דונלד טראמפ / צילום: ap, Andrew Harnik
תמונת מצבה של ישראל באמריקה מתחוורת והולכת הבוקר (ג'). היום שבו ארה"ב נמנעה מלהטיל וטו על החלטה אנטי-ישראלית במועצת הביטחון של האו"ם היה במקרה גם היום שבו דונלד טראמפ קרא לישראל למהר ולסיים את המלחמה, וציין שהיא מאבדת את רצונו הטוב של העולם.
● פרשנות | מחסום הווטו האמריקאי נחצה: היד שלא הורמה ממוטטת את חומת המגן הדיפלומטית של ישראל
● סחף נגד ישראל באירופה: קיצוץ כספים, הסטת השקעות והכרה במדינה פלסטינית
לפנים, ולא לפני כל כך הרבה שנים, טוענים לנשיאות בארה"ב נהגו להתחרות ביניהם בפיזור ההבטחות המגוחכות ביותר להיטיב עם ישראל. ברוב המקרים היה ברור שאין להם כל כוונה לעמוד בדיבורם אם ייבחרו. אבל במהלך המרוץ, הבטחות כאלה היו מובנות מאליהן.
לא עוד. קצת יותר משבעה חודשים לפני הבחירות לנשיאות, שני הטוענים העיקריים יוצקים צוננים על ראשה של ישראל. וזה קורה בימי מלחמה גורלית. צריך להגיד בפשטות כי מי פילל ומי מילל. לא מי שעקבו אחרי היחסים האלה בחצי המאה האחרונה.
ספק אם טראמפ היה ראוי אי פעם לתווית של הידיד המסור שאוהדיו בישראל ועורכי הדין היהודים שלו חזרו וענדו לו. הסיבה היא שטראמפ אינו ידידו המסור של איש. הוא פרגמטיסט וציניקן, המחפש "שורה תחתונה" בכל עניין, ובוחן אנשים ומצבים על סמך התועלת שהם מביאים לו, בין אם זה בעולם העסקים שבו בילה רוב חייו הארוכים ובין אם זה בפוליטיקה.
ישראל אינה משרתת את צורכי הבחירות שלו
בניגוד לג'ו ביידן, טראמפ אינו איש של סנטימנטים. אומנם כן, ידידיו הטובים ביותר הם יהודים, אבל אחדים מן המסורים שבאוהדיו נחשדו באנטישמיות או אפילו בנטיות ניאו-נאציות. לפני כמעט שבע שנים הוא אמר על מפגינים ניאו-נאציים, שיש ביניהם "אנשים טובים" (fine people), לאחר שהם צעדו עם לפידים בחזית בית כנסת בעיר במדינת וירג'יניה, וקראו "היהודים לא יחליפו אותנו". בשבוע שעבר הוא הכריז, לא בפעם הראשונה, כי יהודים התומכים במפלגה הדמוקרטית שונאים את דתם ואת ישראל.
אבל הוא גם הקיף את עצמו ביהודים, הן בעסקים והן בפוליטיקה. שגרירו היהודי בישראל והשליח היהודי שלו למזרח התיכון הגיעו אל הדיפלומטיה לאחר ששירתו את קונצרן טראמפ כעורכי דין לענייני פשיטות רגל. שר האוצר שלו היה סוכן בורסה יהודי. וכמובן חתנו, אבי נכדיו, הוא יהודי מוצהר, וכדי לשאת אותו בתו איוואנקה התגיירה. אלה בוודאי אינם ביטויים של אנטישמיות, אבל הם מצטרפים לכלל מערכת סתירות וניגודים, המתיישבים רק באמצעות מכנה משותף אחד: צורכי הקריירה של דונלד טראמפ.
עכשיו ברור למדי שצורכי הקריירה שלו אינם כוללים התייצבות חד משמעית לצד ישראל, תמיכה במלחמת המגן שלה בעזה או הסכמה פומבית עם יעדי מלחמתה.
במערכת הבחירות של טראמפ שזורה עכשיו סיסמה חוזרת: הוא גמר אומר להביא שלום לעולם, והוא האיש היחיד המסוגל למנוע מלחמת עולם שלישית. הוא יסיים בן לילה את מלחמת רוסיה נגד אוקראינה, והוא יפתור את בעיות המזרח התיכון. הוא יעמיד תחילה את איראן במקומה, יזכיר לה מי גדול ומי קטן, ואז יציע לה את 'עיסקת המאה'. כן, גם לה. הוא אמר את זה עוד בשלהי נשיאותו.
נדל"ן בשירות השלום, שלום בשירות הנדל"ן
חתנו ג'ארד קושנר, ששמועה לא מבוססת אחת מועידה אותו לכהונת מזכיר המדינה בממשל אפשרי של החותן, הסביר בשבוע שעבר מה בדעתו לעשות לטובת פיתוח הנדל"ן של חופי עזה יום אחד לאחר המלחמה. הדברים האלה עוררו ביקורת וסלידה מצד פרו-פלסטינים, המעדיפים לדבר על ההריסות הישנות, לא על פיגומי הבניינים החדשים.
אבל בלקסיקון של משפחת טראמפ, פיתוח נדל"ן וחזון של שלום כרוכים זה בזה. הנשיא לשעבר אינו יודע היסטוריה, אינו מבין בפוליטיקה בינלאומית, אינו מתעניין בדקויות של סכסוכים רחוקים. לעומת זאת הוא בר-סמכא מובהק בפיתוח נכסי מקרקעים. זה מה שהוא עשה מאז שנות ה-20 של חייו.
