העליון קבע כי מתווכים בעסקה בין לקוח בחו''ל ללקוח בארץ אינם זכאים למע''מ אפס / צילום: Shutterstock
חברה המעניקה שירותי תיווך פיננסי ("ברוקר") תיווכה עסקה במכשיר פיננסי בין שני בנקים, אחד ישראלי ואחד זר. עבור מאמציה לתיווך העסקה קיבלה החברה הברוקרית מכל אחד מהבנקים עמלת שירות. העמלה שנגבתה מהבנק הישראלי חייבת במע"מ בשיעור מלא על-פי חוק. האם העמלה שנגבתה מהבנק הזר חייבת במע"מ בשיעור מלא, כעמדת רשות המסים - או שחל עליה מע"מ בשיעור אפס, כעמדת החברה?
● עולים חדשים יצטרכו לדווח על הנכסים שלהם. אלה המשמעויות
● העליון פסק: אסור לחלט לנאשם בשוחד כספים שלא שימשו לעבירה
בית המשפט העליון אימץ את עמדת רשות המסים וקבע כי "מהותו של שירות התיווך הוא חיבור בין שני צדדים לכדי עסקה אחת, ואין מקום לראות בפעולות הנעשות למול כל אחד מהצדדים לעסקה על-מנת להביאם להתקשר יחדיו בעסקה, משום שירותי תיווך נפרדים. התיווך, מעצם מהותו, הוא החיבור בין שני הצדדים לעסקה".
עוד נקבע כי "למעשה, עמדת החברה לפיה יש לראות בשירות שניתן על-ידה ללקוח הזר וללקוח הישראלי כשני שירותים נפרדים, יש בה משום ניסיון גלוי לעקוף את התיקון לחוק שנועד להחיל במצבים מעין אלה את הסייג לסעיף 30(א)(5) לחוק".
בכך ביטל העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקבע כי כל אחד מהבנקים הצדדים לעסקה קיבל שירות נפרד, ולכן העמלה המשולמת על-ידי הבנק הזר נהנית מהוראות סעיף 30(א)(5) לחוק המזכה בשיעור מס אפס בעבור שירותים לתושב חוץ.
השאלה האם שירות המוענק לתושב חוץ זכאי ליהנות ממע"מ אפס מעוררת מחלוקות רבות מול רשות המסים לאורך שנים. על-פי חוק, מתן שירות לתושב חוץ מקנה זכאות למע"מ אפס, אך יש גם סייג להטבה: אם יש ישראלים שנהנים משירותי היצוא, אזי לא תחול ההקלה. מה הרף של מעורבות ישראלים שתביא לביטול הפטור? בתי המשפט משרטטים את הגבול הזה לאורך שנים.
הפעם התעוררה המחלוקת סביב שירות שהעניקה חברת ג'י אף איי סקיוריטיס לימיטד ללקוחות בארץ ובחו"ל. החברה היא סניף ישראלי של חברה זרה מקבוצת החברות הבינלאומית GFI Group, הפועלת במדינות רבות בעולם בענף התיווך במוצרים פיננסיים ללקוחות מוסדיים (בנקים, חברות ביטוח, קרנות השקעה וכדומה). החברה בישראל משרתת הן לקוחות זרים והן לקוחות מקומיים ישראליים. לקוחות אלה אינם לקוחות מזדמנים אלא קבועים. כל לקוח חותם עם החברה על הסכם מסגרת, בו מפורטים השירותים והמוצרים המוצעים לו ותעריף העמלה שייגבה בגין כל סוג של שירות. רשימת השירותים והמוצרים עשויה להשתנות מלקוח ללקוח, וכך גם גובה העמלות.
מע"מ שנוי במחלוקת בסך 2.6 מיליון שקל
המחלוקת של החברה מול מנהל מס ערך מוסף תל אביב מרכז נגעה לעסקאות בשני סוגי מוצרים פיננסיים מסוימים אותן מתווכת החברה, בין ספטמבר 2012 לאוגוסט 2017. סכום המע"מ השנוי במחלוקת בו חויבה המשיבה עמד על סך כולל של 2.6 מיליון שקל (במונחי קרן נכון ליום 5.11.2018).
בלב המחלוקת עמדה השאלה האם כריתת הסכמים נפרדים בין הצדדים לעסקת התיווך, בהם בין היתר שיעורי עמלות שונים, מייצרת שתי עסקאות מתן שירות נפרדות ובכך הפרדה גם ביחס למע"מ.
