צילומים: אלביט מערכות, דוברות משרד הביטחון, עיצוב: טלי בוגדנובסקי
מלחמת חרבות ברזל נכנסה השבוע לחודשה החמישי כשעיקר תשומת הלב מופנית, בצדק, ללוחמים וללוחמות בחזית. עם זאת, המלחמה המגוונת הזו, שנחשבת למלחמה הדיגיטלית הראשונה וכזו שכוללת לוחמת מנהרות בהיקף חסר תקדים, לא הייתה מתקדמת לולא התעשיות הביטחוניות, שנרתמו למשימה.
● טריליוני דולרים בסכנה? האיום התת-ימי של החות'ים
● השבוע בתעשיות הביטחוניות | מצרים רוכשת מל"טים מטורקיה, ופוטין שולח מהנדסי טילים למעצר
המלחמה תפסה את החברות הביטחוניות הישראליות, אלביט, התעשייה האווירית ורפאל, בעיתוי רע מבחינה עסקית. מדינות העולם, ובמיוחד אירופה, הגדילו את תקציבי הביטחון שלהן לכדי כ־2% מהתוצר, וזה היה הזמן לתפוס את המומנטום שנובע מהמלחמה באוקראינה ומהאיום הסיני באסיה־פסיפיק. עדות לביקוש הרב התקבלה כבר בשנת 2022, שהסתכמה ביצוא ביטחוני של 12.5 מיליארד דולר - צמיחה של 10% עוד לפני המכה הגדולה ב־2023.
"העולם מתמודד כעת עם שני פיקים משמעותיים: מלחמת אוקראינה ומה שקורה במזרח התיכון", אומר לגלובס תא"ל (מיל') אריאל קארו, לשעבר קצין מודיעין ראשי וכיום סמנכ"ל בכיר לפיתוח עסקי ושיווק ברפאל. החברה מתבלטת במלחמה בזכות שלושה אמצעים מרכזיים: כיפת ברזל וקלע דוד, בתחום ההגנה האווירית, ומערכת ההגנה האקטיבית לרק"מ, מעיל רוח, שמנטרלת את מרבית איום הנ"ט חסר התקדים בהיקפו של חמאס.
קארו מסביר כי אותם פיקים משפיעים על הביקושים בכמה היבטים: חידוש מלאים, חימושי אוויר־שטח והרחבת מלאים, שכן "עם אוקראינה מצד אחד ועזה מצד שני, נראה כי משך הלחימה ארוך יותר מתרחישי הייחוס של כל העולם. לפיכך, לא נדרש רק להשלים מלאים - אלא להרחיב אותם". הוא מוסיף כי נדרשות מערכות שיודעות לתת מענה לצרכים חדשים, ומדגיש: "שלושת התחומים הללו מגבירים ביקושים ברמה מהותית, לעתים אקספוננציאלית".
האתגר: לאזן בין צבר ההזמנות לצורכי המלחמה
המענה: הקו של כל החברות - קודם כל ישראל, אחר כך היתר
העולם הביטחוני, כולל ישראל, מצוי במחסור בסוגים שונים של חנ"מ (חומר נפץ מרסק), שמשמש לכל מיני מטרות. לפי הערכות, הכמויות שצרכו באוקראינה ובישראל יחד בשנה וחצי האחרונות שווה ליכולת ייצור עולמית של עשור. דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על אודות הגברת עצמאות התעשייה הביטחונית של ישראל נבעה, ככל הנראה, הן מסוגיה זאת והן מתחומים שהמדינה תלויה בארה"ב כמו חימושי אוויר־שטח. אין זה סביר לפתח, לדוגמה, מטוס קרב בישראל, נוכח ההוצאות העצומות. בשורה התחתונה, שם המשחק הוא לוקליזציה.