כאשר הוא הפך בן לילה את עורו ב-2018, והציע ידידות אמת לקים ג'ונג און, רודנה הברוטלי של צפון קוריאה, הוא הציג באוזניו חזון של פיתוח ריביירה של בתי מלון ובתי קזינו בחוף הצפון קוריאני של הים הצהוב.
עד כמה קים, הממשכן את עתיד עמו לטובת פיתוח טילים בליסטיים ארוכי טווח, יתפתה לעשות שלום לטובת ריביירה? התשובה היא שדונלד טראמפ ואנשיו מאמינים בכל לבם כי המין האנושי כולו מתעניין ב"שורה התחתונה".
זה הביא אותו להציע לפלסטינים את 'עסקת המאה', והוא היה משוכנע לחלוטין שהם ייענו ברצון, מפני שבלתי נמנעת היא הבחירה בין עניינים מופשטים כמו "זכות הגדרה עצמית" לאינטרס חומרי.
על טראמפ סופר בזמן נשיאותו, שהוא מוותר על תדריכי הבוקר של יועצו לביטחון לאומי, ומסתפק בתקציר של עמוד אחד.
הוא בוודאי אינו מעוניין בסמינרים המחלקתיים שהיה עורך ברק אובמה, אבל אפילו לא ברבע שעה של סקירה מהירה על ענייני כדור הארץ. הוא הבהיר פעם, כי הוא מאמין שיש לו כל הידע והכישורים הנחוצים. בבחירות של 2016 הוא ביקר את הגנרלים האמריקאים, שלא השכילו לחלץ את דאע"ש ממוצול, עיראק. תנו לו להיות נשיא, הוא אמר, והוא יתקן על רגל אחת את טעויות הגנרלים.
בראיון עם 'ישראל היום', אתמול, הוא זקף את המחדל של 7 באוקטובר לא לחובת הכשל המודיעיני של ישראל, לא לחובת מיסקונספציה, אלא לחובת ממשל ביידן שרופף את העיצומים הפיננסיים על איראן. 'השורה התחתונה' נוגעת לא רק לרווחים אלא גם להפסדים. הוא מאמין שאפילו אייאתוללה יבחין בנזקים שגורמת השורה התחתונה, וממילא יאמץ את הרווחים העשויים לנבוע מן השורה התחתונה.
אין טעם לפקוד את פישוט היתר הזה על טראמפ. ההנחה שהחיים הם סיפורה של העסקה הבאה שזורה לכל אורך המגע והמשא האמריקאי עם העולם החיצון אולי מאז ומעולם. זו אמונה כמעט נוגעת ללב במעשיותם של בני אדם וברציונליות שלהם. מה חבל שהיא חוזרת ומופרכת.
מה אומרות לנו ההפלות המלאכותיות
הדיון הארוך זה בתכונותיו של טראמפ ובציפיותיו נועד לטעון, כי מהלכים של טראמפ שאנחנו חושבים לביטויים של ידידות-אמת אינם מודרכים אלא על ידי חישובים של תועלת עצמית.
תועלת עצמית הביאה אותו להתנערות מתמיכה רבת שנים בהפלות מלאכותיות, למשל. הוא נהג לתרום לקופת הבחירות של מועמדים דמוקרטיים לפני שנכנס למפלגה הרבפוליקאית ותבע עליה בעלות. כדי להשתלט עליה הוא הוליד את עצמו מחדש, כפי שאוהבים להגיד נוצרים אוונגליסטים. הוא עבר אל תמיכה קנאית בתנועה נגד הפלות.
הוא אומנם נבער מכל השכלה דתית, וידוע לשמצה בטעויותיו המגוחכות בציטוט כתבי הקודש הנוצריים. אבל בזכותו נוצר רוב נגד הפלות בבית המשפט העליון, והנוצרים האוונגליסטים באמריקה כרוכים על צווארו וחושבים אותו ל"שליח אלוהים", באלה המלים. אם הסקרים בחודשים הבאים ישכנעו אותו שעליו לרופף את התנגדותו להפלות, הוא יעשה כן. למען האמת הוא כבר התחיל.
תמיכה בישראל הייתה בשנים הקודמות נכס אלקטורלי ברור, לא בגלל 'הקול היהודי', הקיים רק למראית עין (פחות מ-2% של האוכלוסייה), ולא בגלל 'הכסף היהודי', הנתרם ברובו הגדול מאוד למועמדים דמוקרטיים. ישראל חשובה לרפובליקאים מפני שהיא חשובה מאוד למיליוני אוונגליסטים.
אבל טראמפ גם יודע, שהרושם (המשתנה עכשיו) של תמיכת ג'ו ביידן בישראל פוגע בסיכוייו האלקטורליים בשתיים או שלוש מדינות מפתח שבהן יוכרע גורל הנשיאות. יש אפוא סיבה לטראמפ לשמור מרחק מישראל, כדי לעודד מצביעים דמוקרטיים אנטי-ישראלים לא להגיע לקלפי.
צריך למהר ולסייג, שאלה רק השערות על מצב הדעת של טראמפ, לא קביעות ודאיות. המפתח לעולמו של טראמפ נמצא רק בידיו. אבל חשוב שלא ליפול בשביין של הנחות מוקדמות על מניעי טראמפ ועל התנהלותו. ביידן מאכזב ישראלים מפני שהוא "ציוני", והיה כל חייו הפוליטיים אוהד שרוף. טראמפ אינו צריך לקסום לישראלים מפני שנדמה להם שהוא נתן להם את השגרירות בירושלים ואת ההכרה בגולן על יסוד חיבתו העמוקה. כשהדברים באים לדונלד טראמפ מוטב להבין שחיבתו העמוקה נתונה אך ורק לו ולעצמו.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.