מפעילי כטב''מים בצה''ל / צילום: דובר צה''ל
כשהישראלי הממוצע חושב על כלי טיס בלתי מאוישים, סביר להניח שהוא חושב על מערכת נשק צבאית תוצרת אלביט, התעשייה האווירית או רפאל, אך, מתברר שהתעשייה המקומית שוקקת חיים בתחומים הרבה יותר רחבים מהצבאיים בלבד.
● עסקה עלומה בסך 1.6 מיליארד שקל: מה רוכש משרד הביטחון מתע"א?
● מלזיה נוטשת את רוסיה, ואוקראינה זקוקה נואשות לטנקים
חברות מקומיות מפתחות בעצמן כלים בלתי מאוישים לשימושים אזרחיים, מספקות פתרונות למערכות ניווט מקבילות ל־GPS, עוסקות בשיבושים של כלים עוינים, ומספקות מערכות לניהול התנועה האווירית במתחמים אסטרטגיים. בה בעת, מערכת החינוך הישראלית, בין אם בתיכונים ובין אם בהשכלה הגבוהה, מתאימה את עצמה למשימה.
כלים לשימושים שונים
מוניות אוויריות ורחפנים לפינוי פצועים
עולם כלי הטיס הישראלי הפסיק להיות צבאי בלבד, ומומחי התעשיות הביטחוניות יוצאים לאזרחות ומנצלים שם את הניסיון שצברו. גם מערכת הביטחון נהנית מהחופש של המהנדסים ויתר בעלי התפקידים בחברות בעולם הפרטי, ונוצרים לא מעט שיתופי פעולה ביניהם לבין גופים ביטחוניים. אחת הדוגמאות לכך היא חברת הרחפנים Heven מיקנעם, שנוסדה ב־2019 ונמצאת בשיתופי פעולה עם גופים כמו מפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית) במשרד הביטחון, התעשייה האווירית וצה"ל.
בין המוצרים שמפתחת החברה נמנה H100, רחפן עם שמונה להבים בעל כושר נשיאה של עד 31 ק"ג. אחד האתגרים המרכזיים בעולם הכטב"מים הוא כיצד משלבים יכולות נשיאה ותמרון, אך לא "מבזבזים" אנרגיה. זאת, בידיעה כי ככל שמוסיפים יותר להבים יש יותר משקל שמקצר את משך הפעולה. במקרה של H100, הוא מסוגל לנוע במהירות של 10 מטר לשנייה עד לטווח של 33 ק"מ ב־55 דקות. פיתוח מרתק נוסף של החברה (H2D250) מיועד לנוע באמצעות מימן, שנחשב לדלק העתיד. הוא צפוי לאפשר לכלי לנוע במהירות של 28 מטר לשנייה ובמשך עד שמונה שעות.
חברה אזרחית נוספת שעובדת הן עם חברות ביטחוניות כמו אלביט ורפאל והן עם גופים אזרחיים היא Attis ממושב חניאל בעמק חפר. החברה מציעה פתרונות כמו "בימוי אויב" של רחפנים לתעשיות ביטחוניות, מפתחת כלים משלה וגם עוסקת באחד התחומים החמים ביותר בענף - יכולת המראה ונחיתה אנכית (VTOL). לאחרונה, חתמה ממשלת דובאי על הסכם להפעלת כלי טיס חשמלי בעל היכולות הללו (eVTOL, משמע electric vertical take-off and landing) בתור מוניות אוויריות החל משנת 2026.
eVTOL, כאמור, הוא כלי טיס חשמלי שממריא אנכית, מגיע לגובה, מתיישר - ויוצא לדרך. לכלי הטיס, שמחירו מוערך ביותר מ־100 אלף שקל, מנעד שימוש רחב. במגזר הפרטי הוא משמש למשימות כמו צילום, אבל בשדה הקרב הוא צפוי לשמש למשימות מיוחדות, פינוי פצועים ולוגיסטיקה כבדה. לא מדובר בתרחיש עתידני - שכן החברה הישראלית Air EV מפרדס חנה מפתחת כלי כזה בדיוק.
אם מדברים על השוק הישראלי, אי אפשר להתעלם גם מחברת סימלט (Simlat) שמספקת סימולטורים למפעילי כטב"מים, שיכולים לדמות אמצעים ומתארים שונים. לדעת רבים, אגב, הפעלת כטב"ם בסימולטור קשה יותר מאשר בזמן אמת.