אך עוד לפני שקופצים לשלב הזה, צבר ההזמנות הגדול של החברות מהווה חלק מהאתגר. מאז פרוץ המלחמה הן נדרשות לאזן בין צבר ההזמנות הצומח לבין מחוייבותן למערכת הביטחון הישראלית, שצריכה את המוצרים כאן ועכשיו. כל זאת, כשכל אחת מהחברות התמודדה עם מחסור בעובדים, בעקבות גיוס של 15%-20% מהם לשירות מילואים. הקו האחיד שלהן, ביחד ולחוד, הוא שהדרישות של מדינת ישראל תמיד בראש סדרי העדיפויות.
החברה הציבורית היחידה מבין שלוש הגדולות, אלביט, הציגה ברבעון השלישי הכנסות שהסתכמו ב־1.5 מיליארד דולר. בעתות שגרה, מדינת ישראל מהווה "רק" כ־20% מצבר ההזמנות של החברה, והיעדים המרכזיים של היצוא הם ארה"ב, אירופה ואסיה־פסיפיק. מנגד, על אף שלא פחות מ־80% מההזמנות מחו"ל, 80% ממצבת העובדים היא דווקא בישראל.
גיוס כ־2,000 עובדים למילואים דרש התאמות, והחברה פנתה להשבת כוח אדם שפרש לגמלאות, ולגיוס כוח אדם חדש בישראל. אותם פנסיונרים שנקראו לדגל חשובים בגלל שאלביט נתפסת כאחת מחברות הטכנולוגיה הצבאית הבכירות בעולם בתחומים שונים, בהם ראיית לילה, רדיו, לוחמה אלקטרונית, מל"טים, תקשורת ולייזרים. החברה אף מספקת את הלייזר למערכת מגן אור של רפאל, שצפויה להפוך למבצעית בסוף 2025, ומיועדת ליירט רקטות בטווח כ־10 ק"מ באמצעות קרן לייזר בעלת הספק של כ־100 קילו־וואט.
תחום נוסף שאלביט מובילה עולמית הוא קסדות. מערכת Iron Vision מוטמעת בטנקי ברק המתקדמים של צה"ל, ומאפשרת לחימה במדפים סגורים בעזרת מערכת ראייה היקפית משולבת AI. אחת הנקודות המעניינות בברק היא שעיבוד המידע מתבצע בהתאמה לבעל התפקיד. לדוגמה, נקודת המבט של מח"ט רחבה יותר, ופחות עוסקת במיקרו־טקטיקה. בד בבד, באוויר, החברה מספקת את הקסדות למטוסי F 35.
"האסטרטגיה של אלביט מזה שנים רבות היא לתעדף ולפתח תחומים שבהם אנחנו מאמינים שביכולתנו להיות אחת מתוך שלוש המובילות בעולם", אומר לגלובס סגן נשיא בכיר של אלביט, יוסי גספר. "בסוף קונים מאיתנו משתי סיבות: בגלל שיש לנו טכנולוגיה מאוד מתקדמת, ובגלל שאנחנו משלבים בצורה מוצלחת את הטכנולוגיה בשדה הקרב".
הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג, שבמרכזו ניצבת ישראל, הערים קשיים נוספים על התעשייה הביטחונית המקומית. בצל הדיון בהאג הודיעה השבוע אחת מחברות הסחר וההשקעות הגדולות ביפן, איטוצ'ו, על סיום שיתוף הפעולה עם אלביט, שעליו הודיעו במרץ. הקונגלומרט היפני ציין כי זרוע התעופה שלו תנתק את הקשרים עם אלביט, ומסר ל־CNN כי ההחלטה נבעה מהנחיה שנתן משרד החוץ של יפן.
האתגר: לנהל את השוק באירופה, שם הוזנח הפן הביטחוני
המענה: נשענים על עובדים משם מאז הלחימה באוקראינה
ברמה הגלובלית, אלביט מנהלת כבר כמה שנים אסטרטגיה משמעותית, שהתגלתה כמועילה במיוחד במלחמה: בכל מדינה שבה זיהתה אלביט שוק אסטרטגי, היא הקימה, קנתה או הרחיבה חברות שהפכו לבנות, עם צוותים מקומיים. בדרך זו, החברות־הבנות נחשבות מול הרשויות כמקומיות, ועסקאות איתן נתפסת כמועילות לתעשייה המקומית - כולל בארה"ב, שם מועסקים קרוב ל־4,000 עובדים בכמה מדינות. באירופה, האסטרטגיה הזו הועילה מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, משום שבמשך שנים הזניחו מדינות אירופה את התעשייה הביטחונית. זה בא לידי ביטוי באנגליה, שם אלביט מעסיקה מאות עובדים, וכך גם במדינות כמו גרמניה, שוויץ, שבדיה, איטליה ורומניה.
