גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מה דינו של נכס ששופץ במשותף / איור: Shutterstock

ליהיא כהן דמבינסקי, עו"ד, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע שנכסים שכל אחד מבני הזוג רכש או קיבל טרם הנישואין, וכן נכסים שבן הזוג קיבל במהלך הנישואין בירושה או במתנה, אינם חלק ממצבור הרכוש המשותף, שמתחלק בין בני הזוג בעת הגירושין. עם זאת , אם בעל הרכוש בחר לשתף את בן הזוג ברכושו הנפרד, למשל באמצעות הפקדת כספים בחשבון בנק משותף, או באמצעות רישום הנכס כמשותף, אז ההפרדה הרכושית שקובע החוק מבוטלת לגבי נכס זה, וכשהצדדים מתגרשים, בן הזוג יהיה זכאי לקבל מחצית הזכויות או שווי מחצית הזכויות בנכס.

● "הצו לא גובה בראיות": המתנחלים שחשבונם הוקפא פנו למפקח על הבנקים
● משרד מיתר מכניס טכנולוגיית AI לפירמה. איך זה ישפיע על הלקוחות?

דרך עקיפה נוספת, שבה בן זוג יכול לזכות בזכויות או שווי זכויות בנכס נפרד, היא באמצעות השקעה כספית (למשל על ידי תשלום משכנתה או הלוואה), או שיפוץ והשבחה של הנכס. כך במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי, האישה ירשה בית מסבתה, ובהתאם לחוק, הותירה אותו לכאורה כנכס נפרד מהבעל, מאחר שהזכויות בבית נרשמו על שמה בלבד. עם זאת הצדדים לקחו משכנתה על סך של מיליון שקל לצורך שיפוץ הבית, ולאחר מכן עברו להתגורר בו עם ילדיהם.

הבעל טען כי על אף שהבית התקבל בירושה לידי האישה, מגיעות לו זכויות במחצית הבית, מאחר שהאישה בחרה לשתפו בבעלות בנכס. לקיחת המשכנתה המשותפת בסך של מיליון שקל, העדרו של הסכם ממון, מעורבותו הרבה בתכנון השיפוץ ובביצועו, ולאחר מכן השימוש בבית כבית מגורי המשפחה, העבירו מסר ברור של רצון לחלוק את הנכס. כמו כן הזכיר הבעל את הגישה המקלה של פסיקת בתי המשפט בכל הקשור לשיתוף בבית המגורים.

מדובר ב"נכס מעורב"

במקרה זה בית המשפט לא קיבל את תביעת הבעל, אולם הנימוק העיקרי לכך הוא לוח הזמנים הקצר בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה. בני הזוג לקחו את המשכנתה לשיפוץ הבית בשנת 2017, עברו להתגורר בבית בשנת 2018, ובשנת 2019 כבר נפרדו. מתוך המשכנתה הבעל הספיק לשלם סך של 60 אלף שקל בלבד, ומדובר בסכום זניח של השקעה לעומת שווי הבית. לא מן הנמנע כי אם בני הזוג היו מתגוררים בבית ומשלמים משכנתה משותפת במשך עשר שנים או יותר, הבעל היה מוכר כבעלים במחצית הבית.

כמו כן יש לדעת כי גם במקרה זה, הבעל לא יצא בידיים ריקות. שמאי שמונה להעריך את שווי הנכס, קבע שמתוך סך של 2.6 מיליון שקל לפני השיפוץ, שווי המגרש, שאין חולק כי התקבל בירושה, עומד על כ-2 מיליון שקל, ושווי הבית על סך של כ-600 אלף שקל בלבד. השיפוץ העלה את ערך הנכס בסך של 490 אלף שקל בלבד. לאור זאת הנכס הוגדר כ"נכס מעורב", שהוא מצב שבו הנכס עצמו אינו מוכר כמשותף, אולם ההשבחה שלו, בעקבות השקעה של בן הזוג, מוכרת כנכס משותף בפני עצמו בהתאם לחוק יחסי ממון.

מאחר שחוק יחסי ממון מאפשר לחלק נכס באופן בלתי שיוויוני, ובהיות ההשבחה נכס שיש לאזנו במסגרת החוק, בית המשפט מצא לנכון לפצות את הבעל, על ציפיות השווא שיצרה אצלו האישה לגבי שיתופו בנכס, באמצעות חלוקה לא שיוויונית של ההשבחה. נפסק כי הבעל יקבל 75% משווי ההשבחה, כלומר סך של 367 אלף שקל בצרוף הצמדה וריבית ממועד הפירוד. רווח לא רע בתמורה להשקעה של 60 אלף שקל. כמו תמיד נזכיר כי סכסוך זה יכול היה להימנע באמצעות חתימה מבעוד מועד על הסכם ממון ביחס לבית.