ח"כ אוהד טל, הציונות הדתית (תא הכתבים, ערוץ הכנסת, 17.1.24) / צילום: שחר כהן
ח"כ אוהד טל (הציונות הדתית) דיבר בראיון בערוץ הכנסת על הפיחות במעמדה של הכנסת, והביא דוגמה מהוועדה שבראשה הוא עומד, שנקראת הוועדה למיזמים ציבוריים. "אני הזמנתי את בנק ישראל לדיונים אצלי בוועדה (והם לא הגיעו), על זה… (ש)את כל ה־10 מיליארד שקל בהלוואות מוניטריות, לחיזוק עסקים קטנים הם נתנו רק לבנקים. הצעד הזה… פשוט מרסק את התחרות". במה מדובר?
● המפגינים בכרם שלום סובלים מאכיפה בררנית בהשוואה להפגנות בקפלן?
● לפרקליט המדינה אין סמכות להידרש לפתיחת חקירה נגד ח"כ?
● החובות זינקו ב-440%: 6 מפלגות קיבלו קנסות ממבקר המדינה
ב־6 בנובמבר הודיע בנק ישראל על תוכנית להקלת תנאי האשראי ל"עסקים קטנים וזעירים שנפגעו כתוצאה מהמלחמה". בהודעה נכתב כי התוכנית תהיה בהיקף של 10 מיליארד שקל, ובמסגרתה, בנק ישראל "יספק למערכת הבנקאית הלוואות מוניטריות לתקופה של שנתיים… כנגד הלוואות שהבנקים יעניקו לעסקים קטנים וזעירים". עד כאן בהתאם לדבריו של ח"כ טל. אלא שכפי שהפנו את תשומת־לבנו בבנק ישראל, כעבור כשבועיים, ב־21 בנובמבר, פורסמה תוכנית נוספת של הבנק. "ככלי נוסף ומשלים… יציע בנק ישראל עסקאות ריפו לגופי האשראי החוץ־בנקאיים… היקף התוכנית לגופים אלו יעמוד על עד 1 מיליארד שקל". כלומר, טענתו של טל שלפיה הכסף ניתן רק לבנקים אינה נכונה (לפירוט על ההבדל בין "הלוואה מוניטרית" להלוואה ב"עסקת ריפו" - ראו "הבדיקה המלאה" באתר).
עד כאן העובדות, ומכאן מתחילה הפרשנות. ח"כ טל הסביר לנו בתגובה כי הוא לא הזכיר בדבריו את מיליארד השקלים שניתנו למערכת החוץ־בנקאית, מכיוון ש"כל הגופים הפיננסים והרגולטורים אמרו שמתווה הריפו שהוצג על ידי בנק ישראל פשוט לא רלוונטי ואינו ישים". ואכן, על פניו, נראה כי דבריו אינם מופרכים. בדיון שנערך בנושא דווקא בוועדת הכלכלה של הכנסת (לשם כן הגיעו נציגים מטעם בנק ישראל) עלו טענות שונות שמחזקות את העמדה שהציג טל. נציגים שונים מטעם הגופים החוץ־בנקאיים מנו סיבות שונות שבגללן המתווה אינו מתאים (למשל, הוזכר, שבקורונה הועמדו הלוואות באותה מתכונת, ואף גוף לא ניצל זאת). אבל אליהם הצטרף גם גורם אובייקטיבי, רשות התחרות, שבהמשך פרסמה נייר עמדה שבו נכתב כי "המתווה (של בנק ישראל) אינו מספק מענה ישים לגופים חוץ־בנקאיים ואינו משווה את מצבם לזה של הבנקים, בין היתר, בשל אופי הבטוחות שידרשו במסגרתו". בבנק ישראל הגיבו על כך וכתבו: "איננו מקבלים את הטענה כי (התוכנית) היא בעלת השפעה כלשהי על מצב התחרות במערכת הפיננסית". גם בעולם "בנקים מרכזיים לא מעמידים הלוואות מוניטריות לגופים חוץ־בנקאיים, זוהי המציאות בכל המדינות המתקדמות".
פנינו בנושא גם לד"ר מיכאל גופמן מהאוניברסיטה העברית, שאמר לנו כי הוא "לא רואה הבדלים מהותיים בין שתי התוכניות. בסופו של דבר בנק ישראל צריך ביטחונות שהכסף יוחזר כי בלעדיהם הסיכון יעלה וזה ייקר את ההלוואות. אם חברות האשראי רוצות להתחרות בבנקים הן צריכות להחזיק אג"ח שניתן להשתמש בו בריפו". אז מה השורה התחתונה? נראה שהפעם ניתן לכם הקוראים להחליט.
תחקיר: אוריה בר־מאיר