"מערכת האיזונים בין חו"ל לארץ בנויה לתוך מודל העבודה שלנו - באמצעות הפרישה הבינלאומית שלנו והתשתיות שיש לנו במדינות השונות", מסביר סגן הנשיא הבכיר באלביט. "אנחנו מצליחים לייצר את האיזון במרבית המקרים בזכות התשתית שהקמנו ברחבי העולם".
בעת מלחמת חרבות ברזל, החברות הללו הוכיחו את עצמן לא רק בתחום השיווק, אלא גם בייצור. בחלק מהמדינות הללו אלביט מנהלת שרשראות ייצור על בסיס כוח אדם מקומי, ובדרך זו נשמרת הרציפות התפקודית. הדרך הזו מועילה לאלביט גם כלפי השוק בישראל, שהולך ומגדיל את הזמנותיו. לצד מל"טים של אלביט שמפעיל צה"ל כבר שנים רבות, זו המערכה הראשונה שבה מפעיל צה"ל את "עוקץ פלדה" בהיקפים גדולים. מדובר בפצצת מרגמה מדויקת מונחית לייזר ו־GPS בקוטר 120 מ"מ, שהופכת את האמצעי שהיה במשך עשרות שנים נשק סטטיסטי למדויק במיוחד.
גספר מספר כי אין שינוי מגמה במוצרים שמערכת הביטחון מבקשת. "השינוי הגדול בפורטפוליו שלנו היה ב־2018, כאשר רכשנו את תעש. היא הייתה בזמנו חברה מפסידה ובמצב לא טוב כלכלית. לקחנו את החימוש הסטטיסטי שעליו הם התבססו, חימוש לא מדויק שהיה נהוג בעבר, והפכנו אותו בעזרת הטכנולוגיה של אלביט, בעיקר בתחום האלקטרוניקה, לחימוש מאוד מתוחכם ומדויק. זה הגדיל משמעותית את הפורטפוליו שלנו, הכניס את אלביט לתחומים המדויקים, שהפכו לנדרשים מאוד. ודאי בעת לחימה, ודאי אצל צה"ל".
האתגר: לשחרר את צוואר הבקבוק
המענה: להחזיר פנסיונרים לעבודה ולגייס דם חדש
אתגר מרכזי של אלביט, התעשייה האווירית ורפאל הוא צמצום העיכובים ללקוחות. שיעורם מתוך כלל ההזמנות אינו גדול, אבל באלביט דואגים לתיאום שלהם מול הלקוחות כדי לא לפגוע במערכות היחסים שנמשכות שנים. מעבר לכך, חוזים ביטחוניים הם לרוב רחבים וארוכי־טווח, כך שכרגע הפגיעה בלקוחות מינורית.
"אני לא יכול להגיד שבמאה אחוז אין פיגור פה ושם, אבל הפיגורים קטנים", מספר לגלובס בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית. "העיכובים משוקפים ללקוחות, ואנחנו עומדים בכל היעדים בתיאום מלא עמם. כולם מבינים שאנחנו נותנים קודם כל את העצימות הנדרשת לבית של כל אחד מעובדי התעשייה האווירית. העובדים יודעים זאת ונותנים את מלוא היכולת שלהם. מרבית פעילויות הפיתוח מול לקוחות בארץ ובחו"ל נותרו בהתאם לתוכנית מלפני המלחמה".