בה בעת, יש גם חברות רחפנים שמתבססות על אמצעים מוכחים מחו"ל והתאמתם לצרכים בישראל. אחת מהן היא Dronery, שבלטה בכלים המאסיביים שלה בכניסה לתערוכת UVID הישראלית שהתקיימה לאחרונה, ונתפסת כחלון הראווה של התחום. החברה מתפעלת רחפנים ועובדת עם יצרנים מסין ומברזיל שמספקים מענה למשימות לוגיסטיות. לאחרונה, אף התבצע פיילוט באחד מהכלים שלה להובלת מנות דם מנהריה לחיפה. כלי נוסף שלה, DJI אגראס, שימש לריסוס ודישון מדויקים.
DJI הסינית נחשבת ליצרנית המובילה בעולם לרחפנים מכל הסוגים. כלים מתוצרתה משמשים למגוון תחומים, החל מצילום טיול בפארק, דרך משימות אזרחיות ועד לפעילויות. הכלים שלהם סגורים הרמטית, "כמו אייפון", כמו שהגדיר בכיר בתחום הרחפנים הישראלי בשיחה עם גלובס. על כן, זה קשה מאוד להטמיע בהם יכולות נוספות.
מערכות ניווט
ניווט בצילום שטח או "חישוב עיוור": נגמלים מה־GPS
מאז שהחלה מלחמת חרבות ברזל ב־7 באוקטובר, באה לידי ביטוי מגבלת ה־GPS, בשל שימוש בשבשים, שמיועדים לפגוע ביכולות הנחיית כטב"מים של חיזבאללה וחמאס. בזמן שארגון הטרור הלבנוני מתבסס על אמצעים מתוצרת איראנית, או לכל הפחות טכנולוגיה שמקורה בטהרן, בתחילת המלחמה השתמשו חמאס באמצעים אזרחיים במקורם - כמו, למשל, מתוצרת DJI.
על אף הצורך בשיבוש תוכניות האויב, הכרחי שיהיה פיתרון שיאפשר לתפעל כלי טיס נדרשים לשימוש אזרחיים וצבאיים כאחד גם בעת המלחמה, מבלי שאלו ייאבדו, יתרסקו או ישתבשו ברמה שינחתו בלבנון. מעבר לכך, יש טילים מונחים ואמצעים נוספים שדורשים ניווט ממושך והנחיה מרחוק, שאם יתבססו על GPS בלבד - פשוט לא יגיעו ליעדם.
האפשרות החליפית המרכזית היא מערכת ניווט אינרציאלית, שמודדת את התאוצה ומהירות הזווית כדי להבין את המיקום. מדובר במערכת שמשתמשים בה גם בצוללות: גירוסקופ מודד את הזווית, במד תאוצה ובמגנומטר, שבוחן את הכיוון ביחס לשדה המגנטי של כדור הארץ.
בצה"ל החליטו לפני כעשור להימנע מתלות בתקשורת עם הלווינים שנדרשת עבור ניווט בעזרת GPS, ואחת מהשחקניות הוותיקות בתחום הניווט האינרציאלי כבר שנים רבות היא חברת ארזים מלוד. היא מספקת את החיישנים הנדרשים לרחפנים עבור הניווט, כאשר אלו זעירים בגודל ובמשקל - במטרה שלא לפגוע במשך הטיסה.
אפשרות נוספת היא ניווט באמצעות צילום השטח. ניתוח השטח בעזרת מצלמה מתקדמת, תוך השוואה רציפה מול צילומים מוקדמים. אחת השחקניות המשמעותיות בתחום היא חברת אסיו מראש העין שמספקת את "אירו - גרדיאן": אמצעי ששוקל בסך הכל 90 גרם ונותן את מענה הניווט הנדרש לרחפנים.
שבשים
להפיל כלי טיס במרחב באופן ממוקד - עם טלפון נייד
השבשים המדוברים לא רק מגבילים את השימוש ב-GPS. לעתים, אלו מכשירים שמתפעלים מהחמ"ל ובאמצעותם מפילים או משתלטים מרחוק על כלי טיס עוין, ויש גם מצבים שבהם זהו אמצעי פיזי שממש מזכיר נשק. אחת הדוגמאות המעניינות בתחום היא DefenSync מפתח תקווה, שמפתחת כלי לניטור תנועת כלי הטיס במתקנים אסטרטגיים.
