חברת Experis ישראל העוסקת בהכשרה, גיוס, השמה ושירותים מנוהלים בהייטק, סבור כי אין צורך ברגולציה על מנת לדעת איך לנהוג ברגישות הנדרשת מהעובדים. "אצלנו בחברה יש שתי נשים חזקות מאוד סביב שולחן ההנהלה, שהבעלים שלהן נכנסו לתוך עזה. כמעסיק צריך לבוא ולהגיד לעובדים ולמנהלים שלך שיש להם את החופש המוחלט לעבוד מכל מקום.
"עם זאת, החברה משלמת על זה מחיר ישיר ובמזומן. צריך לקחת בחשבון שהתפוקות של העובדים יורדות ואנשים לא מצליחים להיות במאה אחוז בעבודה. אבל המחיר זניח בעיני - בסופו של דבר צריך לעמוד לצד העובדים והמנהלים שלך וכשהאירוע ייגמר תהיה הערכה מאוד גדולה למקום עבודה שאיפשר ותמך. אי אפשר לכמת את זה בכסף או בתנאים".