רפאל סיימה את הרבעון השלישי של השנה עם צבר הזמנות של כ־43.6 מיליארד שקל. בדומה לשתי המקבילות הגדולות שלה היא צפויה לסיים את 2023 בשיא חדש. קארו מסביר כיצד מתמודדים בחברה עם העיכובים בחלק מההזמנות: "במקום שנבנתה מערכת אמון, משככים את המתח בצורה טובה. מסבירים שנוצרה דחייה ותופרים פתרון ללקוח. עמדנו ברוב המחוייבות והכל היה בתיאום. חלק גדול מהלקוחות נתנו ברכת דרך משמעותית. עזרנו להם בעת צרה ואמרו שמבינים ויודעים שאפשר לסמוך. ברובד אחר, במקום שמתכוננים ברמה טובה ויוצרים יתירות, אז יודעים להגדיל ניתן להגדיל יכולות ייצור".
לדברי סמנכ"ל רפאל, זה בא לידי ביטוי באספקות למוצרים קריטיים לצה"ל, אבל גם ללקוחות נוספים. "מעריכים כי מה שקורה הוא לא תופעה זמנית ובכל העולם ניכנס לתקופה לא יציבה, הביקושים יעלו משמעותית. לכן, מסתכלים על הגדלת יכולות הייצור והאספקה. במיוחד מיפוי צווארי הבקבוק: מקדמים מוצרים עם זמן אספקה ארוך, בונים יכולות גלם ומשכללים את יכולות הייצור. התחלנו קודם, זיהינו את הצורך ונערכנו בהתאם לדרישות. חלק מהרחבת הייצור בתכנון, חלק במימון וחלק בתכנון ארוך טווח עם תשתית של קווי ייצור בארץ ובחו"ל".
לוי הוא אחת הדמויות בלב צמתי קבלת ההחלטות בתעשיות הביטחוניות מאז פרוץ המלחמה. הוא צמח בחברה מתפקיד מהנדס בשנת 1989 עד לתפקיד מנכ"ל מנובמבר 2020, ומודה כי המלחמה טומנת בחובה אתגרים שלא היו לפניה בתעשיות הביטחוניות, מבחינת השילוב בין עמידה בדרישות המקומיות, שבאה לידי ביטוי ביי רוטים המרשימים של חץ 2 וחץ 3, לבין הביקוש מחו"ל. ואותה עמידה ביעדים סבוכים מתבצעת אף שבשיא המילואים, 2,000 מעובדי החברה גויסו.
"ויסתנו עובדים לקווי הייצור הנדרשים, הקמנו שולחנות עגולים עם מערכת הביטחון כדי למקד את הפעילות, גם זו השוטפת מול צורכי מערכת הביטחון וגם מחשבה משותפת על כל מיני נושאים שעלו תוך כדי המלחמה", מפרט לוי. "גייסנו בחזרה גימלאים, עוד כוח אדם שיכול לעזור. בקווים שנדרש הספק גדול אנחנו עובדים שבעה ימים בשבוע. כל אלה נותנים מענה גם לדרישות מול הלקוחות בחו"ל".
זה אולי נראה כמו זיכרון רחוק, אבל כשבוע וחצי בלבד לפני טבח ה־7 באוקטובר חתם שר הביטחון יואב גלנט עם עמיתו הגרמני בוריס פיסטוריוס על המסמך להתנעת מימוש המכירה ההיסטורית של מערכת חץ 3 מתוצרת התעשייה האווירית לגרמניה, תמורת כ־3.5 מיליארד דולר. עוד לפני העסקה הזו, מכירות החברה ברבעון השלישי של השנה הסתכמו בכ־1.33 מיליארד דולר, לעומת כ־1.24 מיליארד בתקופה המקבילה.
זה היה הישג גדול עבור לוי, בנה של רבקה ששרדה את השואה ברומניה. והנה הוא מנהל חברה ביטחונית במלחמה מהחשובות שידעה ישראל. "אין ספק שזו נקודה בזמן שמשנה מציאות לכל ישראלי, גם למנכ"ל של חברה ממשלתית כמו התעשייה אווירית. התמיכה במשפחות חשובה מאוד מבחינתי, ואנחנו מנסים לתת כל סיוע שאפשר, לדוגמה מענה מעובדות סוציאליות. יש לנו עובדים שמתמודדים עם פינוי מבתיהם, כאלו שמתמודדים עם שכול, או פצועים, ואנחנו דואגים לכולם".
