תקדים: קוון כדורגל הורד ליגה בשל עודף משקל - ויפוצה ב-40 אלף שקל

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי ההתאחדות לכדורגל פגעה בתנאי העסקתו של קוון כדורגל בליגה הלאומית, בכך שהורידה אותו לליגה נמוכה יותר בשל משקל גופו. קוונים הם עוזרים לשופטי הכדורגל ומהווים חלק מסגל השיפוט במשחקים.

● שלושה פסקי דין בשבוע | תבע לבטל את המזונות אחרי שבתו ניתקה עמו קשר. מה קבע בית המשפט?
● ניתוח גלובס | העליון פסק: אסור לחלט לנאשם בשוחד כספים שלא שימשו לעבירה

בית הדין קבע כי הכללת משקל גופו של הקוון, משה ליפלס, בהחלטה בעניינו, מהווה שיקול זר אשר פגע בליפלס וגרם לו עוגמת-נפש; וחייב את ההתאחדות בתשלום פיצוי בסך של 40 אלף שקל. מדובר בפסיקה ראשונה מסוג זה בישראל.

תחילת הפרשה בשנת 2016, אז החליטה ההתאחדות לכדורגל לסיים את תפקידו של ליפלס כקוון בליגה הלאומית ולהעבירו לסגל השיפוט בליגות האזוריות. באמצעות עורכי דינו, לירון סבן ואדוה אפרת בוזנח, הגיש ליפלס תביעה לבית הדין האזורי לעבודה על ההחלטה, ובין היתר טען כי ההחלטה התקבלה מטעמים פסולים - בשל עודף משקל - וכי מדובר באפליה. את ההתאחדות ייצג עו"ד אבישי איפרגן.

בית הדין האזורי, מפי השופט יוחנן כהן, דחה את תביעתו. ליפלס ערער לבית הדין הארצי לעבודה - וזה הפך את החלטת בית הדין האזורי, תוך שהתערב הן בממצאי העובדה שקבע בית הדין לעניין הזה והן בקביעות המשפטיות הנגזרות מהם.

בית הדין הארצי, מפיה של השופטת לאה גליקסמן ובהסכמתם של סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פוליאק ונציגי הציבור יעל רון וצבי טבצ'ניק, קבע כי משקלו של ליפלס היה שיקול משמעותי בהחלטה להורידו ליגה. בית הדין התייחס לכמה אינדיקציות לכך, בהן ראיון שהעניק יריב טפר, מנכ"ל איגוד השופטים בהתאחדות לכדורגל, ב-2015 לגלובס, בו אמר כי "אנחנו מדברים על מוצר טלוויזיוני. שופט הוא חלק המוצר הזה. השופט חייב להיות אתלט, הנראות שלו צריכה להיות טובה".

בהמשך לכך, בית הדין קבע כי ההתאחדות לכדורגל הפרה את חובת תום-הלב שלה כלפי ליפלס - דבר המזכה אותו בפיצויים.

"אפליית עובד בשל משקלו עלולה לחשוף את המעסיק לתשלום פיצויים גבוהים"

לנוכח קביעתו בדבר הפרתה של חובת תום-הלב, בית הדין הארצי נמנע מלקבוע כי בנסיבות המקרה מדובר באפליה, אך קבע - לראשונה - כי אפליה מחמת משקל יכולה באופן עקרוני להיכלל ברשימת העילות המפלות הקבועות בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

בית הדין התייחס, בין היתר, לכתיבתה האקדמית של פרופ' יופי תירוש, בה פירטה כמה אפיקי פעולה אפשריים להתמודדות עם אפליה מחמת משקל, וציין כי "במקרים שבהם משקלו של אדם כשלעצמו אינו רלוונטי לעבודתו, דהיינו, אין לו השלכה על יכולתו של העובד (או המועמד לעבודה) לבצע את עבודתו, והעובד מוכיח כי החלטת המעסיק בנוגע לתנאי עבודתו (העברה לתפקיד אחר, צמצום משרה, פיטורים וכיו"ב) התקבלה גם בשל משקלו (ולא כל שכן רק בשל כך) - קמה לעובד עילת תביעה, גם מכוח הפרת תום-הלב, שכן משמעות הדברים היא כי המעסיק קיבל את החלטתו משיקול זר ולא ענייני".

עו"ד עירית אולמן ממחלקת דיני העבודה במשרד גורניצקי GNY הסבירה כי חשיבות פסק הדין היא בהכרה של בית הדין, לראשונה, בכך שההחלטה לפגוע בתנאי העסקתו של אדם בשל משקל גופו, עלולה להיחשב כאפליה אסורה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה: "בכך, בית הדין קבע כי קריטריון של משקל אינו יכול להוות שיקול כלשהו בעת קבלת החלטה על קבלה לעבודה, פיטורים או שינויים בתנאי ההעסקה. זאת, במיוחד בשעה שהעובד (כמו שופט הכדורגל במקרה זה) צלח ללא קושי מבחני כושר גופני רלוונטיים לתפקיד, הנעשים באופן אחיד ואובייקטיבי לכל העובדים. משמעות פסק הדין היא שאפליה של עובד בשל משקלו עלולה לחשוף את המעסיק לתשלום פיצויים בגובה עשרות אלפי שקלים ויותר מכך".

עו"ד לירון סבן, שייצג את ליפלס, מסר: "מדובר בפסק דין תקדימי, אמיץ ופורץ דרך, שהפך את פסק הדין של בית הדין האזורי אחרי שמונה שנים של מאבק בלתי מתפשר מצד משרדנו. פסק הדין מהווה רעידת אדמה של ממש בתחום דיני עבודה, שעה שהכיר בגריעתו של מרשנו על רקע של עודף משקל כהפרה של חובת תום-הלב מצד המעסיק. כמו כן, בית הדין פסק כי במקרים מסוימים ניתן לקבוע כי יש להוסיף עודף משקל לרשימת עילות האפליה האסורות בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. משרדנו ימשיך לייצג את לקוחותינו, מעסיקים ועובדים, בהגנה על זכויותיהם ומיצויין בכל הערכאות".

מההתאחדות לכדורגל נמסר בתגובה: "גם אם ההתאחדות לכדורגל סבורה כי בית הדין הארצי שגה בניתוח ובהתייחסות למשקל גופו של השופט, אנחנו מקבלים ומכבדים את הכרעת בית הדין הארצי. חזקה על ההתאחדות שתמשיך לפעול אך ורק במקצועיות, כפי שעשתה גם במקרה זה. נלמד את פרטי פסק הדין ונדייק בעתיד את ההערות וההארות המקצועיות לציבור השופטים, לטובת התקדמותם המתמדת".