גישת מנהל מס ערך מוסף הייתה שניתן על-ידי החברה שירות אחד שהיו לו שני מקבלים - תושב ישראל ותושב חוץ - כאשר כל אחד מהם נדרש להשתתף בתשלום התמורה בגין השירות. בנסיבות אלה, מדובר בשירות שניתן גם לתושב ישראל שעליו חל הסייג הקבוע בסעיף 30(א)(5) לחוק.
נטען כי מהותה של פעילות תיווך היא יצירת קשר בין שני צדדים וגישור הפערים ביניהם לצורך השלמת העסקה ביניהם תוך הגשמת האינטרסים של שניהם. על כן מקום שבו החברה נתנה לבנק הזר שירותי תיווך, ותיווכה לו אגב כך בנק בישראל - הרי שיש לחייב את העמלה שנתקבלה מהבנק הזר בשיעור מס מלא, ללא כל תלות בשאלה אם ערכה הסכם נפרד עם כל אחד מהבנקים.
מנגד, החברה הברוקרית טענה כי נושא ההסכם בכל אחד מהסכמי ההתקשרות עם הלקוחות הוא מתן שירותים ייחודיים אך ורק ללקוח החתום עליו, ובגין קבלתו של שירות ייחודי זה מתחייב הלקוח לשלם עמלות כמפורט בהסכם הנפרד עמו. זאת כאשר כל לקוח נדרש לשלם באופן נפרד את העמלות בגין השירותים שקיבל.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עמדת החברה הברוקרית וקבע כי אומנם השירותים ניתנו על-ידי אותו גורם מתווך שייצג הן את האינטרסים של הקונה של הנכסים הפיננסיים והן את האינטרסים של המוכר, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה כי כל אחד מן השירותים ניתן לטובת שני הצדדים גם יחד, וכי למעשה מדובר בשירות אחד בלבד. בנסיבות אלה קשה היה בעיניו של בית המשפט לומר כי "נושא ההסכם" הוא "מתן שירות בפועל גם לתושב ישראל בישראל" כאמור בסייג לחוק, ועל כן החברה זכאית למע"מ אפס עבור השירות שנתנה לבנק הזר.
על החלטה זו ערער מנהל מס ערך מוסף לבית המשפט העליון, בטענה כי משעה ששירותי התיווך המוענקים על-ידי החברה הברוקרית מכוונים לסגירת עסקה, שרק בגינה היא זוכה לעמלה, ושני הצדדים מקבלים את אותו שירות הניתן להם יחד, משרת את שניהם ומגשים את האינטרסים של שניהם ואת מטרתם המשותפת - מדובר בשירות אחד שאינו ניתן להפרדה.
"הפרדה מלאכותית"
בית המשפט העליון קיבל כאמור את עמדת רשות המסים וחייב את החברה בתשלום המע"מ גם בגין העמלה שהתקבלה מהבנק הזר. נקבע כי "ההפרדה בין השירות שהעניקה החברה לכל אחד מהלקוחות שהתקשרו בסופו של דבר זה עם זה בעסקה, היא הפרדה מלאכותית שאינה עולה בקנה אחד עם המהות הכלכלית האמיתית של השירות: חיבור בין שני הלקוחות והבאתם להתקשר בעסקה זה עם זה".
השופט דוד מינץ, בהסכמת השופטים יעל וילנר ועופר גרוסקופף, ציין כי "המדובר בשירות אחד הניתן לשני הצדדים יחדיו שנועד להגשים את רצונם המשותף לערוך הסכם האחד עם השני. אומנם לעתים רבות נעשות פעולות התיווך למול כל אחד מהצדדים לעסקה באופן עצמאי, אולם אין פירוש הדבר שלא מדובר בשירות אחד כולל שמטרתו להפגיש ביניהם.
"כך גם אין בעובדה שהמתווך עמל באופן שונה מול כל אחד מהלקוחות ומשקיע משאבים שונים כלפי כל אחד מהם, כדי לשנות מכך שמדובר בשירות אחד; ואף אין בעובדה שהגורם המתווך גובה שכר שונה מכל לקוח או אפילו פוטר לעתים לקוח מסוים מתשלום שכרו, כדי לשנות ממהות השירות כשירות אחד הניתן לשני הצדדים. בין כך ובין כך - מהותו של שירות התיווך הוא חיבור בין שני צדדים לכדי עסקה אחת, ואין מקום לראות בפעולות הנעשות למול כל אחד מהצדדים לעסקה על-מנת להביאם להתקשר יחדיו בעסקה, משום שירותי תיווך נפרדים".