האתגר: לזרז תהליכי מחקר ופיתוח
המענה: לנצל את שדה הקרב כדי לנסות אמל"ח חדש
אחת הסוגיות המעניינות בתעשיות הביטחוניות בעת המלחמה היא שבמקום שהמו"פ ייבלם, המערכה דווקא מאיצה תהליכים, במטרה להכניס את האמצעים לשדה הקרב. בתעשייה יש מי שמגדירים את המלחמה כאקסלרטור להכנסת מערכות לשירות. בחרבות ברזל משתמשים כדי לקדם תהליכים שלרוב נמשכים זמן רב, ובחלק מהמקרים מקודמת אספקה לחוזים ולצרכים תוך כדי הלחימה.
החברות לוקחות את הדגמים הראשוניים לשדה, מציידות את הכוחות, ולומדות תוך כדי תנועה מה לשפר. זה תהליך שדורש המשך פיתוח אינטנסיבי. בשורה התחתונה, בניגוד למה שניתן היה לחשוב, לא צפויה ירידה במו"פ בהמשך.
מנכ"ל התעשייה האווירית מספר על נדבך נוסף בגזרת המו"פ שהתפתח במהלך המלחמה: פיתוחים לטובת מענים מיידיים שלהם זקוק צה"ל, לצד פיתוח המערכות לטווח הארוך. "המו"פ הואץ גם לנושאים ספציפיים שמטרידים את ישראל", הוא מסביר. "הרצון שלנו הוא להיות חלק מהפתרון שנדרש לצה"ל. יש חובה כחברה ביטחונית לאומית לספק את כל הידע ואת כל המומחים כדי לתת פתרונות".
בכלל התעשיות הביטחוניות מציינים את ההירתמות של כלל העובדים, כולל כאלה שמגיעים במעט זמן המנוחה שלהם מהמילואים. "המחויבות מקסימלית", מציין קארו. "עובדים מסביב לשעון, וקרה שהמנכ"ל הסתובב בין הקווים בשבת ושלח אנשים הביתה. לצד פנסיונרים שחזרו ובאו לעבוד, היו עובדים שעזבו את רפאל מכל מיני סיבות וביקשו לחזור ולתרום, ולו זמנית. חלקם רוצים להישאר באופן קבוע. אמרו שהם מבינים עכשיו את המשמעות ברפאל. 'גם אם בחוץ אני מקבל יותר, פה אני מבין את המשמעות'".
הביקושים הגוברים בתעשיות הביטחוניות הם בעיניו רק על קצה הקרחון, וצפויים להתעצם. "קרו שני דברים משמעותיים: הראשון, תרחיש לחימה עצים הוא סביר מאוד, והשני, קיים חשש גדול מפני מה שפרוקסי יודעים לעשות", אומר קארו. "יש פערים אדירים בין האיומים שנתקלים בהם לבין הפתרונות. ראינו מסות של כטב"מים ורחפנים, צורך לטפל בריבוי מטרות, ואנחנו קראנו את התמונה. התכנון של רפאל הוא לעתים עשר שנים קדימה ויותר".
מנכ"ל התעשייה האווירית מסכם את תמונת המצב בנימה אופטימית: "הממשק עם מערכת הביטחון, שתמיד היה חזק, הועצם בתקופת המלחמה בצורה יוצאת מן הכלל. אנחנו מצליחים ליצור שיח משלים, לקבל דרישות ממשרד הביטחון, להעלות את הנושאים שמטרידים אותנו וליצור מענה מיטבי. יש הרבה מאוד אתגרים, אבל כשעובדים בסנכרון, יכולים לאתגרים. בעתות מלחמה אנחנו ישראלים ואין תחרות בין התעשיות. ככל שהאתגר יותר לאומי, שיתוף הפעולה מתהדק".