אלינה ארונוב מתמודדת עם שיתוק מוחין, אבל זה מעולם לא עצר אותה ● לתפקיד מנהלת מערכות Salesforce ב-Wiz היא הגיעה לאחר שלא הצליחה להשתמש בעצמה בתוכנת ניהול הלקוחות
אלינה ארונוב פגשה לראשונה את אסף רפפורט ועמיתיו, מייסדי חברת הסייבר וויז (Wiz), מאחורי המסך בשיחת זום בשלהי מגפת הקורונה. ארבעת המייסדים יצאו שנתיים קודם לכן ממרכז הפיתוח של מיקרוסופט כדי להקים את חברת הסייבר, שלימים תיקרא החברה הצומחת בישראל (ע"פ קצב ההכנסות השנתי שעומד על 350 מיליון דולר). הארבעה חיפשו דרך לנהל את תהליכי המכירות בקרב בנקים, חברות ביטוח וענקיות תרופות, להגדיר דרכים חדשות לרכוש לקוחות חדשים, ולנהל את שביעות הרצון של הלקוחות הקיימים - תהליכים שנעשים בחברות הייטק בידי תוכנה פופולרית בשם סיילספורס (Saleforce).
הם פנו לארונוב, אז יועצת צעירה, שרק שנתיים קודם לכן עשתה שיפט בקריירה ולמדה את רזי הסיילספורס בעצמה. "הם באו אליי בשלב כל כך מוקדם, שאפילו אנשי מכירות לא היו להם", סיפרה. "במצגת היו להם שמות של לקוחות ענק שהם רצו להשיג - נדהמתי. שאלתי אותם: אתם בטוחים? איך בדיוק תשיגו את הלקוחות האלה? היום הם לקוחות שלנו".
המייסדים, עם עדי ליסט, סמנכ"לית בחברה, העדיפו לתת לארונוב חירות מלאה בפיתוח תהליכי המכירה ולאחר כמה חודשים מצאה את עצמה ארונוב בוויז. היום היא מנהלת יותר מ־500 משתמשי סיילספורס פנימיים, עובדי החברה ממחלקות המכירות, השיווק והמוצר, בהם כעשרה אנשי מכירות שמתייעצים איתה על כל צעד ושעל בתהליכי המכירות. בחברת הסייבר מתל אביב, שעוסקת בהגנה על תשתיות הענן בארגוני ענק, כבר מתכוננים לשלש את המחלקה ולהגיע לקצב הכנסות שנתי של מיליארד דולר.
אך לא תמיד החיים חייכו אליה כך. ארונוב נולדה להורים שעלו מאסטוניה בשנות התשעים והתיישבו בפתח תקווה. "הם עלו בשנות ה־30 לחייהם, כשהם בשיא הקריירה, למדינה זרה ללא שפה וללא מזגנים, כשהם בונים את עצמם מאפס. אמי הגיעה עם תואר ברפואה והייתה בהתחלה מנקה, אחר כך אחות בבית חולים והיום היא סגנית מחלקה.
"בכיתה ג' התבקשנו למלא שאלונים על ההורים. רוב הילדים סיפרו שההורים סיימו תיכון או חטיבה. אצלי כל אחד מההורים סיים בין 18 ל־20 שנות לימוד. הם פרצו בצחוק וטענו שאני משקרת".
רוב הזמן נאלצה ארונוב להתגבר על נטיית הממסד לגדר עולים חדשים בגטו משלהם. כאשר המליצו לה ללמוד בתיכון שבח מופת בדרום תל אביב, שריכז את בני משפחות העולים מכל אזור גוש דן, החליטה אמה לשלוח את בתה הרחק משם, לבית הספר להנדסאים ברמת אביב. באותו הזמן נערכה בבית הספר היוקרתי תוכנית אינטגרציה לילדים מרקעים מוחלשים, וארונוב בילתה את שנות החטיבה והתיכון תוך הרחבה במקצועות הביו־טכנולוגיה לצד ילדים משכונת אפקה ומיפו ד'.
את עוצמת הנחישות וההתמדה של ארונוב ניתן להבין רק כשרואים אותה פנים אל פנים: ארונוב מנהלת את חייה לצד שיתוק מוחין מולד שהותיר אותה נכה בפלג הגוף הימני, כזה שמחייב אותה להתנהל על רגליה בכבדות ומגביל את יכולתה להשתמש ביד הימנית. "בגלל המודעות לכך דברים שלא אוכל לעשות, פיתחתי דרכים לפצות על כך", היא מודה.
"כילדה לא יכולתי ללמוד גיטרה או לרקוד סלואו במסיבות. למעשה, 'נפל בחלקי' להיות נכה בצד ימין - אבל בגלל שכל העולם כותב ועובד בצד ימין, הרגשתי שאני צריכה להעביר את המהות שלי לצד הלא נכון. זה טיפח בי תמיד את התחושה שאני חייבת להיות טובה במה שאני עושה - אם זה להתמודד באירועים חברתיים מול הדברים הפשוטים כמו לחיצת ידיים, להתנדב לצבא עם פרופיל 21 או להצטיין בלימודים באוניברסיטה".
לאחר שסיימה את לימודי התקשורת באוניברסיטת אריאל, שימשה כמנהלת בתחום הפרסום הדיגיטלי במספר כלי תקשורת, אך הקורונה הייתה עבורה מפנה. אז החלה במו ידיה לרכוש את ההשכלה המתאימה שתנחית אותה בסופו של דבר בסייבר הישראלי. היא ניצלה את התסכול שלה כמשתמשת באחת מתוכנות ניהול הלקוחות הגדולות בעולם, סיילספורס, והחלה ללמוד את רזיה.
"הייתי מקדישה לזה שעות במשך כל יום", היא מספרת. בשלב הבא החלה כמיישמת סיילספורס בחברה שהתמחתה בליווי של חברות סטארט־אפ ועסקים קטנים. "לאט לאט הבנתי שאני נמשכת לעולמות הסטארט־אפים - אז הביאו לי יותר ויותר חברות. כך פגשתי את וויז".