בנמלי תעופה, לדוגמה, המערכת מתבססת על מכ"ם ויכולה לזהות כטב"מ שלא אמור להימצא שם. בשטח, נמצא מפעיל עם כלי נייד שמחובר לטלפון נייד שבו מנוטרת המפה האווירית בזמן אמת. בעזרת כלי שמזכיר "טיל כתף", הוא אף יכול לכוון לעבר כלי הטיס ולהפיל אותו באופן ממוקד, מבלי לפגוע ביתר הכלים במרחב. זהו אמצעי כירורגי בניגוד לעשרות מערכות, כולל שבשים, שמפעיל צה"ל מאז 7 באוקטובר.
בתחום הסייבר בממד הספקטרלי, בולט המוצר של חברת D - fend מרעננה, שבמערכת הביטחון מגדירים אותו כהצלחה. מדובר במוצר שפועל על גלי רדיו (RF - Cyber, קיצור של Radio Frequency). המרחב הספקטרלי מהווה מוקד של סביבת מידע שהולכת וגוברת ככל שמתפתחות טכנולוגיות מידע והצורך בקישוריות גובר עבור צרכים כמו, למשל, ניווט. בצל הצורך הגובר בתקשורת, המרחב הספקטרלי הפך לשדה קרב טכנולוגי שבו גם פועלת D - fend.
ניהול תנועה אווירית
בינה מלאכותית לניטור רחפנים תמידי
עם התרבות הכטב"מים, הופכת מלאכת הבקרה האווירית, שקשה בין כה וכה, לכמעט בלתי אפשרית מבחינה כמותית. לעתים כמובן זה כורח המציאות ובלתי נמנע, למשל, משיקולים ביטחוניים שדורשים תנועת רחפנים תמידית.
בעקבות הקשיים הללו, נדרש יישום בינה מלאכותית שידע אילו כלי טיס רשאיים לנוע במרחב ולאתר את אלו שלא. מי שעושה זאת בארץ ובחו"ל היא חברת Airwayz התל־אביבית. מערכת הבקרה שלה מאפשרת לנטר כל הזמן את הכטב"מים במרחב, כאשר אם זהו אמצעי רשום ומאושר הוא יופיע בירוק, אבל אם לא - הכלי ייצבע מיידית באדום.
עדות לאמון במוצר שלה התקבל כשנמל רוטרדם בהולנד, שהוא הנמל הימי הגדול ביותר באירופה, בחר במוצר של Airwayz עבור הבקרה האווירית שלו. מדוע בנמל ימי נדרשת בקרה אווירית? משיקולי ביטחון, תפעול, ובשל הצורך שהכטב"מים לא יפגעו בספינות גבוהות שעוגנות בו.
מערכת החינוך
מסלול כטב"מים וקורסים באוניברסיטה
מערכת החינוך הישראלית נתפסת לעתים כמיושנת או כמפגרת אחרי העולם, אך דווקא לאחרונה מיזמים חינוכיים יוצאי דופן צצים בבתי הספר ובאוניברסיטאות. בית הספר הכפר הירוק למשל פתח מסלול כטב"מ, שמכווין את תלמידיו לתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים, וחלק מבוגריו אף סיימו בהצלחה קורס טיס.
פעילות חינוכית בנושא אפשר לראות גם במוסדות השכלה גבוהה. באוניברסיטת חיפה, למשל, ד"ר גור מזרחי, מומחה לביולוגיה ימית ולרחפנים, מלמד קורס בנושא כלים בלתי מאוישים וטכנולוגיות מתקדמות במסגרת תואר שני בלימודי ביטחון לאומי ואסטרטגיה ימית (גילוי נאות: כותב שורות אלה הוא סטודנט במסלול).
ישראל נחשבת למובילה טכנולוגית בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים בענף הצבאי - והיא שחקנית טכנולוגית בתחום גם בענפים הפרטיים. הודות לתהליך החינוכי המתמשך הזה, היא צפויה להישאר כזו עוד שנים רבות בזכות המוחות הצעירים שיצמחו מהתיכונים, יפריחו את הצבא ובסוף גם את המגזר האזרחי.