מירי רגב, הליכוד (משדר מיוחד, קשת 12, 8.3.24) / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
האם העובדה שוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון הטילה אחריות אישית על ראש הממשלה בנימין נתניהו היא חריגה? חברת מפלגתו, השרה מירי רגב, פטרה את העניין בטענה שכך בעצם קורה בכל ועדת חקירה כזאת. "הוועדה תמיד שמה אחראי אישי, ראש ממשלה", היא אמרה בראיון בקשת 12. כך, לדבריה, היה למשל גם "עם ועדת אור ו... עם אסון ערד". האם זה נכון?
● "הכתובת הייתה על הקיר": אחריות אישית לנתניהו, אוחנה והמפכ"ל בפרשת אסון הר מירון
● המומחית שבטוחה: אין שום סיבה להקים ועדת חקירה, כך צריך לתחקר את המלחמה
ראשית, תזכורת: ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון הוקמה ביוני 2021, כדי לחקור את האסון שבו נהרגו 45 בני אדם. החודש היא פרסמה את מסקנותיה, ובעניינו של נתניהו נכתב שם, בין היתר, כך: "הגענו לכלל מסקנה כי ראש הממשלה נושא באחריות אישית בהתאם לממצאים שפורטו". יחד עם זאת, המסקנות לא כללו המלצה אופרטיבית כלשהי שנוגעת לו. ואיך זה נראה בוועדות חקירה קודמות?
פתחנו בדוגמאות שהוזכרו על־ידי רגב. ועדת אור היא הוועדה שבחנה את "אירועי אוקטובר 2000", שהתרחשו בימיו של אהוד ברק כראש ממשלה. מסקנות הוועדה אכן נגעו באופן ישיר לברק וציינו מספר ליקויים בהתנהלותו. כך, למשל, נכתב כי "ברק לא נקט פעולות מספיקות למניעת השימוש באמצעים קטלניים או להגבלתו על־ידי המשטרה", וכי הוא "לא קיים את חובתו, בהיותו ראש ממשלת ישראל, בכך שנמנע מלדרוש מן המשטרה או מן הממונים על פעולתה דיווח קונקרטי, מלא ומפורט... על אופן פעולתה באירועים שבהם נהרגו אזרחים או נפגעו קשה". גם כאן לא הוגשו המלצות אישיות נגד ברק.
ומה לגבי האסון בפסטיבל ערד? כאן הדוגמה שבחרה רגב נראית מעט תמוהה. הוועדה שבחנה את האסון שאירע ב־1995 לא הייתה ועדת חקירה ממלכתית אלא ועדת בדיקה ממשלתית, והדוח המסכם שלה לא עסק כלל בראש הממשלה (הגורם הפוליטי היחיד שמוזכר בו הוא ראש עיריית ערד דאז).
אז אולי רגב התבלבלה כשהזכירה את אסון ערד, אבל דבריה עדיין נכונים בכל הנוגע לממצאי ועדות חקירה ממלכתיות? בדיקה מדגמית מספיקה כדי לשלול את האפשרות הזאת. ועדת מצא, שבחנה את הטיפול במפוני ההתנתקות (הגישה את הדוח ב־2010), "החליטה להימנע מלקבוע מסקנות המטילות אחריות אישית על מי מהמעורבים". ועדת ביין, שבחנה את התנהלות משק המים הישראלי (גם כאן הדוח הוגש ב־2010), "הגיעה למסקנה שלא יהיה זה נכון, מהבחינה המשפטית והציבורית, להצביע על נושאי תפקיד ספציפיים כאשמים". ועדת זיילר, שחקרה את אסון ורסאי, קיבלה מנדט לחקור את נושא בטיחות המבנים באופן כללי, ובהתאם לא הסיקה מסקנות אישיות (הדוח הוגש ב־2003).
ד"ר דנה בלאנדר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הסבירה לנו כי לאורך השנים ההמלצות של ועדות החקירה היו "תלויות גם באופי הנושא הנבדק. אם הוא מצומצם יחסית - מלחמה, מחדל או אסון - וככל שברור יותר שמדובר בכישלון, ושהאחריות היא סיבתית, יש סבירות גדולה יותר שיהיו מסקנות אישיות". לדבריה, בהשוואה היסטורית, ועדת מירון "לקחה את הרטוריקה הכי רחוק, כי הכישלון היה כל־כך קולוסאלי, שכל הגורמים הספיקו להיכשל באיזשהו שלב".
מטעם השרה רגב לא התקבלה תגובה.
בשורה התחתונה: דבריה של רגב אינם נכונים ברובם. ועדת אור אכן אבחנה כשלים משמעותיים בתפקודו של ראש הממשלה אהוד ברק, אך הוועדה שחקרה את אסון ערד כלל לא עסקה בתפקוד הממשלה, ולא הטילה עליה אחריות כלשהי. באופן כללי, היו לא מעט ועדות חקירה ממלכתיות שלא הטילו אחריות אישית על הדרג המדיני.
תחקיר: אוריה בר־מאיר